רע"א 4376/11 זכריא מוחי אלדין מחאמיד נ. סעיד עבד אללה אגבאריה

לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגנית הנשיאה

ש' וסרקרוג ), שבגדרו התקבל ערעור שהגיש המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת

ק' אניספלד ) , והמבקש חויב לשלם למשיב פיצוי והוצאות משפט.

1.

בשנת 1999 הזמין המשיב אריחי שיש סינתטי לריצוף גרמי המדרגות הפנימיים שבביתו. השיש הוזמן בבית עסק הידוע בשם שיש מוחי אלדין (להלן:

העסק ). לאחר שהשיש סופק ועבודת הריצוף הושלמה, הגיש המשיב תביעה כספית לבית משפט השלום בטענה לאי-התאמה בין השיש שסופק לבין זה שהוזמן. מלכתחילה, הוגשה התביעה נגד אחיו של המבקש (להלן:

כמאל ), ונטען שהעסקה נעשתה עמו. לאחר מכן תוקן כתב התביעה, ושמו של כמאל הוחלף בשמו של המבקש (בעל העסק). התביעה המתוקנת נמחקה בהסכמת הצדדים, ותחתיה הגיש המשיב תביעה חדשה, הפעם נגד המבקש ונגד העסק. התביעה הועמדה על סך של 60,000 ₪ ונסמכה על טענות של אי-התאמה ופגמים באיכות השיש שסופק.

2.

בית משפט השלום דחה את התביעה. לפי קביעת בית המשפט, העסק אינו אישיות משפטית הכשרה לתבוע ולהיתבע, ובשל כך דין התביעה נגדו להידחות. אשר לטענה בדבר אי התאמה שהופנתה נגד המבקש, קבע בית המשפט, כי על אף שהמבקש טען לכל אורך הדרך כי העסקה נעשתה עם כמאל, לא צורף האחרון כנתבע ואף לא זומן לעדות. בית המשפט דחה את הודאת המבקש כי העסקה נעשתה עמו, בקובעו שהמבקש גילה חוסר בקיאות בתנאיה באופן שהותיר רושם בלתי אמין. לפי קביעתו, משהתביעה לא הוגשה נגד הצד הרלוונטי לעסקה, דינה להידחות. בית המשפט דחה גם את הטענה לפגמים באיכות השיש, בקובעו שנתגלו סתירות בעדותו של המשיב ביחס למועד גילוי הפגמים, ושסתירות אלו הותירו רושם בלתי אמין. גם המומחה מטעם המשיב הותיר רושם דומה. לבסוף נקבע, כי המשיב האריך את הדיון בתביעה שלא לצורך, ואשר על-כן, חויב בתשלום הוצאות בסך של 5,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.

3.

המשיב ערער, הן על פסק הדין, הן על החלטת-ביניים של בית משפט השלום שלא להתיר לו להביא עד מסוים. בית המשפט המחוזי החליט לקבל את הערעור, בקובעו כי ככל שכמאל היה בעל דין דרוש, לא הייתה מניעה להורות על צירופו מכוח תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מכל מקום – נקבע – ספק אם היה בכך צורך הואיל והמבקש הודה כי הוא, כבעל העסק, היה הצד הרלוונטי לעסקה, והחובה לקיימה היתה מוטלת עליו. משנדחתה גרסת המבקש בנוגע לפרטי העסקה, ונקבע כי היא אינה אמינה, נותרה בעינה גרסה עקבית של המשיב, שנתמכה בחוות דעת של מומחה מטעמו. על רקע האמור, ולאחר בחינה של חומר הראיות שהוצג בבית משפט השלום, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה שהמשיב עמד בנטל להוכיח את טענת אי-ההתאמה. בית המשפט סמך קביעתו על גרסתו המפורטת של המשיב, ועל עדות המומחה מטעמו. בית המשפט הוסיף כי בנסיבות העניין היה מקום לשקול לאפשר למשיב להציג ראיות נוספות שהיו בנמצא: שיחה מוקלטת שלפי הנטען הייתה מוכיחה את מחיר העסקה ושתמורתה שולמה במזומן, ועדותו של אדם נוסף שנכח במקום, ושהעדתו לא הותרה משום שלא הוגשה בקשה בעניין זה מבעוד מועד. אשר לנזק שנגרם, מצא בית המשפט כי בהיעדר חוות דעת נוגדת וראיות לסתור, חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב, שהעמידה את שיעור הנזק על סך של 41,310 ש"ח, תשמש בסיס לקביעת הפיצוי. עם זאת, נקבע, כי יש לייחס למשיב אשם תורם בגין גילוי מאוחר של הפגם. כמו-כן, ראה בית המשפט לייחס משקל לעובדה שנכון למועד הגשת הערעור, המשיך המשיב לעשות שימוש במדרגות, ולא נגרם נזק אשר חייב את החלפתן. על בסיס האמור, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור; ביטל את פסק דינו של בית משפט השלום; הורה על קבלת התביעה; העמיד את סכום הפיצוי למשיב על סך של 16,500 ש"ח; וחייב את המבקש בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשתי הערכאות בסך של 12,000 ש"ח.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כשהתערב בקביעותיה העובדתיות ובממצאי המהימנות של הערכאה הדיונית. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא הורה להשיב את התיק לערכאה הדיונית, הגם שמצא שהיה מקום לשקול להתיר הגשת ראיות נוספות שבית משפט השלום לא התיר את הגשתן.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה ואת צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. אין הבקשה מעלה שאלה כללית שחשיבותה חורגת, ולו בקירוב, מעניינם של הצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת הקונקרטית שנתגלעה ביניהם (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא אחת נפסק כי התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות לערער, שהרי אין בכך מעבר לעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ראו: רע"א 630/10 עדני נ' שקופ (לא פורסם, 16.2.2010); רע"א 10130/05 טליאס נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 31.10.2005)). הבקשה דנן אינה באה, אפוא, בגדרי אותם מקרים חריגים שבהם תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס (לא פורסם, 14.6.2011)).

6.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.