פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 5685/20
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
אמיל אבו עסלה
נ ג ד
המשיבה:
קקאו סנטר ניהול בתי קפה בע"מ
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת א' כהן) בתל אביב-יפו בע"א
28723-04-20 מיום 29.7.2020
בשם המבקש:
עו"ד יאמן זידאן
החלטה
1.
בשנת 2015 התקשרו המבקש והמשיבה בחוזה להקמת סניף בר-מסעדה בקניון נהריה (להלן: הפאב ), שבמסגרתו המבקש יהיה זכיין מטעם המשיבה. בהמשך להתקשרות, העביר המבקש למשיבה מספר תשלומים, אך הפאב לא נפתח במועד שסוכם בין הצדדים לפי טענת המבקש. בעקבות העיכוב בפתיחת הפאב, דרש המבקש מהמשיבה להשיב את הכספים שהעביר לה, מפני שלטענתו הפרה את החוזה עמו. המשיבה סירבה להשיב את הכספים בטענה שהחוזה לא הופר משום שלא נקבע מועד קונקרטי לפתיחת הפאב, ומשום שאין ביכולתה לשלוט במועד הפתיחה (שתלוי בין היתר בשיפוצים שנעשו במקום וקבלת ההיתרים הנדרשים לכך). בשל סירובה של המשיבה להשיב את הכספים, הגיש המבקש תביעה נגד המשיבה בטענה להפרת חוזה מצד המשיבה, ובדרישה להשבת הכספים ששילם לה לפיו וכן לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מההפרה.
2.
ביום 3.4.2020 קיבל בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' אלקלעי ) את התביעה באופן חלקי. בית המשפט עמד על כך שהחוזה בין הצדדים לא נקב בתאריך מסירה לפאב, אולם ציין כי אין זה סביר כי המבקש היה משלם את מלוא התמורה מראש כאשר המועד לפתיחת הפאב אינו ידוע. לכן נקבע כי המשיבה הפרה את החוזה בכך שלא מסרה את הפאב למבקש במועד שהובטח לו ואף לא חודשים לאחר מכן; וכי לתוצאה זו אפשר היה להגיע גם לפי סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים ), בעניין חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו. לפיכך נמצא כי המבקש היה רשאי לבטל את החוזה עם המשיבה וכי על המשיבה להשיב למבקש את הסכומים שהעביר לה (ובהקשר זה נדחתה טענה שלפיה החוזה קובע כי דמי הזיכיון לא יוחזרו לזכיין בשום מקרה, בקביעה כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד המנוגד גם לחובת תום הלב בחיוב הנובע מחוזה). בצד האמור, נדחו טענות המבקש בנוגע לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפרת החוזה בקביעה כי אלה לא הוכחו.
3.
המשיבה ערערה על פסק דינו של בית משפט השלום, וביום 29.7.2020 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' כהן ) את הערעור. בית המשפט קבע כי יש להעדיף את גרסת המשיבה שלפיה היא לא התחייבה למועד מסוים של פתיחת הפאב, בשים לב לכך שהחוזה לא נוקב במועד כאמור. נמצא כי החוזה בין הצדדים הוא ראיה אובייקטיבית שתומכת בטענות המשיבה, והיעדר ההתייחסות למועד פתיחת הפאב בגדרו – חרף הפירוט בנושאים אחרים – מעיד כי הצדדים לא נקבו בתאריך באופן מכוון. לכך הוסיף בית המשפט המחוזי כי מסקנתו של בית משפט השלום בדבר העדפת גרסת המבקש לא נבעה מנימוקי מהימנות העדויות שהוצגו מטעמו לעומת אלה שהובאו על ידי המשיבה. מטעמים אלה קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הרים את הנטל להוכחת טענתו בדבר מועד המסירה ועל כן יש לקבל את הערעור ולדחות את תביעתו. בית המשפט הוסיף וציין כי לא היה מקום להחיל את סעיף 41 לחוק החוזים בענייננו (ומכל מקום טענה זו לא הועלתה על ידי המבקש); וכי נוכח קביעתו כי החוזה לא הופר על ידי המשיבה אין צורך להידרש למסקנות בית משפט השלום בדבר הוראת החוזה שלפיה דמי הזיכיון לא יוחזרו לזכיין בשום מקרה (שממילא לא התבססו על טיעונים שהעלה המבקש בנושא זה).
4.
מכאן הבקשה שלפניי, אשר לטענת המבקש מעוררת שאלה כללית בנוגע לסמכותו של בית המשפט להגיע למסקנות על בסיס טענות משפטיות שלא הועלו על ידי הצדדים אולם נגזרות מטענותיהם העובדתיות. לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי בית משפט השלום לא היה רשאי לבסס את פסק דינו על טענה משפטית שלא הועלתה בכתבי הטענות, וכן בכך שלא נימק את החלטתו בהקשר זה כנדרש, ולא התייחס לטענות המשפטיות שהעלה המבקש בתשובה לערעור. עוד נטען כי בניגוד לקביעות בית המשפט המחוזי, הטענות המשפטיות שעליהן התבסס בית משפט השלום הועלו על ידי המבקש – במפורש או במשתמע – בכתב התביעה, בתצהירו, בעדותו ובסיכומים. המבקש מוסיף וטוען כי התערבותו של בית המשפט המחוזי בהתרשמות הישירה של בית משפט השלום מחומר הראיות ובהסקת המסקנות בהתאם אינה מוצדקת, ונעשתה מבלי שכלל הראיות פרושות לפניו.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שבו הבקשה למתן רשות ערעור מעוררת שאלה משפטית שחשיבותה חורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (רע"א 3010/19 סופרקום בע"מ נ' לנדמן , פסקה 5 (5.5.2019); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמת מידה זו. על אף הנטען, טענותיו של המבקש אינן מגלות סוגיה עקרונית, ובפועל ההשגות על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מכוונות למסקנתו בשאלה אם הסכימו הצדדים על מועד מסירת הפאב לידי המבקש אם לאו, שהתבססה בעיקרה על ניתוח התשתית העובדתית בנסיבות המקרה דנן (ראו למשל רע"א 2918/18 ביטון נ' אבו עמאר , פסקה 4 (29.5.2018)). לכך יש להוסיף כי אין בעובדה שבית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה שונה מזו שנקבעה בפסק דינו של בית משפט השלום כשלעצמה כדי להקים עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (שם).
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום
,
כ"ב בחשון התשפ"א (9.11.2020).
ש ו פ ט