רע"א 8006/20 פלוני נ. משרד הבטחון - קצין התגמולים

1.

המבקש שירת בצה"ל בשנים 1986-1982. ביום 20.3.1990 הגיש המבקש למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ) תביעה להכיר בו כבעל נכות נפשית, אך זו נדחתה משלא התייצב לבדיקה שנקבעה לו. לאחר כחודש, הגיש המבקש תביעה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1989 (להלן: חוק הנכים ), שבגדרה טען לקיומו של קשר סיבתי בין מחלת הסכיזופרניה ממנה סובל לבין שירותו הצבאי (עוד טען המבקש לקיומו של קשר כאמור בכל הנוגע לכאבים בגבו; סוגיה זו אינה רלוונטית לבקשה שלפניי). ביום 19.9.1993 דחה קצין התגמולים (הוא המשיב בבקשה דנן) את התביעה מחמת התיישנותה לפי הוראת סעיף 32 לחוק הנכים; וכן מחמת היעדרו של קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של המבקש לבין שירותו הצבאי, כעולה מבדיקות ומחוות דעת רפואיות. המבקש ערער על החלטה זו לוועדת הערעורים לפי חוק הנכים (להלן: ועדת

הערעורים או הוועדה ) ובערעור הוגשה גם חוות דעת מאת הפסיכיאטר ד"ר משה אבנון המצביעה, לדבריו, על קשר סיבתי כאמור (להלן: חוות דעת אבנון ) . ביום 24.5.1995 דחתה הוועדה את ערעורו (להלן: ההחלטה מיום 24.5.1995 או ההליך הראשון ). ביום 28.9.1995 הגישה אמו של המבקש תביעה נוספת למל"ל

לקבלת קצבת נכות, וביום 20.4.1997, לאחר ששולמה למבקש קצבת נכות זמנית לשנתיים, הכירה הוועדה הרפואית מטעם המל"ל במבקש כמי שסובל ממחלת הסכיזופרניה והעמידה את שיעור נכותו הצמיתה על 50% ובהתאם, שולמה למבקש קצבת נכות החל מיום 1.4.1997 ועד היום (יוער כי ביום 1.1.2005 הופחתה דרגת הנכות של המבקש ל40%).

2.

ביום 13.12.2012 הגיש המבקש "בקשה לעיון נוסף על-פי סעיף 35 לחוק הנכים" בהחלטת קצין התגמולים בעניינו בטענה כי בידו חוות דעת פסיכיאטרית מאת פרופ' חיים קנובלר המצביעה, בין היתר, על קיומו של קשר סיבתי בין מצבו הנפשי לבין תנאי שירותו הצבאי (להלן: חוות דעת קנובלר ). ביום 17.4.2016, דחה קצין התגמולים את הבקשה לעיון נוסף, מן הטעם כי חוות דעת קנובלר אינה עולה לכדי ראיה חדשה בהתאם להוראת סעיף 35(א) לחוק הנכים; וכן מאחר שלמבקש משולמת קצבה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי ), ומשכך הוא לא יכול ליהנות מזכויות לפי חוק הנכים (סעיף 36א לחוק הנכים).

3.

המבקש ערער על החלטה זו. במסגרת ערעור מתוקן שהגיש, צירף המבקש חוות דעת נוספת של פרופ' קנובלר שלפיה לא היה מסוגל להבין את משמעות הפנייה למסלול קבלת זכויות לפי חוק הביטוח הלאומי (להלן: חוות הדעת הנוספת ). ביום 29.12.2019 קיבלה ועדת הערעורים את הערעור. הוועדה קבעה כי אין למנוע מהמבקש לפעול כעת במסלול לפי חוק הנכים. זאת, מאחר שלמבקש לא הייתה ממועד שחרורו מצה"ל את היכולת הנפשית או הקוגניטיבית לבחור בין שני מסלולי קבלת הזכויות; כי אמו ואחיו שימשו אפוטרופוסים בפועל של המבקש; וכי ייתכן שבשל חוסר מודעות ובשל חוסר יכולת כלכלית נמנעה אמו מלהגיש ערעור על ההחלטה מיום 24.5.1995 ופנתה למסלול לפי חוק הביטוח הלאומי. עוד נקבע כי ההחלטה מיום 24.5.1995 דחתה את ערעור המבקש "מטעמים פרוצדורליים גרידא". לפיכך, ובשים לב לכך שלא הוגשה חוות דעת נגדית מטעמו של המשיב לסתירת טענות המבקש, הרי שיש לראות בשתי חוות הדעת של פרופ' קנובלר ראיות חדשות אשר מצדיקות עיון נוסף בהחלטה מיום 24.5.1995. עוד קבעה הוועדה שלפיכך יש ליתן למבקש זכאות רטרואקטיבית לקבלת זכויות לפי חוק הנכים ממועד הגשת תביעתו למל"ל בשנת 1995.

