רע"א 630/10 מנחם עדני נ. מאיר שקופ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטים א' שילה, מ' נד"ב וא' מקובר), אשר קיבל את הערעור שהגישו המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת ד"ר א' רבינוביץ'-ברון) וקבע, בין היתר, כי המסמך נושא המחלוקת אינו חוזה מחייב.

1.

בבסיס המחלוקת בין הצדדים שאלת פרשנותו של מסמך שנערך על-ידי רואה חשבון רסולי - בכתב ידו - ביום 14.6.05, ונחתם על-ידי בעלי הדין באותו יום. בית משפט השלום נסמך על עדויות שונות, ובכלל זה עדותו של רואה החשבון רסולי שהעיד כי בעלי הדין חתמו על המסמך ביישוב דעת והגיעו להסכמות מוגמרות, ושל המבקש, ואלה הובילוהו לקביעה כי בין הצדדים נחתם חוזה מחייב. המשיבים ערערו, כאמור על קביעה זו, ובית המשפט המחוזי קיבל את ערעורם. בית המשפט עמד על אינדיקציות שונות הנוגעות להתנהגות הצדדים, וסבר כי אלו העידו על חוסר מסוימות במסמך ועל חוסר גמירות דעתם של הצדדים באשר לטיב ולתוכן העסקה שבה הוא עוסק. בית המשפט הוסיף וקבע כי בית משפט השלום שגה בהחלטתו להאריך את התקופה לקיום ההתחייבויות שבמסמך לאחר שהמבקש נמנע מלשלם על-פיו את חלקו, שכן – לפי קביעת בית המשפט – בעשותו כן אף בלא שנתבקש לכך על-ידי הצדדים, שינה בית המשפט את תוכנו, דבר המחזק אף הוא את היותו של המסמך בלתי מסוים באופן שאינו מאפשר את ביצועו ואת אכיפתו. בית המשפט המחוזי ביטל אפוא את פסק דינו של בית משפט השלום ודחה את התביעה. על פסק הדין האמור נסבה הבקשה שלפניי.

2.

בקליפת אגוז, טוען המבקש כי שגה בית המשפט כשראה - בניגוד להלכה המקובלת - להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט הדיוני. עוד טוען המבקש כי שגגה יצאה מלפני בית המשפט בקביעתו כי בין הצדדים לא הייתה גמירות דעת ולא מסוימות. לדידו של המבקש, קביעות אלה אינן מתיישבות עם דיני החוזים ועם ההלכה הפסוקה, שלפיה לא ניתן ללמוד על היעדרה של גמירות דעת ומסוימות ממעשים הנעשים לאחר החתימה על ההסכם, וכי בהימצאן של אלה במועד החתימה על החוזה יש משום "סוף פסוק". טענות נוספות שמעלה המערער עניינן בהשגתו על הקביעה כי הוא לא שילם את התמורה על-פי ההסכם ולא ביצע חיוביו; ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי כי לא היה מקום שבית המשפט השלום יאריך את המועדים לביצוע החיובים שבהסכם. עוד מלין המבקש על כך שלא הוחלה על המשיבים דוקטרינת המניעות והשתק שיפוטי, בשל העלאת טענות סותרות.

3.

דין הבקשה להידחות. הלכה כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק בהימצא שאלה משפטית שחשיבותה כללית ורוחבית ופריסתה חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים לדיון (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לעניין זה, אין רבותא לשאלה אם שתי הערכאות הקודמות הגיעו לתוצאה זהה או אם הן נבדלו בהחלטותיהן – "עצם העובדה כי בפסק-דין של ערכאת ערעור מצויים שינוי, תוספת או אף הכרעה חדשה שלא נכללה בהחלטת הערכאה הראשונה, אין בה די כדי להוציא את המקרה מגדר "גלגול שלישי" ולהקנות זכות ערעור" (ראו בש"א 4511/05 עיריית בת ים נ' גני יפית (לא פורסם, 17.7.05)). לא מצאתי שאלות משפטיות המצדיקות היזקקות נוספת למחלוקת שלפנינו. במוקד טענותיו של המבקש טרוניה על התערבותו של בית המשפט המחוזי בממצאי העובדה שנקבעו על-ידי בית המשפט קמא. כבר נקבע כי התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית – ואינני קובע כי כך ארע במקרה שלפנינו – אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות לערער, שהרי אין בכך מעבר לעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ראו רע"א 10130/05 טליאס נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 31.10.05); שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות

יסוד 180 (תשנ"ט)). גם טענותיו המשפטיות של המבקש לעניין יישום דיני החוזים, אינן אלא השגות על אופן יישום הדין על-ידי בית המשפט קמא, דבר שאף בו לא יתערב בית המשפט בערעור שני, שכן לבעל הדין ניתן כבר יומו בבית המשפט להעלות טענותיו בסוגיות הרלוונטיות (ראו רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסם, 16.1.06)). השאלה שלפנינו, שאלה של פרשנות הסכם הינה, ומחלוקת בין ערכאות בשאלות פרשניות – כך נקבע – אף היא לא תצדיק בדרך כלל את התכנסותו של בית המשפט לדון בסוגיה בשלישית (ראו רע"א 4520/04 א' ק' נ' ש' ק' (לא פורסם, 25.5.05)). לא בדרך כלל, ולא במקרה דנן.

הבקשה נדחית איפוא. משלא נתבקשה תגובה –

אין צו להוצאות.