בע"מ 62/08 פלוני נ. פלוני

1.

לפניי בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת נ' מוניץ), אשר דחה ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (כב' השופטת א' בוהדנה) לדחות בקשה שהגיש המבקש לשינוי צו מניעה העומד נגדו.

2.

הרקע לבקשה הינו כדלקמן: המבקש והמשיבה נישאו בשנת 1979, ולהם שלושה ילדים, אחד מהם קטין. לבני הזוג משק חקלאי משותף. עיסוקו של המבקש בגידול תאנים, ועיסוקה של המשיבה הינו בתחום העבודה הסוציאלית. עקב אלימות שהמבקש נקט לכאורה כלפי המשיבה, הגישה האחרונה ביום 7.5.05 לבית המשפט לענייני משפחה בטבריה בקשה במעמד צד אחד לצו הגנה נגד המבקש. בית המשפט נעתר לבקשה והורה על הרחקתו של המבקש מן הבית המשותף של בני הזוג. חודשיים לאחר מכן, ובתום דיון בבקשה ושמיעת טיעוני הצדדים, ביטל בית המשפט חלק מצו ההגנה האמור, ואפשר את כניסתו של המבקש לבית המגורים המשותף, אולם הורה על הפרדת מגורים בין בני הזוג כך שכל אחד מהם יתגורר בקומה אחרת בבית. כן אסר בית המשפט על כניסתו של האחד לחדרו של השני. ערעור שהגישה המשיבה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי התקבל. בית המשפט המחוזי נתן צו מניעה המורה על הרחקת המבקש מהבית, והוסיף וקבע כי על כל החלטה עתידית בעניין להתקבל לאחר שיוגש תסקיר מטעם פקידת הסעד.

כך, מאז ועד היום, עומד כנגד המבקש צו מניעה האוסר את כניסתו לבית המגורים המשותף לו ולאשתו, אשר תוקפו מוארך לתקופות נוספות מעת לעת. לאחרונה הוארך תוקף הצו האחרונה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בחודש מאי 2007. בהחלטתו זו הורה בית המשפט כי תסקיר משלים של פקידת הסעד יוגש תוך 10 ימים מיום ההתכנסות המתוכננת של ועדת התסקירים בחודש יוני 2007, וכי לאחר מכן ייקבע מועד לחקירת פקידת הסעד. כן נקבע כי צו המניעה יעמוד בתוקפו עד לקבלת התסקיר המשלים האמור ועד למתן החלטה אחרת.

במצב הנתון, המשיבה ובנם הקטין של בני הזוג מתגוררים, אפוא, בבית מגורי המשפחה, ואילו המבקש מתגורר במגורון אשר נמצא בשטח הנחלה של בני הזוג.

בחודש אוגוסט 2007 עתר המבקש לבית המשפט לענייני משפחה בטבריה בבקשה לשינוי צו המניעה, באופן שהמשיבה היא זו שתתגורר במגורון והוא יעבור להתגורר בבית המגורים. בבסיס הבקשה עמדה טענת המבקש כי המשיבה הפכה את חדרי ביתם המשותף לחדרי אירוח למטרות רווח, מבלי שרשותו ניתנה לכך. בית המשפט דחה את הבקשה, תוך שהתייחס לשתי סוגיות – מסוכנותו של המבקש וזכויותיו הקנייניות. לגבי הסוגיה הראשונה, קבע בית המשפט כי לאור תסקירי פקידות הסעד ולאור הרשעתו של המבקש בעבירות אלימות ואיומים נגד המשיבה, לא נמצא כל ביסוס להפחתה כלשהי במסוכנותו. בית המשפט ציין כי הכחשתו הגורפת של המבקש באשר לאלימות שנקט כלפי המשיבה לא מתיישבת עם הרשעתו בפלילים ועם הראיות שהובאו בגין אותה אלימות, וכי בכך יש כדי להעיד במידת מה על הסכנה הקיימת במגורים משותפים של בני הזוג. עוד קבע בית המשפט כי שוכנע כי ישנם מתחים בין בני הזוג אשר עלולים להביא לחיכוך ביניהם, וכפועל יוצא להעלות את רמת המסוכנות של המבקש כלפי המשיבה באותו מעמד. מכאן, קבע בית המשפט כי בשלב זה אין כל מקום לביטולו של צו המניעה העומד נגד המבקש. לגבי הסוגיה השניה, קבע בית המשפט כי לא שוכנע כי שימושה של המשיבה בנכס הינו שימוש שאינו סביר או שבבית המגורים מתגוררים דרך קבע אנשים זרים, ועל כן קבע כי גם בהיבט זה לא מתקיימים התנאים המחייבים על-פי ההלכה את שינויו של צו המניעה.

