בע"מ 4292/10 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש והמשיבה הינם בני זוג שנישאו לפני כ-25 שנים ולהם בן משותף, יליד שנת 1987. במסגרת הליכים המתנהלים בין הצדדים בפני בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, הגישה המבקשת בקשה לקבלת צו מניעה קבוע אשר יאסור על המשיב להיכנס לדירת המגורים המשותפת של בני הזוג, וכן יאסור עליו להטריד את המבקשת בכל מקום אחר. הבקשה התקבלה. בפסק דינו סקר בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ב' גרינברגר ) את הרקע להגשת התביעה, וציין כי בעבר ניתנו למבקשת מספר צווי הגנה, בשל תלונותיה כי המשיב נהג בה באלימות פיזית ומילולית. בית המשפט התרשם כי המשיב אינו מסוגל לשלוט על עצמו בנוכחות המבקשת, והוסיף כי בשל הליכי הגירושין המתנהלים בין בני הזוג וקיומו של סכסוך רכושי, קיים ביניהם מתח העשוי להתפרץ לכדי סכסוך אלים, ולסכן את שלומה של המבקשת. בית המשפט לא קיבל את טענת המשיב כי הוא נגמל משימוש בסמים, וציין כי בהקשר זה קיים חשש שהמשיב ישוב לסורו. נוכח כל אלה, קבע בית המשפט כי זכותה של המבקשת למדור שקט גוברת על הפגיעה בזכותו של המשיב למגורים בדירה, והחליט ליתן צו מניעה קבוע כמבוקש. בשולי פסק הדין נאמר כי אין בהרחקתו של המשיב מן הדירה כדי לפגוע בזכויותיו הקנייניות בה, ככל שאלה אכן קיימות.

2.

ערעורו שהגיש המשיב על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים – התקבל. בפסק דינו קבע בית המשפט (כב' השופטים ח' בן-עמי, ת' בזק-רפפורט, ד' מינץ ) כי אין במכלול הנסיבות שנפרשו בפני בית המשפט לענייני משפחה כדי להצדיק את הרחקתו של המשיב מהדירה דרך קבע. בית המשפט המחוזי מצא, כי קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה באשר לאופיו ההפכפך של המשיב והסברה כי הוא אינו נקי מסמים לא היו מבוססות כדבעי, וממילא אין בהן כדי לשלול את זכותו הקניינית של המשיב בדירה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי האירועים האלימים שאליהם התייחסה המבקשת בבקשתה לצו מניעה אינם מן העת האחרונה, ואינם מצדיקים מתן צו כאמור. בית המשפט המחוזי הורה אפוא על ביטול צו המניעה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהתערב בממצאיו של בית המשפט לענייני משפחה ביחס לאופיו והתנהגותו של המשיב וביחס לשימושו בסמים. המבקשת חוזרת וטוענת כי נשקפת לה סכנה ממשית מן המשיב, ולצורך ביסוס טענתה בעניין זה היא מתארת את האלימות ששררה בבית המשפחה בשנות נישואיהם של הצדדים, ומפרטת את ההליכים השונים שניהלה נגד המשיב במהלך השנים. כדוגמה מן העת האחרונה, מתייחסת המבקשת לאירוע שהתרחש במסדרון בית המשפט המחוזי ביום 14.4.10 שבו איים המשיב – לכאורה – על המבקשת ועל משפחתה. להשקפת המבקשת, יש ליתן רשות ערעור במקרה זה, משום שקיימת שאלה משפטית המצדיקה דיון נוסף בתיק, והיא שאלת התנאים למתן צו מניעה קבוע לכניסת בן-זוג שנשקפת ממנו סכנה, לדירתם המשותפת של בני הזוג. בהתאם להחלטתי מיום 20.6.10, הגיש המשיב את תגובתו לבקשה. המשיב סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטוען כי אין הצדקה ליתן רשות ערעור במקרה דנן, שאיננו מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי".

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור תינתן רק מקום שבו מעלה הבקשה שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) . הבקשה שלפני, אשר נסבה על שאלת התקיימותם, בנסיבותיו הספציפיות של המקרה שלפנינו, של התנאים למתן צו מניעה קבוע, אינה מעלה שאלה מעין זו. ההלכה הפסוקה דנה בעבר בסוגיה זו וקבעה את התנאים שבהתקיימם יינתן צו מניעה קבוע האוסר על כניסתו של בן-זוג לדירת מגורים משותפת (ראו, למשל, ע"א 192/82 סדן נ' סדן , פ"ד ל"ו (4) 169 (1982)). בין היתר נקבע, כי צו מניעה קבוע יינתן במקרים חריגים בלבד, וגם אז – משכו יוגבל לפרק זמן קצר ככל האפשר (השוו: בע"מ 62/08 פלוני נ' פלונית , סעיף 6 להחלטת השופטת ע' ארבל (לא פורסם, 14.4.08)). על יסוד הלכה זו – ולאחר ניתוח של נסיבות המקרה – מצא בית המשפט המחוזי כי אין הצדקה ליתן בשלב זה צו מניעה קבוע נגד המשיב. כידוע, שאלת יישומה של הלכה קונקרטית במקרה נתון אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: בע"ם 9930/09 פלונים נ' פלוני (לא פורסם, 10.2.10)). החלטתו של בית המשפט המחוזי להתערב בממצאיו של בית המשפט לענייני משפחה – אף היא אינה מצדיקה דיון בתיק בגלגול שלישי , שכן כבר נקבע כי התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות לערער (ראו: רע"א 630/10

עדני נ' שקופ (לא פורסם, 16.2.10) ). לבסוף יוער, כי פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה אשר עמד לביקורתו של בית המשפט המחוזי ושבעניינו עוסקת בקשה זו, לא התייחס – מטבע הדברים – לאירועים שהתרחשו לאחר שניתן, ובכלל זה לאירוע אשר על-פי הנטען התרחש בבית המשפט המחוזי ביום 14.4.2010. ככל שהמבקשת סבורה כי נוכח אירוע זה, בגינו התנהל הליך נפרד, אין לאפשר את כניסתו של המשיב לדירתם המשותפת פתוחה בפניה הדלת בפניה לנקוט בהליכים המשפטיים המתאימים (ולמותר לציין שאין באמור משום נקיטת עמדה לגופם של דברים).

עם דחיית הבקשה לרשות ערעור, מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע. על מנת לאפשר למבקשת לכלכל את צעדיה יפקע הצו הארעי שניתן בבית משפט זה ביום 28.7.10.

אין צו להוצאות.