רע"א 7721/13 אסף דקל נ. יצחק פרידמן עו"ד

1.

המבקש התקשר עם קבלן בהסכם לרכישה דירה (להלן: ההסכם ) שבמסגרתו התחייב, בין היתר, לשלם לקבלן "השתתפות בשכר טרחת עורך הדין של החברה בשיעור של 2% ממחיר הנכס (כולל מע"מ) בצירוף מע"מ כחוק אשר ישולמו לב"כ החברה במעמד החתימה על חוזה זה". המבקש שילם ישירות למשיב – עורך דינו של הקבלן – סך של 38,133 ש"ח וקיבל חשבונית מס. לימים נתגלע סכסוך בין המבקש לבין הקבלן וכפועל יוצא התנהלו הליכים משפטיים שבסופם נקבע שההסכם בטל. המבקש הגיש לבית משפט השלום תביעה נגד המשיב להשבת הסכום ששילם לו. המבקש טען, בתמצית, כי הסכום שולם למשיב כשכר טרחה בגין רישום הזכויות – שהיא הפעולה היחידה שהמשיב רשאי לייצג בה את המבקש לפי כללי לשכת עורכי הדין (ייצוג בעסקאות בדירות), התשל"ז-1977. הואיל והסכם הרכישה בוטל והרישום לא בוצע, טען המבקש כי על המשיב להשיב לו את הסכום ששילם. המשיב טען להיעדר יריבות בינו לבין המבקש, שכן האחרון התקשר בהסכם מכר עם הקבלן והכסף שולם למשיב מכוחו. על כן, טען המשיב, על המבקש להפנות את תביעתו כלפי הקבלן.

2.

בית משפט השלום (כב' השופט ע' אלקלעי ) דחה את התביעה. נקבע כי המשיב ייצג את המבקש לצורך רישום הזכויות בלבד; כי הוא לא היה רשאי לייצג אותו בכל עניין אחר; וכי המבקש שילם למשיב את שכר הטרחה ישירות. בית המשפט נסמך על פסק הדין שניתן בע"א 186/77 סוכנויות להשכרת רכב נ' טרבלוס , פ"ד לג(1) 197 (1978) וקבע כי הואיל ולפי ההסכם עם הקבלן, התשלום שולם למשיב בגדר השתתפות בשכר טרחת בא כוחו של האחרון, ולא עבור השירות שהיה על המשיב לספק למערער, הרי שהיה על המבקש לתבוע השבה מהקבלן, ואין נפקא מינה אם שילם את הכסף ישירות למשיב. משכך, נקבע כי דין התביעה להידחות מחמת היעדר יריבות. המבקש חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ש"ח.

3.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' לבהר שרון ) קבע כי השאלה הראשונה הטעונה הכרעה היא אם נוצרו יחסים חוזיים בין המבקש לבין המשיב שמכוחם זכאי המבקש להשבה. בית המשפט המחוזי השיב לשאלה זו בשלילה בקובעו כי המשיב לא ייצג את המבקש בעסקה אלא את הקבלן בלבד, ולא נוצר ביניהם כל הסכם שכר טרחה. הוטעם כי המבקש אכן היה לקוח של המשיב בכל הנוגע לרישום הזכויות, אולם הסכום שהמבקש שילם למשיב שולם כהשתתפות בשכר הטרחה בגין הייצוג שניתן לקבלן,

ואין בעובדה שהמבקש שילם סכום זה ישירות למשיב כדי ליצור יריבות ישירה בין השניים ככל שמדובר בתביעה להשבת הסכום. מטעם זה היה על המבקש להגיש את תביעתו נגד הקבלן ולהוכיח את זכאותו להשבה או לפיצוי. על כן דחה בית המשפט המחוזי את הערעור וחייב את המבקש בשכר טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש שב על הטענות שהעלה בערכאות הקודמות ועיקרן שנוצרו יחסים חוזיים ישירים בינו לבין המשיב, לאחר שהוכח כי שילם את שכר הטרחה בעקבות משא ומתן ישיר ביניהם; כי המשיב התעשר שלא כדין על חשבון המבקש בכך שקיבל שכר טרחה פעמיים בגין רישום הבעלות בדירה (פעם אחת מהמבקש ופעם שנייה מצד שלישי שרכש את הדירה ונרשם כבעליה בסופו של דבר); וכי בנסיבות מעין אלו נוצרת יריבות ישירה בין המבקש לבין המשיב. המבקש טוען עוד כי ערכאת הערעור לא דנה בטענות שונות שהעלה; וכי התוצאה מנוגדת להלכה פסוקה של בית משפט זה.

5.

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור לבית משפט זה תינתן כשמתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). בית משפט השלום קבע שבנסיבות המקרה, המשיב ייצג את המבקש רק לעניין

רישום הזכויות וכל פעולה שביצע הנוגעת להסכם המכר, בוצעה במסגרת הייצוג שניתן לקבלן. כמו כן נקבע כי לא הוכח שנוצר הסכם שכר טרחה בין המבקש למשיב, שכן הסכום ששולם ישירות למשיב שולם – כפי הגדרתו במפורש בהסכם – כהשתתפות בשכר הטרחה שהקבלן חב לשלם למשיב עבור ייצוגו-שלו. במצב דברים זה, קבעו שתי הערכאות הקודמות כי לא נוצרה יריבות ישירה בין המבקש לבין המשיב ככל שמדובר בסכום הכסף שהמבקש שילם. פסקי הדין של הערכאות הקודמות נשענים אפוא על קביעה נסיבתית באופייה, אשר אינה מקימה עילה לקיים בירור ערעורי שני לפי אמת המידה הנוהגת. די בכך כדי לדחות את בקשת הרשות לערער, בלא שאני נדרש להביע עמדה לגופה של הקביעה. יוזכר כי טעות ביישום הדין – ואין אני אומר שנפלה כזו בהכרעת הערכאות הקודמות – כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.