על החלטתו זו של בית המשפט לענייני משפחה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי לאחר עיון מעמיק בבקשה ובהחלטת בית המשפט לענייני משפחה שוכנע כי הבקשה אינה מצריכה תשובה וכי יש לדחותה. לפיכך, דחה בית המשפט את הבקשה באופן מיידי, בהתאם לסמכות הנתונה לו מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

המבקש מעלה טענות שונות, שעיקרן בכך שעמדות הערכאות דלמטה מוטות לטובת עמדתה של המשיבה. כך, בין היתר, טוען הוא כי חרף העובדה שהמשיבה ביטלה את תלונתה על תקיפה מינית מצידו, ממשיך בית המשפט להתייחס אליו כאל תוקף מיני סדרתי. המבקש אף טוען כי העובדה שתסקירי פקידות הסעד תומכים, רובם ככולם, במשיבה, נובעת רק מחמת עיסוקה של האחרונה כעובדת סוציאלית ומחמת קרבתה לנותני התסקירים. עוד טוען המבקש נגד תקינותו של צו המניעה, אשר מזה שנתיים וחצי מוארך תוקפו מהחלטה להחלטה מבלי שזכה לטענתו לביקורת שיפוטית עניינית, חרף הזמן הרב שחלף. בנוסף, מלין המבקש על שימושה הבלתי סביר של המשיבה במקרקעין המשותפים, וטוען לפגם פרוצדוראלי אשר נפל בתשובה שהוגשה על-ידי המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה אשר לא נתמכה בתצהיר. המבקש מסיים בהבעת תחושתו כי בקשתו לא נדונה לגופה בבית המשפט המחוזי, וכי למעשה לא עברה החלטת בית המשפט לענייני משפחה כל ביקורת עניינית על-ידי ערכאת הערעור.

4.

המשיבה סומכת את ידיה על תסקירי פקידות הסעד, עליהם הסתמך בית המשפט לענייני משפחה בהחלטתו ובהם נקבע כי המבקש נהג באלימות כלפיה. כן שוללת המשיבה את טענות המבקש באשר לחוסר מקצועיותן של פקידות הסעד, ומדגישה את התייחסות בית המשפט לענייני משפחה לאמינותו של המבקש, בקבעו כי הכחשתו הגורפת של המבקש באשר לאלימות שנקט כלפי המשיבה אינה מתיישבת עם הרשעתו בפלילים ועם הראיות שהובאו בגין אותה אלימות. המשיבה גם עומדת על גרסתה לפיה היא אכן הותקפה מינית על-ידי המבקש וטוענת כי משכה תלונתה זו אך בשל דאגה למשפחתה. באשר לשימוש בביתם המשותף, טוענת המשיבה כי חלוקת השימוש בשטחם של בני הזוג ביניהם מחויבת על-פי מאזן הנוחות. לחילופין, למקרה שיוחלט כי יש בבקשה ממש, מבקשת המשיבה להמתין עם מתן ההחלטה בה עד לאחר הדיון שצפוי להיערך בבית המשפט לענייני משפחה ואשר בו תיחקר פקידת הסעד, ועד להחלטת בית המשפט בעקבות הדיון האמור.

5.

בבקשה נוספת שהגיש, מעדכן המבקש כי ביום 13.3.08 נחקרו פקידות הסעד בבית המשפט לענייני משפחה וכי בעקבות החקירות האמורות, הגיש הוא ביום 17.3.08 בקשה נוספת לבית המשפט לביטול צו המניעה.

6.

