פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3592/10
בפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
פרופ' בלום אילנה
נ ג ד
המשיב:
ד"ר משה וינברג
בקשת רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום
13.4.2010, בע"א 3664/07, שניתן על-ידי כב' סגן הנשיא ז' המר
בשם המבקשת:
עו"ד ר' סימון
החלטה
לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בע"א 3664/07 (כב' סגן הנשיא ז' המר ), שבגדרו התקבל ערעור שהגיש המשיב על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו בת"א
70642/04 (כב' השופט א' אטיאס ).
1.
בשנת 2003 נפגשו המבקשת – שהינה יועצת ורופאה פרטית בתחום האנדוקרינולוגיה – והמבקש – שהינו רופא שיניים ויזם של מוצרי הרזייה – כדי לשוחח על מיזם עסקי שהגה המשיב, שבמסגרתו תוקם מרפאה רב-תחומית. המבקשת הביעה עניין בפרויקט והחלה לפעול במספר דרכים לשם קידומו. ברם, בסופו של יום, לא יצא המיזם אל הפועל, לאחר שהתברר כי הקמתו אינה כדאית. באין מסמך המגדיר את טיב הקשר העסקי בין המבקשת למשיב, הוגשו על-ידם תביעות הדדיות לבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 70642/04 ות"א 41199/05 (בהתאמה)), בדרישה לקביעת גובה הפיצוי הכספי שבו חב כל צד למשנהו. בתביעתו, טען המשיב כי נוצרו יחסי שותפות בינו לבין המבקשת, ובשל כך היא חבה במחצית מהוצאות המיזם. מנגד, טענה המבקשת בתביעתה כי העניקה למשיב שירות לשם קידום המיזם, שבגינו הוא חב בתשלום. בית משפט השלום דחה את תביעת המשיב, בקובעו כי אינו נותן בו אמון, וחייב את המשיב בהוצאות. מנגד, נעתר בית המשפט, באופן חלקי, לתביעתה של המבקשת, וחייב את המשיב לשלם למבקשת פיצוי בסך 23,625 ש"ח. סכום זה נפסק על-בסיס חישוב של 21 שעות עבודה, ובהתאם למפתח שהוצע על-ידי המבקשת, שעל פיו ישולם לה סכום של 250$ לשעת עבודה, שאותו קיבל בית המשפט כסכום סביר, "בשים לב למומחיותה של פרופ' בלום כפי שעלה מן הדיון".
2.
על פסק-דינו של בית משפט השלום ערער המשיב לבית המשפט המחוזי, תחילה נגד פסק-הדין כולו, ובהמשך, צמצם את ערעורו להכרעה בת"א 70642/04. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המשיב, וקבע כי בית משפט השלום שגה באופן שבו חישב את השכר שראוי לשלם למבקשת. בית המשפט המחוזי סבר כי באמצו את דרישתה של המבקשת לשכר בסך של 250$ לשעת עבודה, סטה בית המשפט קמא מן ההלכה הנוהגת, שלפיה "דרך קביעתו של השכר הראוי ושיעורו אינם בגדר ידיעה שיפוטית, ועל בית המשפט לקבעם על בסיס הראיות המובאות בפניו" (ראו: ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' יחיאל פ"ד נח(5) 20, 27 (2004); ע"א 136/92 ביניש-עדיאל – עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ פ"ד מז(5) 114, 125 (1993); ע"א 261/86 חברת דנו הישראלית נ' הורשפלד ואח' פ"ד מג(1) 160, 165 (1989)). לשיטת בית המשפט המחוזי, נטל ההוכחה לעניין קביעת גובה השכר הראוי היה מוטל על המבקשת. משכך, ומאחר שלא הובאה על-ידי המבקשת ראיה כלשהי לביסוס השכר שבו נקבה, ראה בית המשפט המחוזי לקבל, כאמור, את הערעור.
3.
מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוענת המבקשת, כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי היא לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש לעניין טענתה בדבר גובה השכר שראוי שישולם לה. לשיטת המבקשת, טענה זו הועלתה על-ידיה במסגרת כתב תביעתה ולא נסתרה על-ידי המשיב. עוד טוענת המבקשת כי בחקירתה על-ידי בא-כוח המשיב בפני בית משפט השלום, לא נדרשה היא להסברים בנוגע לגובה השכר שאותו תבעה, ומכאן שיש לקבוע כי המשיב לא חלק על דבריה באותו נושא. בצד האמור, גורסת המבקשת כי המקרה דנן נכנס לגדרם של אותם מקרים חריגים שבהם עיקרון ההגינות מצדיק את קבלת הבקשה. בנוסף, טוענת היא, כי נתונה לה זכות ערעור, מאחר שהערעור שנדון לפני בית המשפט המחוזי הוגש מטעמו של המשיב, ולכן אין מדובר בדיון ב"גלגול שלישי". לבסוף, טוענת המבקשת כי בפני בית המשפט המחוזי עמדו די ראיות כדי שיורם הנטל המונח על כתפיה.
4.
דין הבקשה להידחות. טענות המבקשת נגד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הן ברובן עובדתיות, ועוסקות בפרשנות שיש ליתן לתוכן ההסכמות שהושגו בין המבקשת לבין המשיב. כידוע, דיון בגלגול שלישי אינו ההליך ההולם לבירורן של טענות מעין אלו, שכן מטרתו היחידה היא בירורן של שאלות משפטיות כלליות, אשר אינן מתעוררות במקרה שלפנינו (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ). אף אם אניח לצורך הדיון כי נפלה טעות בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ולעניין זה איני נדרש להביע כל עמדה, אין בכך כדי לבסס עילה למתן רשות ערעור בענייננו, שכן קביעותיו של בית המשפט מתמצות בבעלי הדין שלפנינו, ובהם בלבד, ואין הן מהוות אלא יישום של הלכות קיימות (ראו: רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ
(לא פורסם, 15.11.1998); רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ
(לא פורסם, 18.6.06)). אכן, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המשיב על פסק-דינו של בית משפט השלום, אך כפי שכבר נפסק בעבר, "עצם העובדה כי בפסק דין של ערכאת ערעור מצוי שינוי, תוספת, או אף הכרעה חדשה שלא נכללה בהחלטת הערכאה הראשונה, אין בה די כדי להוציא את המקרה מגדר גלגול שלישי ולהקנות זכות ערעור" (בש"א 4511/05 עיריית בת ים נ' גני יפית (לא פורסם, 17.7.05); רע"א 9453/05 אליהו חברה לביטוח בע "מ נ' אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (לא פורסם, 30.11.05); רע"א 3202/10 זידאני נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 16.5.2010)).
הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט"ו בתמוז התש"ע (27.6.2010)
ש ו פ ט