רע"א 1139/21 פרג' סנאן נ. עמותת יד יפה

1.

בשנת 1996 רכשה המשיבה, עמותה רשומה, בית בן שתי קומות בשכונת סילוואן שבירושלים (להלן: הנכס ). בעת הרכישה גרו בנכס הוריו המנוחים של המבקש. ביום 13.12.2011 קבע בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת ר' שלו-גרטל ), בגדרי הליך שנקטה המשיבה לסילוק יד המבקש ואחיו מן הנכס, כי המבקש ושתיים מאחיותיו הם דיירים מוגנים בעלי זכות נגזרת מזכותם של הוריהם (להלן: ההליך הקודם ; ערעור על פסק הדין בהליך הקודם, בכל הנוגע לזכויות המבקש, נדחה). באותו פסק דין ניתן צו מניעה קבוע האוסר על הדיירים לבצע עבודות בנייה, הריסה, שיפוצים ושינויים בנכס ללא הסכמה מראש ובכתב של המשיבה או ללא קבלת היתר מבית הדין לשכירות (להלן: צו המניעה הקבוע ). ביום 16.4.2015 הגיש המבקש תביעה לסילוק ידה של המשיבה מהקומה התחתונה של הנכס בטענה כי ביום 18.3.2015 זו פלשה לקומה התחתונה של הנכס, הרסה קיר המפריד בינה לבין הדירה הסמוכה לה ותפסה חפצים אישיים שלו לצד רכבו שחנה מחוץ לנכס. המשיבה הגישה תביעה שכנגד שבה נטען כי המבקש מעולם לא החזיק בקומה התחתונה וכי אין לו זכות לדיירות מוגנת בה. לחלופין נטען כי קמות עילות פינוי רבות נגד המבקש ובהן בין היתר אי תשלום דמי שכירות, הפרת תנאי השכירות וגרימת נזק לנכס בזדון (להלן בהתאמה: התביעה והתביעה שכנגד ). ביום 11.1.2016 הגישה המשיבה, בהליך הקודם, בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט בטענה כי המבקש ביצע עבודות שיפוץ בנכס שלא בהסכמה מראש ובכתב. הצדדים הסכימו כי בקשה זו תתברר בגדרי התביעה והתביעה שכנגד. כשנתיים לאחר מכן הגישה המשיבה בקשה נוספת לפי פקודת בזיון בית המשפט ובהחלטה מיום 22.11.2017 נקבע כי המבקש הפר את צו המניעה הקבוע וביצע עבודות בנכס ללא היתר כמפורט בצו (להלן: ההחלטה בבקשה לביזיון ).

2.

ביום 15.6.2020 קיבל בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא מ' בורשטין ) את התביעה ודחה את התביעה שכנגד. אשר לתביעה שכנגד, נקבע כי המבקש הוא דייר מוגן בשתי הקומות של הנכס, בהתבסס על הממצאים שנקבעו בהליך הקודם. בפסק דינו, עמד בית משפט השלום על עילות הפינוי השונות שלהן טענה המשיבה, וקבע כי אלו הנוגעות לביצוע שינויים במושכר וגרימת נזק בזדון מצד הדייר מתקיימות במקרה דנן בעניינו של המבקש, נוכח הפרת צו המניעה הקבוע (בהמשך בין היתר להחלטה בבקשה לביזיון). יתר עילות הפינוי שנטענו בתביעה שכנגד: הטרדה והצקה, אי תשלום דמי שכירות וצורך עצמי – נדחו בקביעה כי המשיבה לא עמדה בנטל הוכחתן. בצד האמור, חרף עילות הפינוי שנמצאו, קבע בית משפט השלום כי יש מקום להעניק למבקש סעד מן הצדק לפי סעיף 132(א) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר ) בכפוף לתשלום סך של 30,000 ש"ח על ידו. לעניין זה התחשב בית המשפט בין היתר בכך שהנכס משמש למגורים והמבקש מתגורר בו כל חייו; ובכך שמצבו הכלכלי של המבקש ואשתו, מעלה חשש כי הוא ובני משפחתו יישארו ללא קורת גג אם יינתן נגדם צו הפינוי (קביעה אחרונה זו התבססה בין היתר על תצהיר מטעם אשתו של המבקש ונספחים שצורפו לו). בנוסף, בהינתן האמור ובשים לב לקביעה כי המבקש דייר מוגן בנכס, על שתי קומותיו, נקבע כי התביעה לסילוק ידה של המשיבה מהקומה התחתונה מתקבלת; כי המשיבה תשיב למבקש את החפצים שפונו מהקומה התחתונה ואת הרכב; וכי האחרונה תפצה את המבקש בסך של 10,000 ש"ח.

