רע"א 3924/21 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש והמשיב 1 (להלן: המשיב ) הם אחים. בתיהם שוכנים בירכא באותה חלקה (להלן: חלקת המגורים ). כדי לאפשר גישת כלי רכב לחלקת המגורים, נחתם בשנת 1999 הסכם לרכישת חלקה סמוכה לחלקת המגורים (להלן: החלקה הסמוכה ) במטרה לסלול בה כביש גישה לחלקת המגורים. הצדדים להליך היו חלוקים בנוגע למהות אותו הסכם: המבקש טען כי הוא והמשיב רכשו יחד את החלקה הסמוכה מבעליה (להלן: המוכר ), וראש המועצה המקומית ירכא, היא המשיבה 2 בהליך דנן (להלן: המועצה ), הבטיח לרכוש מהם בעתיד את יתרת החלקה הסמוכה שעליה לא נסלל כביש (להלן: יתרת החלקה ו הסכם המבקש ). לטענת המשיב, הוא, המוכר וראש המועצה חתמו על ההסכם בעניין רכישת החלקה הסמוכה, והמבקש לא היה צד לו (להלן: הסכם המשיב ). כביש הגישה נסלל בשנת 2000. בעקבות תביעה שהגיש המשיב נגד המועצה, נחתם ביניהם בשנת 2006 הסכם פשרה שלפיו תשלם המועצה למשיב 450,000 ש"ח עבור יתרת החלקה (להלן: הסכם הפשרה ). ביום 28.10.2010 הגיש המבקש תובענה כספית נגד המשיב בטענות שהסכם המשיב מזויף, ושמכוח הסכם המבקש הוא זכאי למחצית מכספי הסכם הפשרה ומהסכום שהמשיב ויתר עליו בהסכם הפשרה, ולפיצוי נוסף, ובסך הכול ל-322,137 ש"ח.

2.

ביום 5.10.2020 קיבל בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת ד' עופר ) את התובענה בחלקה. בית המשפט מצא כי לא הוכח שנערך הסכם המבקש, אך הוכח שנערך הסכם המשיב. עם זאת, נקבע כי הסכם אחר בין המבקש, המשיב ואחים נוספים למימון רכישת החלקה הסמוכה (להלן: ההסכם המשותף ) מעיד על זכאותו של המבקש לחלק מהכספים שהתקבלו בהסכם הפשרה. על פי הסכומים שפורטו בהסכם המשותף והמסכת הראייתית שנפרסה, קבע בית המשפט כי המבקש זכאי ל-40% מהסכום ששילמה המועצה למשיב בגין החלקה הסמוכה. כמו כן, נדחו טענות המשיב בדבר התיישנות ושיהוי. המשיב חויב לשלם למבקש 40% מהסכום שנקבע בהסכם הפשרה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בסך הכול 271,094 ש"ח, ו-6,000 ש"ח הוצאות משפט. לבסוף עמד בית המשפט על כך שאין למבקש עילת תביעה נגד המועצה, וקבע כי המבקש יישא בהוצאותיה בסך 40,000 ש"ח.

3.

הן המבקש, הן המשיב ערערו על פסק הדין. ביום 14.4.2021 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא י' כהן והשופטים א' טובי ו נ' ג'השאן ) את ערעור המבקש וקיבל בחלקו את ערעור המשיב. לגבי ערעור המבקש נקבע כי אין מקום להתערב בממצאי העובדה, שמעוגנים בחומר הראיות ושמבוססים על התרשמותו של בית משפט השלום. אשר להסכם המשותף, בית המשפט קיבל את טענות המשיב וקבע כי המבקש אינו זכאי לשיעור מסוים מן הסכום שיתקבל מהמועצה, אלא לסכום קבוע בסך 16,000 דולר. זאת על בסיס לשון ההסכם המשותף ודחיית טענות המבקש לבעלות במחצית החלקה הסמוכה. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית נקבע כי על המשיב לשלם למבקש 104,664 ש"ח בגין ההסכם המשותף, במקום הסכום שנקבע בבית משפט השלום. בצד האמור, דחה בית המשפט טענות אחרות של המשיב ואת טענות הצדדים לגבי חיוביהם בהוצאות.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש חוזר על טענותיו שלפיהן רכש מחצית מהחלקה הסמוכה והסכם המשיב "פוברק". עוד טוען המבקש כי לפי ההסכם המשותף וכללי הפרשנות הנוהגים הוא זכאי ל-40% מסך הכספים ששילמה המועצה, ולא לסכום קבוע. בעניין זה נטען גם שבית המשפט המחוזי התערב בקביעה עובדתית ללא הצדקה. כן עותר המבקש לקבל את תביעתו נגד המועצה, ולחלופין להפחית את חיובו בהוצאותיה; ולחייב את המשיבים לשלם לו פיצויים בגין נזקים נוספים.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן בצמצום, במקרים שבהם הבקשה מעלה שאלה משפטית רחבה החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר מתקיים חשש לעיוות דין חמור ( ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ ,

פ"ד לו(3) 123, 128 (1982 )). הבקשה דנן אינה באה בקהל המקרים האמורים. טענות המבקש – שעיקרן נוגע למהות ההסכמים השונים ולחיובים הנובעים מהם – נדונו והוכרעו בערכאות השונות על בסיס חומר הראיות שהונח. טענות אלו תחומות לדל"ת אמות המקרה, ואינן מצדיקות מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (רע"א 1139/21 פרג' נ' עמותת יד יפה , פסקה 5 (14.3.2021); רע"א 3275/20 ס.מ.ל הצלחה בע"מ נ' לוג מוצרים פלסטיים (1993) בע"מ , פסקה 4 (16.9.2020)). אף אם, כטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בהתערבו בקביעת בית משפט השלום בדבר פרשנות ההסכם המשותף – ואיני קובע מסמרות בנושא – לא מצאתי בנסיבות העניין עילה להתערבותו של בית משפט זה, בהינתן אמת המידה האמורה (ראו והשוו רע"א 1993/17 חברת הגיחון בע"מ נ' ש.כ תמר שירותי מזון 2000 בע"מ , פסקה 5 (18.5.2017)).

הבקשה נדחית אפוא. מאחר שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.