רע"א 6337/10 עו"ד צבי הרניב נ. אליהו ניאזוב

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק -דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' שנלר ), אשר קיבל באופן חלקי את הערעור שהגיש המערער ואת הערעור שכנגד אשר הגישו המשיבים על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ד"ר א' סטולר ).

1 .

המשיב 2 ואימו המנוחה של המשיב 1 היו בעליה של דירה באשדוד. במסגרת תביעה לפירוק שיתוף בין בני הזוג, מינה בית המשפט לענייני משפחה את המבקש, עורך-דינו של המשיב 2 ואת עו"ד דה-פריס, עורך-דינה של המנוחה, ככונסי נכסים לצורך מכירת הדירה וחלוקת התמורה בין בני הזוג (להלן: כונסי הנכסים ). בהמשך נחתם הסכם מכר בין המשיב 2 והמנוחה לבין קונָה, באמצעות כונסי הנכסים. בעת ביצוע ההסכם, שילמה הקונה תמורה מופחתת מזו שהוסכמה בין הצדדים בהסכם, זאת בשל טענתה להפרת הסכם המכר. לאחר הליך שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה, הגישו המשיב 2 והמשיב 1, מכוח היותו יורשה של המנוחה, תביעה לבית משפט השלום שבה תבעו מכונסי הנכסים לפצותם בשווי הסכום אשר קוזז על-ידי הקונה. לטענתם, הפרת ההסכם נגרמה עקב התנהלות רשלנית של כונסי הנכסים. בנוסף, תבעו המשיבים מכונסי הנכסים החזר שכר טרחה עודף שלטענתם נגבה שלא כדין.

2.

בית משפט השלום קבע כי לא הייתה בידי כונסי הנכסים ההרשאה למסור את החזקה בדירה בתמורה לסכום הפחות משווי התמורה המוסכמת, ומשעשו כן – הפרו את חובתם ככונסי נכסים וכנאמנים של בעלי הדירה. עוד ציין בית המשפט כי על כונסי הנכסים היה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה על מנת לקבל הרשאה להגשת תביעה נגד הקונה לתשלום יתרת התמורה. בצד האמור, הוסיף בית המשפט כי המשיב 2 והמנוחה לא פעלו להקטנת הנזק, בכך שלא הגישו בעצמם תביעה נגד הקונה וכי בהתנהגותו, תרם המשיב 2 להפרת הסכם המכר. נוכח האמור, פסק בית המשפט כי על כונסי הנכסים לשלם למשיבים את שווי הסכום שקוזז על-ידי הקונה, שממנו יופחתו 25% בגין אי הקטנת הנזק על-ידי המשיב 2 והמנוחה. עוד הוחלט כי מחלקו של המשיב 2 יופחתו 50% נוספים בגין חלקו בהפרת הסכם המכר. בית המשפט דחה את טענת המשיבים הנוגעת לשכר הטרחה שגבו כונסי הנכסים.

על החלטתו של בית משפט השלום הוגשו ערעור וערעור שכנגד לבית המשפט המחוזי. עו"ד דה-פריס הצטרף כמשיב פורמאלי בערעור.

3.

הערעור והערעור שכנגד התקבלו באופן חלקי על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט המחוזי פסק כי שגה בית משפט השלום בקובעו כי כונסי הנכסים התרשלו בכך שלא פעלו להגשת תביעה נגד הקונה לתשלום יתרת התמורה. בית המשפט ציין כי מאחר שטענה בעניין זה לא הועלתה על-ידי הצדדים בכתבי טענותיהם, והם לא חלקו על כך שקיזוז התמורה על-ידי הקונה נעשה כדין; וכן מאחר שהמבקש התנגד במהלך הדיון בבית משפט השלום להרחבת החזית, לא היה מקום ליתן סעד בגין עילה זו, לא כל שכן לקבוע את אחריות המשיב 2 והמנוחה בגין אי הקטנת הנזק. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי שומה היה על בית משפט השלום להידרש למספר שאלות עובדתיות שהתעוררו ולהכריע בהן. משלא עשה כן – החליט בית המשפט המחוזי לדון בשאלות אלה בהסתמך על החומר שלפניו. במסגרת זאת, קבע בית המשפט כי המשיב 2 הוא שגרם להפרת ההסכם, ועל כן דין התביעה שהגיש נגד המבקש להידחות. עוד קבע בית המשפט כי המבקש לא עשה כל שנדרש לשם הוצאת העסקה אל הפועל, ומשכך זכאי המשיב 1 לקבל פיצוי בשווי מחצית הסכום שקוזז על ידי הקונה.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

בבקשתו, מלין המבקש על כך שבית המשפט המחוזי נמנע מלהחזיר את התיק לבית משפט השלום ותחת זאת, ראה לקבוע את הממצאים העובדתיים בעצמו. בנוסף, חולק המבקש על מסקנותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, הקביעה כי המשיב 2 והוא עצמו נושאים באחריות להפרת הסכם המכר, אינה מעוגנת בחומר הראיות. עוד טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי לא היה מקום להגשת תביעה מצד המשיבים נגד הקונה "לביטול ו/או הפחתת הנזק". בצד זה, קובל המבקש על כך שבית המשפט המחוזי נמנע מלהתייחס לחלק מטיעוניו, כך בפרט בשאלת הנזק הכספי שנגרם למשיבים ושיעורו.

5.

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום שבו מעלה הבקשה שאלה משפטית עקרונית שחשיבותה כללית ובעלת השלכות רחבות החורגות מן המקרה הבודד (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שלפניי אינה מעלה שאלה מעין זו והמבקש אף אינו טוען כך. טענותיו של המבקש נוגעות בעיקרן לקביעות עובדתיות ומסקנות שקבע בית המשפט המחוזי המתמצות בעניינם הפרטני של בעלי הדין. כבר נפסק בעבר כי התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור, שהרי אין בכך מעבר לעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ראו למשל: רע"א 630/10 עדני נ' שקופ (לא פורסם, 16.2.10); רע"א 10130/05 טליאס נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 31.10.05)). גם בעובדה שבית המשפט המחוזי נדרש לשאלות שלא נידונו על-ידי בית משפט השלום והכריע בהן – אין כדי להקנות למבקש רשות ערעור (רע"א 8592/09 פלוני נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 29.10.09); בש"א 4511/05 עיריית בת-ים נ' גני יפית חברה לבניין ולהשקעות בע"מ (לא פורסם, 17.7.05)). טרונייתו של המבקש בעניין היעדר התייחסות בית המשפט קמא לחלק מטיעוניו אינה מצדיקה אף היא בחינה של הבקשה ב"גלגול שלישי" (רע"א 4931/98 גילירדי נ' ורטהיים ואח' (לא פורסם, 08.12.98)).

נוכח האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.