בע"מ 7320/10 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על-פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ח' בן-עמי ,

ת' בזק-רפפורט ו- ד' מינץ ), שבו התקבל באופן חלקי ערעור המשיב על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט מ' הכהן ).

1.

המחלוקת בין הצדדים נסבה על חלוקת הזכויות במשק חקלאי במושב בית מאיר (להלן: המשק ) שהיה נתון בידי אימם המנוחה. לאחר מותה של האם, הגישו המבקשות תביעה נגד אחיהן, הוא המשיב, לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים שבה ביקשו כי בית המשפט יצהיר על חלוקת המשק בהתאם לעקרונות סעיף 114 לחוק הירושה, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הירושה ), ולא על-פי הוראות הצוואה שהותירה אחריה האם. בצוואתה האמורה, הורתה האם כי חלק הארי של הזכויות במשק יינתן למשיב. בית המשפט לענייני משפחה קבע בפסק-דין חלקי כי הוריהם המנוחים של הצדדים לא מינו את המשיב כבן ממשיך בנחלתם וכי הנחלה איננה חלק מהעזבון. נקבע איפוא כי העברת הזכויות במשק תיעשה בהתאם לעקרונות סעיף 114 לחוק הירושה כפי שתבעו המבקשות. בפסק הדין החלקי נקבע בנוסף כי על אף שאין להעניק תוקף להוראות הצוואה, ניתן להביא בחשבון גם את רצונה של המנוחה כפי שהוא משתקף בצוואה, בגדר השיקולים לפי סעיף 114(ב) לחוק הירושה. בהסכמת הצדדים, לא הוגש ערעור על פסק-דין חלקי זה, ונקבע כי המשיב יקבל את הזכויות במשק לפי סעיף 114(א) לחוק הירושה ויפצה את אחיותיו בשיעור שייקבע על-ידי בית המשפט בהתאם לסעיף 114(ב) לחוק. לאחר שמיעת ראיות ובחינת שתי חוות דעת שמאי שהוגשו לו, נתן בית המשפט לענייני משפחה פסק-דין משלים שבו נקבע שווי המשק, על דרך האומדנא, בסך של 3,137,500 ש"ח. טענות המשיב כי יש להפחית משווי המשק את השקעותיו במשק וכן את הוצאות הטיפול באימו המנוחה – נדחו. טענות המבקשות, שלפיהן בקביעת החלק היחסי של המשיב במשק יש להתחשב ברווחים שהפיק ממנו עד למועד החלוקה – נדחו אף הן. בקביעת גובה הפיצוי שעל המשיב לשלם למבקשות לפי הוראות סעיף 114(ב) לחוק הירושה, קיבל בית המשפט באופן חלקי את טענת המשיב שלפיה יש להתחשב ברצונה של האם כי חלקו היחסי של בנה במשק יהיה גדול מזה של אחיותיו. בהתאם לכך נקבע כי שווי זכויות המשיב במשק יעמוד על 25% מכלל הזכויות, בעוד שאחיותיו – המבקשות – תקבלנה פיצוי שיעמוד על שיעור של 75% משווי המשק. המשיב חויב איפוא לשלם למבקשות סכום כולל של 2,353,125 ש"ח.

2.

בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי ערעור שהגיש המשיב על פסק-דין זה. בית המשפט המחוזי לא מצא להתערב בקביעות בית המשפט לענייני משפחה בכל הקשור לקביעת שווי הנכס, אך הערעור נתקבל כך שחלקו היחסי של המשיב בזכויות במשק הוכפל, והועמד על 50%. ערכאת הערעור סברה כי בפסק דינה של הערכאה הדיונית לא הוצגו נסיבות משכנעות המצדיקות סטייה משמעותית מרצון האם לגבי אופן חלוקת הזכויות, כפי שהובע בצוואתה, הגם שהצוואה אינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט בעניין זה. משכך, נפסק כי המשיב יפצה את המשיבות בסך כולל של 1,568,750 ש"ח.

מכאן הבקשה שלפניי.

3.

