רע"א 1993/17 חברת הגיחון בע"מ נ. ש.כ תמר שירותי מזון 2000 בע"מ

1.

כעולה מפסק הדין נושא הבקשות שלפניי, המשיבה 1 ברע"א 1993/17 וברע"א 3444/17 (להלן: המשיבה 1 ) היא חברה יזמית אשר רכשה מגרש באזור התעשייה בירושלים בהתאם לחוזה פיתוח שנחתם בשנת 2004 לצורך הקמת מפעל מזון (להלן: חוזה הפיתוח ו מפעל המזון ). עוד בטרם חתימתה על חוזה הפיתוח, ביום 1.7.2003 שילמה המשיבה 1 למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (המשיב 4 ברע"א 1993/17 והמשיב 3 ברע"א 3444/17; להלן: משרד התעשייה ) את מלוא דמי הפיתוח שנדרשה לשלם. בשנת 2009 פנתה המשיבה 1 לעיריית ירושלים (המבקשת ברע"א 3444/17 והמשיבה 2 ברע"א 1993/17; להלן: העירייה ) ולחברת הגיחון בע"מ (המבקשת ברע"א 1993/17 והמשיבה 4 ברע"א 3444/17; להלן: חברת הגיחון ) וביקשה היתר בניה כדי להקים את מפעל המזון (להלן: ההיתר ). כתנאי למתן ההיתר, דרשו העירייה וחברת הגיחון כי המשיבה 1 תשלם היטלי פיתוח ואגרות. בתשובה לטענת המשיבה 1 כי שילמה בעבר עבור הפיתוח, השיבו העירייה וחברת הגיחון כי דמי הפיתוח ששולמו על ידי המשיבה 1 בעבר היו בעבור המגרש בלבד, וכי עליה לשלם דמי פיתוח נוספים בגין הבניין שייבנה על הקרקע. המשיבה 1 שילמה לעירייה ולחברת הגיחון את ההיטלים והאגרות שהתבקשה תחת מחאה, והגישה תביעה לבית משפט השלום בירושלים. בתביעתה, תבעה המשיבה 1 את השבת התשלום ששילמה לעירייה ולחברת הגיחון, או לחילופין, השבת התשלום ששילמה עוד קודם לכן למשרד התעשייה. סכומי ההשבה נושא התביעה הועמדו על סך של 390,000 ש"ח. בנוסף, תבעה המשיבה 1 פיצויים בסך של 50,000 ש"ח עבור נזקים שנגרמו לה לטענתה בשל העיכוב בקבלת היתר הבנייה; וכן משום שנרשמה אצל מנהל מקרקעי ישראל (המשיבה 3 ברע"א 1993/17 והמשיבה 2 ברע"א 3444/17; להלן: מנהל מקרקעי ישראל ) הערה בדבר התביעה, והדבר מנע מהמשיבה 1 משכון הנכס לצורך הלוואה.

2.

בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא ג' ארנברג ) דחה את התביעה על כל חלקיה. נקבע כי כפי שעולה מלשונו ופרשנותו של חוזה הפיתוח, הוצאות הפיתוח שהיה על המשיבה 1 לשלם לפי חוזה הפיתוח אינן שוללות את חובתה לשלם את תשלומי החובה שיוטלו של המקרקעין הרלוונטיים ועל החלק הבנוי, ובכלל זה אגרות והיטלי פיתוח נוספים. כמו כן ביחס לפיצויים שתבעה המשיבה בסך של 50,000 ש"ח, נקבע כי דין הטענה להידחות שכן העיכוב שנגרם למשיבה 1 נבע מאיחורה לשלם לעירייה ולחברת הגיחון את ההיטלים והאגרות הנדרשים; וכי לא עלה בידה להוכיח כי משכון הנכס אכן נדחה עקב רישום ההערה אצל מנהל מקרקעי ישראל.

3.

ערעור שהגישה המשיבה 1 לבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' יעקובי ,

מ' י' הכהן ו ע' כהן ) התקבל באופן חלקי. בית המשפט המחוזי מצא לקבל את הערעור בכל שאמור בתביעת ההשבה של המשיבה 1; אולם דחה את הערעור ביחס לפיצוי הכספי שנתבע בגין נזקים שנגרמו למשיבה 1, שכן לא מצא להתערב בנימוקיו של בית משפט השלום בעניין זה. בית המשפט המחוזי עמד על הסעיפים הרלוונטיים בחוזה הפיתוח ועל העדויות שהובאו מטעם הצדדים, וקבע כי לא הונח הבסיס הנדרש כדי להוכיח שהפטור שקיבלה המשיבה 1 לפי חוזה הפיתוח מתשלום אגרות והיטלים בעתיד התייחס לקרקע בלבד. בית המשפט המחוזי הטעים כי נסיבותיו של המקרה דנן שונות מאלו שנדונו בע"א 2273/11 אינג' בר יהודה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל

