רע"א 2495/10 דולפין תעשיות אקריל בע"מ נ. אלכס שפיץ

1.

בראשית שנת 2006, הזמין המשיב מהמבקשת (להלן: דולפין ) בריכת ספא תמורת תשלום מוסכם של 25 אלף ש"ח שישולם בכרטיס אשראי. חמישית מסכום זה שולמה כמקדמה בעת ביצוע ההזמנה. עם הספקת הבריכה, כעבור כשלושה שבועות, חויב כרטיס האשראי של המשיב בגין יתרת הסכום. בחלוף שבוע, נקרא נציג שירות של דולפין לביתו של המשיב בשל תלונותיו על ליקויים בבריכה, ובתום הביקור הוסכם כי דולפין תספק למשיב בריכת ספא חדשה. למחרת אותו יום, פנה המשיב לחברת האשראי שלו וביקש לבטל את העסקה עם דולפין. הנימוק המרכזי לכך, כפי שנטען על-ידי המשיב מאוחר יותר, היה חיובו בגין יתרת הסכום ללא הסכמתו ומבלי שהבריכה הופעלה ונבחנה תקינותה. טעם נוסף שבו תלה המשיב את פנייתו לחברת האשראי הינו טענתו כי נמסר לו שהבריכה החלופית תסופק לביתו בתוך שלושה שבועות, פרק זמן שעימו המשיב לא היה מוכן להסכין. בתגובה, הגישה דולפין לבית משפט השלום בחיפה תביעה נגד המשיב ונגד חברת האשראי על סך של כ-51 אלף ש"ח בגין הפרת חוזה ונזקים נוספים שלטענתה נגרמו לה. המשיב הגיש תביעה שכנגד בסכום של כ-28 אלף ש"ח בגין נזקים שלגרסתו נגרמו לו.

2.

בית משפט השלום קיבל את תביעתה של דולפין, לאחר שקבע כי המשיב הפר את החוזה הפרה יסודית בכך שביטל את העסקה שלא כדין, הואיל והוא ויתר על זכותו הלכאורית לבטל את העסקה המקורית בכך שהסכים כי תסופק לו בריכה חלופית. בית המשפט ביקר את התנהגותו של המשיב, שהצהיר בפני חברת האשראי כי חיובו ביתרת הסכום נעשה ללא זכות, וקבע כי יש בה כדי להעיד על חוסר תום-לב. המשיב חויב להשיב את הבריכה המקורית שסופקה לו ולפצות את דולפין בסכום של 10,000 ש"ח מעבר למקדמה ששולמה. התביעה שכנגד שהגיש המשיב נדחתה. תביעתה של דולפין נגד חברת האשראי נדחתה אף היא, לאחר שנקבע כי לא נפל פגם בהתנהלותה של זו האחרונה.

על החלטתו של בית משפט השלום הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי.

3.

בית המשפט המחוזי (כב' סגנית הנשיא ש' וסרקרוג ) קיבל את ערעורו של המשיב, וקבע כי חיובו בתשלום בגין יתרת הסכום לא השתכלל במועד התקנת הבריכה, אלא במועד הפעלתה בלבד. משהבריכה לא הופעלה, גם אם מפאת עבודות שביצע המשיב בחצר ביתו, לא היתה דולפין זכאית לגבות את יתרת התמורה ממנו. בית המשפט קבע כי דולפין לא יכולה להסתמך על כך שהמשיב או מי מטעמו חתם על תעודת המשלוח, שכן אין בחתימה כזו כדי להצביע על "מסירה" לפי חוק המכר, התשכ"ח-1968. נוכח האמור, קבע בית המשפט כי החוזה המקורי בין הצדדים הופר על-ידי דולפין. אשר להסכמה בין הצדדים בדבר הספקת בריכה חלופית למשיב, מצא בית המשפט כי בזו יש כדי לגבש חוזה חדש, וקבע – בניגוד לקביעתו של בית משפט השלום – כי דולפין לא הצליחה להוכיח כי המשיב הפר חוזה זה באופן שמזכה אותה בפיצוי. עוד נקבע, כי המשיב לא הוכיח כי נגרם לו כל נזק ולכן אין הוא זכאי לפיצוי נוסף. בסיכומם של דברים, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיב על פסק הדין בתביעה העיקרית, והורה על ביטול הפיצוי שנפסק על-ידי הערכאה הדיונית.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה מעלה דולפין טענות רבות על טעויות שנפלו – להשקפתה –

בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. בפרט, מלינה דולפין על התערבותו של בית המשפט המחוזי בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות של בית משפט השלום, כמו גם על מסקנותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי.

5.

דין הבקשה להידחות. הלכה כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק אם עולה מן הבקשה שאלה משפטית שחשיבותה כללית ורוחבית ופריסתה חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים לדיון (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). במקרה דנן, לא מצאתי כי עולות מן הבקשה שאלות משפטיות המצדיקות היזקקות נוספת למחלוקת שלפנינו. כאמור, עיקר טרונייתה של המבקשת הוא על התערבותו של בית המשפט המחוזי בממצאי העובדה שנקבעו על-ידי בית משפט השלום. כבר נקבע כי התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות לערער (ראו למשל: רע"א 630/10 עדני נ' שקופ (לא פורסם, 16.2.10); רע"א 10130/05 טליאס נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 31.10.05)). גם הסוגיות האחרות שמעלה דולפין אינן מצדיקות היזקקות ערכאת ערעור שנייה למחלוקת בין הצדדים.

הבקשה נדחית, איפוא. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.