המבקשות טוענות כי מפסק-דינו של בית המשפט המחוזי עולה שאלה משפטית המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" והיא פרשנות סעיף 114(ב) לחוק הירושה, שם נקבע כי בהיעדר הסכמה בין יורשים של משק חקלאי בדבר הפיצוי שישולם ליורשים האחרים על-ידי היורש שהנכס יימסר לידיו, יחליט על כך בית המשפט "לפי הנסיבות" . לטענתן, בית המשפט המחוזי התייחס להוראות המופיעות בצוואת האם המנוחה כאל "נסיבה בלעדית", שיקול יחידי וראשון במעלה בקביעת שיעור הפיצוי בגין הזכויות במשק. לטענת המבקשות, הכרעה זאת עומדת בניגוד לקביעה בפסק הדין החלקי של הערכאה הדיונית שבו נקבע כי המשק אינו חלק מעיזבון המנוחה, ומשכך, כי אין לחלק את הזכויות בו לפי הוראות צוואת האם. לטענתן, לו סבר בית המשפט המחוזי כי הערכאה הדיונית לא נימקה מה היו הנסיבות האחרות שהביאוה לקבוע את אופן החלוקה כפי שקבעה, היה עליו להחזיר את הדיון אל בית המשפט לענייני משפחה על-מנת שזה ינמק את החלטתו. המבקשות מוסיפות כי הכרעתו של בית המשפט המחוזי אינה עולה בקנה אחד עם פסקי הדין של הערכאה הדיונית, ויש בה משום התערבות בלתי מוצדקת בממצאים שבעובדה שנקבעו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, לאחר שזה שמע את העדויות והראיות בתיק. לגופם של דברים, נטען כי קיימות נסיבות רבות התומכות באופן החלוקה שקבע בית המשפט לענייני משפחה, לרבות התנהלות המשיב שלקתה – לשיטתן – בחוסר תום לב; רצונו של האב המנוח כי הזכויות במשק תחולקנה בצורה שווה בין כל ילדיו; נסיבות עריכת צוואת האם ועוד.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה ידועה היא כי רשות ערעור תינתן מקום שבו מעלה הבקשה שאלה כללית שחשיבותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). על אף ניסיונן של המבקשות להציג את בקשתן כבעלת חשיבות עקרונית ורחבה, מצאתי כי בית המשפט המחוזי לא שקל שיקולים שונים מאלה של בית משפט השלום, כי אם יישם אותם בצורה שונה. המבקשות עצמן מדגישות בבקשתן כי פסק הדין החלקי הוא סופי וחלוט (ס' 9 רישא לבקשה). יוצא אפוא כי גם להשקפתן היה מקום ליתן משקל לרצונה של המנוחה, כפי שנקבע בפסק הדין החלקי. אין בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי משום קביעה של הלכה לגבי המשקל הראוי שיש לתת לצוואת המוריש במכלול ה"נסיבות" בחלוקת זכויות לפי סעיף 114(ב) לחוק הירושה. הכרעתו של בית המשפט המחוזי כי ראוי, בנסיבות העניין, לתת להוראות הצוואה משקל משמעותי יותר מזה שניתן להן בפסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה, הינה קביעה המוגבלת – כאמור – לנסיבותיה הפרטניות של המחלוקת בין הצדדים ואינה מצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". אפילו היינו מוצאים שערכאת הערעור התערבה בממצאי עובדה של הערכאה הדיונית – ואיני נדרש לקבוע האם כך היה – ואפילו אם נפלה שגגה בהכרעתה, אין בכך כדי להצדיק דיון ב"גלגול שלישי" (השוו: רע"א 630/10

עדני נ' שקופ (לא פורסם, 16.2.10); רע"א 2495/10 דולפין תעשיות אקריל בע"מ נ' שפיץ (לא פורסם, 27.6.10) ). עוד יצוין, כי עצם העובדה שבפסק הדין של ערכאת הערעור מצוי שינוי, תוספת, או אף הכרעה חדשה שלא נכללה בהחלטת הערכאה הדיונית, אין בה די כדי להוציא את המקרה מגדר גלגול שלישי ולהקנות זכות ערעור (רע"א 3592/10 בלום נ' וינברג (לא פורסם, 27.6.10), סעיף 4 להחלטה וההפניות שם).

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.