(7.1.2013) (להלן: עניין בר יהודה ), שכן נקבע כי בנסיבות הפרטניות של המקרה דנן – ובשונה מנסיבותיו של עניין בר יהודה – נוכח העדויות שהובאו מטעם הצדדים, קיים מערך חוזי בין הצדדים שמסדיר הסכמה שלפיה תשלום הוצאות הפיתוח ששילמה המשיבה 1 מגלם בחובו גם הענקת פטור מתשלום אגרות והיטלים נוספים. משכך, הורה בית המשפט המחוזי כי על העירייה וחברת הגיחון להשיב למשיבה 1 את הסכום ששילמה להן תחת מחאה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום.

מכאן הבקשות שלפניי.

4.

חברת הגיחון – היא המבקשת ברע"א 1993/17 – טוענת בבקשתה כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי מנוגד להלכה שנפסקה בעניין בר יהודה , וכי הדבר מצדיק היעתרות לבקשה. כמו כן, טוענת חברת הגיחון כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעותיו העובדתיות ובמשקל שהעניק לראיות והעדויות השונות מטעם הצדדים; וכן בכך שהורה על השבה מחברת הגיחון ועיריית ירושלים אל המשיבה 1, חלף השבה מאת משרד התעשייה ומנהל מקרקעי ישראל. העירייה – היא המבקשת ברע"א 3444/17 – משיגה גם היא על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, וכן טוענת כי הכרעתו מנוגדת לפסיקה, ובכלל זה לנפסק בעניין בר יהודה . כמו כן טוענת העירייה כי שגה בית המשפט המחוזי עת קבע כי על העירייה וחברת הגיחון להשיב כספים למשיבה 1 ולא הורה למשרד התעשייה ומנהל מקרקעי ישראל להשיב כספים כאמור. לטענת העירייה, בקשתה מעוררת שאלה משפטית ציבורית רחבה, בין השאר, משום שבית המשפט המחוזי מצא להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית משפט השלום.

5.

לאחר שעיינתי בבקשות ובנספחיהן, מצאתי כי דינן להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה ורק במקרים שבהם עולה סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים למחלוקת (רע"א 805/16 ארשם תעשיות בע"מ נ' חננאל , פסקה 3 (17.2.2016); רע"א 8161/15 טבקול נ' עיריית אשקלון (31.12.2015);

ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשות שלפניי אינן באות בקהלם של המקרים האמורים. בית המשפט המחוזי קבע, בהתבסס על עדויות הצדדים, כי נסיבותיו של המקרה דנן שונות מאלו שנדונו בעניין בר יהודה . במצב דברים זה, נקבע כי לפי התשתית העובדתית שהונחה, הפטור שאותו קיבלה המשיבה 1 מתשלום אגרות והיטלים, כולל בחובו פטור מתשלום כאמור לחברת הגיחון ועיריית ירושלים, שכן קיים לפי העדויות מערך חוזי בין הרשות המקומית לבין מינהל מקרקעי ישראל המסדיר פטור מאגרות והיטלים. משכך, הורה בית המשפט המחוזי על השבה בהתאם. פסק הדין של בית המשפט המחוזי נשען אפוא על קביעות עובדתיות באופיין, אשר אינן מקימות עילה לקיים בירור ערעורי נוסף לפי אמות המידה הנוהגות. עניינו של המקרה דנן עוסק ביישום נקודתי של הדין בנסיבות העניין, ואין בו מימד עקרוני המצדיק מתן רשות לערער

( רע"א 7785/11 מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ נ' קדר סוכנות לביטוח (1996) בע"מ , פסקה 6 (30.11.2011); רע"א 2754/11 עיריית נהריה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה נהריה , פסקה 6 (28.7.2011)) . נוסף על כך, אין בשינוי שחל בפסק הדין של בית המשפט המחוזי כשלעצמו ובקביעות יו, לעומת אלה של בית משפט השלום, כדי להוציא את המקרה דנן מגדר "גלגול שלישי" ואמות המידה האמורות הנוהגות (רע"א 630/10 עדני נ' שקופ

פסקה 3 (16.2.2010)). אף אם אניח לטובת המבקשות לצורך הדיון – מבלי לטעת מסמרות בדבר – כי נפלה שגגה בהכרעתו של בית המשפט המחוזי ביישומו את הדין בנסיבות המקרה הפרטני, אין הדבר מצדיק התערבות ב"גלגול שלישי" (רע"א 7721/13 דקל נ' פרידמן , פסקה 5 (18.12.2013)) .

הבקשות נדחות אפוא.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.