3.

המשיבה ערערה על פסק הדין וביום 28.12.2020 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' וינוגרד , ש' ליבוביץ' ו ת' בר-אשר ) את הערעור באופן חלקי בכל הנוגע לסעד מן הצדק שנפסק בבית משפט השלום. נקבע כי יש להעניק סעד מן הצדק חלקי כך שהמבקש יפנה את הקומה התחתונה של הנכס בלבד, לצד מתן סעד מן הצדק "הפוך" שלפיו הפינוי מקומה זו יותנה בתשלום שתעביר המשיבה למבקש. עוד הורה בית המשפט המחוזי כי חיוב המבקש לשלם למשיבה סך של 30,000 ש"ח כתנאי להמשך מגוריו בקומה העליונה, כמו גם חיוב המשיבה לפצות את המבקש על פלישתה לקומה התחתונה – יבוטלו. נקבע כי יש לתת משקל ניכר להפרות של צו המניעה הקבוע מצד המבקש, שנמשכו גם לאחר הגשת הבקשה הראשונה לפי פקודת בזיון בית משפט. טעם זה, לצד קביעתו שהמבקש לא עשה שימוש בקומה התחתונה על פני הדברים ונימוקים אחרים שפורטו, הובילו את בית המשפט המחוזי למסקנה כי יש לצמצם את הסעד מן הצדק שניתן בבית משפט השלום כך שיחול על הקומה העליונה בלבד. בצד האמור, מאחר שהצדדים לא טענו לעניין האפשרות לפסוק סעד מן הצדק "הפוך", הורה בית המשפט המחוזי על הגשת טיעון משלים בנושא, ובפסק דין משלים מיום 5.1.2021 נקבע כי פינוי מן הקומה התחתונה יהיה מותנה בהעברת תשלום בסך של 400,000 ש"ח למבקש.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, שבגדרה טוען המבקש כי לא היה מקום להתערב במסקנת בית משפט השלום באשר להענקת סעד מן הצדק לגבי הנכס כולו, ובאיזון השיקולים שנמנו בפסק דינו. נטען כי שאלת השימוש בקומה התחתונה של הנכס אינה רלוונטית לפסיקת סעד מן הצדק וכי מכל מקום בעניין זה הערכאה הדיונית לא קבעה ממצא עובדתי שלפיו לא נערך שימוש בקומה התחתונה. עוד נטען כי לא הונחה הצדקה להתערב בקביעה העובדתית של בית משפט השלום בהתייחס לנכסים שבבעלות אשתו של המבקש וכי לא היה מקום לתת לכך משקל בפסיקת סעד מן הצדק בהינתן שהזכות לדיירות מוגנת נתונה למבקש. עוד נטען כי לא ניתן משקל מספק לעובדה כי מדובר בבית מגורים בו מתגורר המבקש במשך כל חייו ולכך שראשיתו של ההליך בפלישת המשיבה לקומה התחתונה בנכס, בניגוד להכרעה השיפוטית בהליך הקודם שהתייחסה לנכס כיחידה אחת על שתי קומותיו.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן מקום שבו הבקשה מעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת או במקרים שבהם הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום לעיוות דין חמור למבקש (רע"א 2813/20 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (24.8.2020); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). לא מצאתי כי המקרה דנן בא בגדרי אמת המידה האמורה. עיקר טענותיו של המבקש מתמקדות בנסיבות המצדיקות לעמדתו מתן סעד מן הצדק שיאפשר לו להתגורר בנכס, על שתי קומותיו. טענות אלו ערעוריות באופיין ואינן מצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" – גם אם בעניין זה מסקנתו של בית המשפט המחוזי הייתה שונה מזו של בית משפט השלום (רע"א 1502/20 שאול נ' ברזלי , פסקה 6 (14.4.2020); רע"א 8952/11 מרקוביץ נ' לוי , פסקה 5 (18.1.2012)). בנסיבות העניין אף איני סבור כי הטענות בבקשה מגלות עילה לעיוות דין מן הסוג המצדיק בירור נוסף בערכאתנו.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.