רע"א 7075/21 עמית יצחק נ. בלו ליס בע"מ

1.

בחודש ינואר 2018 חתם המבקש על זיכרון דברים לרכישת רכב עם המשיבה 2, היא חברה שעוסקת במכר מכוניות (להלן: מהיטבאל ) . במסגרת זיכרון הדברים הסכימו המבקש ומהיטבאל כי המבקש ישלם סכום של 118,000 ש"ח למהיטבאל בשני תשלומים. במעמד התשלום השני חתם המבקש בשנית על זיכרון דברים והרכב נמסר לחזקתו. בחלוף חמישה חודשים, ביום 4.6.2018, הרכב נתפס על ידי בעלי תפקיד מטעמה של המשיבה 1 (להלן: בלו ליס ) , אשר הרכב האמור בבעלותה. לשלמות התמונה יוער כי על הרכב נרשם גם שעבוד לטובת המשיבה 3 (להלן: איילון ). בעקבות זאת הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום בנצרת בה עתר לסעד הצהרתי שלפיו הוא הבעלים הבלעדי של הרכב ושזכויותיו נקיות מכל זכות לצד שלישי, וכן לחיוב בלו ליס בתשלום דמי שימוש ואבדן הנאה בגין החודשים שהרכב לא היה בחזקתו; לחלופין עתר המבקש לחיוב המשיבות בתשלום בגין התמורה ששילם על הרכב.

2.

ביום 28.12.2020 קיבל בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת א' אבו אסעד ) את תביעת המבקש, לאחר שמצא כי ניתן להחיל בנסיבות העניין את תקנת השוק במיטלטלין לפי סעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק המכר ). בין היתר, קבע בית המשפט כי עלה בידי המבקש להוכיח שרכש את הרכב בתום לב ובתמורה ממשית. בית המשפט הדגיש שמהיטבאל הייתה מוכרת למבקש שכן אביו רכש ממנה רכב מספר שנים קודם לעסקה האמורה, וכן שעל אף שבמעמד השתכללות ההסכם נחשפו המבקש ואביו לכך שברישיון הרכב בלו ליס רשומה כבעליו, הוצג בפניהם ייפוי כוח להעברת הבעלות ברכב למהיטבאל. אשר לשעבוד הרשום לטובת איילון, בית המשפט קיבל את טענת המבקש שאביו פנה לאיילון על מנת לוודא שתסכים להסיר את הערת השעבוד, כפי שהחברה ציינה בפניו. מכיוון שבמועד מתן פסק הדין הרכב לא היה מצוי עוד בחזקתה של בלו ליס, קבע בית המשפט שהיא תשלם למבקש יחד עם מהיטבאל את התמורה ששילם על הרכב.

3.

בלו ליס ערערה על פסק הדין וביום 29.6.2021 קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' טאהא ) את הערעור. בית המשפט המחוזי סבר כי המקרה דנן נמנה בין המקרים החריגים שמצדיקים התערבות בממצאי מהימנות ועובדה של הערכאה הדיונית. בית המשפט עמד על כך שטענת המבקש ואביו שלפיה הוצג בפניהם ייפוי כוח להעברת הבעלות לא נתמכה בראיות, וכן שלייפוי כוח זה אין זכר בזיכרון הדברים שנחתם בין הצדדים. בנוסף, קבע בית המשפט שטענת המבקש שאביו פנה לאיילון בעניין הערת השיעבוד הרשומה על הרכב בעל פה ולא בכתב מעוררת קושי. אשר לתמורה שנטען שהמבקש שילם עבור הרכב, נקבע כי על אף שמדובר בסכום גבוה, המבקש טען ששילם את מלוא הסכום במזומן, ואולם לא הוצגה כל קבלה או חשבונית התומכת בטענה זו, מלבד הרישום בזיכרון הדברים. בית המשפט ציין שעסקה במזומן בסכום האמור היא עסקה חריגה שיש להתייחס אליה בזהירות ובחשדנות, וכי המבקש ואביו לא הצליחו לספק הסבר סביר לשאלה כיצד הצליח המבקש, על אף גילו הצעיר בעת הרכישה, לגייס סכום שכזה במזומן. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי שלא הוכח שהמבקש שילם את התמורה הנטענת עבור הרכב וביטל את פסק דינו של בית משפט השלום.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי הלכה מושרשת היא כי ערכאת הערעור תתערב בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית רק בנסיבות חריגות, אשר אינן מתקיימות במקרה דנן. עוד טוען המבקש ששגה בית המשפט המחוזי בקביעתו שהמבקש לא הוכיח שרכישת הרכב נעשתה בתום לב, שכן יש לבחון את תום הלב באופן

סובייקטיבי ולא אובייקטיבי; לטענתו, גם אם המבקש פעל ברשלנות במהלך העסקה, אין לשלול את תום לבו רק מטעם זה. אשר לתשלום התמורה, טוען המבקש שמלבד עדותו ועדות אביו, מסירת החזקה ברכב והתניה בזיכרון הדברים מחזקים את המסקנה שלפיה הועברה תמורה.

5.

לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן מקום שבו הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שחשיבותה חורגת מעניינם של הצדדים (רע"א 5685/20 אבו עסלה נ' קקאו סנטר ניהול בתי קפה בע"מ , פסקה 5 (9. 11.2020); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). לא מצאתי כי המקרה דנן בא בגדרי אמת מידה זו. טענותיו של המבקש מתמקדות בכך שלשיטתו במקרה דנן מתקיימות הנסיבות להחלתה של תקנת שוק במיטלטלין לפי חוק המכר. מדובר בטענות ערעוריות באופיין אשר אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור (רע"א 1139/21 פרג' נ' עמותת יד יפה , פסקה 5 (14.3.2021); רע"א 2918/18 ביטון נ' אבו עמאר , פסקה 4 (29.5.2018) ) . ל כך אוסיף שכפי שנקבע לא אחת, אין בעצם התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי עובדה או בכך ששתי הערכאות הגיעו לתוצאות שונות כדי להצדיק מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" ( רע"א 7846/18 מי-אגם בניין והשקעות בע"מ , פסקה 3 (8.11.2018);

רע"א 3690/18 בר נ' קסטרו מודל בע"מ , פסקה 4 (16.8.2018)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.