עיינתי בבקשה ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות ומצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בית משפט זה ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" רק כאשר הן מעלות שאלות עקרוניות, החורגות מעניינם הצר של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המבקש, אשר כפי שהובהר בבקשתו, מודע להלכה זו, אינו טוען כי בקשתו מעלה שאלות עקרוניות כאמור, כי אם שמקרהו נכנס לגדר החריגים שנקבעו בפסיקה אשר מצדיקים את התערבותו של בית משפט זה, כאשר מדובר בעוול, חוסר צדק ועיוות דין.

לא שוכנעתי כי זהו אכן מצב הדברים.

טענותיו של המבקש באשר להיעדר עילה להמשך קיומו של צו מניעה נגדו נבחנו והוכרעו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, אשר קבע כי הן לאור המסוכנות הנשקפת מן המבקש כלפי המשיבה והן לאור העובדה כי שימושה של המשיבה בנכס הינו סביר, אין עילה להורות – לעת הזו – על ביטולו של צו המניעה. בהמשך נבחנו הדברים על-ידי ערכאת הערעור וזו לא מצאה כאמור להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית. בנסיבות העניין, ועל אף תחושותיו הקשות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להתערב בהקשר זה בשיקול-דעתן של הערכאות דלמטה מן הטעמים שעליהם הצביע. בנוסף, בהתחשב בכך שבעקבות חקירת פקידות הסעד הגיש המבקש לאחרונה בקשה חדשה לבית המשפט לענייני משפחה לביטול צו המניעה, ממילא על בית המשפט לענייני משפחה להכריע כעת פעם נוספת בשאלת הצורך בהותרת צו המניעה על כנו, וזאת בהתבסס על המידע העדכני המצוי בפניו. בנסיבות אלו, איני סבורה כי יש מקום להתערבותו של בית משפט זה בעניין ב"גלגול שלישי".

אשר לטענות המבקש בדבר חוסר אובייקטיביות התסקירים שהוגשו בעניין, ככלל, חזקה כי אלו נכתבו מתוך בחינה עניינית ומקצועית של הדברים, אך מכל מקום אזכיר כי האפשרות לחקור את פקידות הסעד לשם הוכחת טענותיו עמדה בפני המבקש, והיא אף נוצלה על-ידו אך זה מכבר בבית המשפט לענייני משפחה. ממילא, דינן של טענות מעין אלו להתברר בפני הערכאה הדיונית.

לצד זאת, אעיר כי אכן יש לטעמי קושי מסוים בעובדה כי ההליכים האמורים בין הצדדים נמשכים זמן כה ארוך, כשבמסגרתו עומד על כנו – במשך תקופה של למעלה משנתיים ימים – צו המניעה אשר הוצא נגד המבקש. כידוע, הוצאת צו זמני המרחיק את אחד מבני הזוג מהבית הינה צעד דרסטי, הטומן בחובו פגיעה משמעותית בבן הזוג אשר נגדו הוצא הצו. לא בכדי נאמר בהקשר זה לא פעם כי צו זמני להרחקת בן זוג מהבית לא יינתן כדבר

בשגרה, כי פגיעתו של צו כזה קשה ומרחיקת לכת, וכי יש לנהוג בו לכן בזהירות (ראו למשל: ע"א 352/84 איזסק נ' איזסק , פ"ד לט(1) 186, 191 (1985)). מכאן גם הצורך בכך שצו כזה יהיה ככלל קצוב בזמן ובכך שבמקרים בהם יש צורך בהארכתו הדבר ייעשה לאחר בחינה זהירה וקפדנית של הדברים (וראו: עניין איסזק , שם; ע"א 192/82 סדן נ' סדן , פ"ד לו(4), 169, 177 (1982)). בענייננו, לא ראיתי כאמור מקום לסטות מהחלטות הערכאות דלמטה, ואולם, מבלי לחוות דעה לגופו של עניין, אציין כי ראוי שייעשה מאמץ ממשי להביא את ההליכים בין בני הזוג לידי סיום בקרוב, כך שזכויותיו של המבקש לא תיפגענה יתר על המידה.

לאור האמור, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.