4.

המשיב הגיש ערעור על פסק הדין. ביום 26.9.2020 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא ר' סוקול והשופטים מ' רניאל ו י' קראי-גירון ) את הערעור. בית המשפט קבע כי שתי חוות הדעת של פרופ' קנובלר אינן ראיה חדשה בנסיבות העניין. זאת, מאחר שחוות דעת קנובלר אינה מחדשת מחוות דעת אבנון שהוגשה במסגרת ההליך הראשון. עוד קבע בית המשפט המחוזי שהחלטת קצין התגמולים משנת 1993 אינה פרוצדורלית גרידא, אלא החלטה מנומקת שדחתה את בקשת המבקש הן מחמת התיישנות, הן מחמת היעדר קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של המבקש לבין שירותו הצבאי. כמו כן, גם בהחלטה מיום 24.5.1995 אומצה עמדת המשיב, ואף בה אין לראות החלטה פרוצדורלית. אשר לבחירה בין שני המסלולים לקבלת זכויות, נקבע כי בחינת התנהלות המבקש ובני משפחתו לאורך שני עשורים, וכן היותם מיוצגים בהליכים, מעלה כי פעלו תוך הבנת מעשיהם ומשמעות בחירתם. מסקנה זו מתחזקת גם על רקע העובדה שעד היום לא מונה למבקש אפוטרופוס – ובכך יש כדי להעיד כי לשיטת קרוביו הוא כשיר לבצע בעצמו פעולות משפטיות. משכך, נקבע כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח כי לא היה בידו לבצע בחירה מושכלת בין המסלולים האמורים. לבסוף, ציין בית המשפט המחוזי כי אף בהינתן קביעותיה של הוועדה שתוארו לעיל, היה עליה לבחון קיומו של קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין מצבו הנפשי של המבקש; ולא היה מקום לקבוע זכאות רטרואקטיבית לקצבה, כפי שנקבע בפסק הדין.

5.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי המקרה דנן מעלה מספר שאלות עקרוניות שנוגעות לסיווג מסמכים כ"ראיה חדשה" ולמשמעות הבחירה שבין המסלולים לקבלת זכויות. המבקש טוען כי יש לראות בחוות דעת קנובלר ראיה חדשה המצדיקה עיון נוסף בהחלטת קצין התגמולים. זאת, בין היתר נוכח ההבדלים בינה לבין חוות דעת אבנון, ובשל כך שלא ברור אם בהחלטה מיום 24.5.1995 נבחנה חוות דעת אבנון. אשר למשמעות הבחירה בין המסלולים, טוען המבקש כי יש לקבל את שנקבע בחוות הדעת הנוספת שלפיה המבקש נעדר יכולת נפשית וקוגניטיבית לבצע בחירה בין שני המסלולים, וממילא לא הוא שבחר אלא משפחתו. טענתו זו לא נסתרה על ידי המשיב ואף לא הוגשה חוות דעת מטעמו ומשכך, נטען, אין הצדקה שלא ליתן למבקש אפשרות לפנות בתביעה לפי חוק הנכים. עוד נטען בבקשה כי במקרה דנן מתקיימים תנאי סעיף 32א לחוק הנכים אשר מצדיקים את הארכתה של תקופת ההתיישנות.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית משפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על החלטה של ועדת ערעורים מכוח חוק הנכים תינתן מקום שבו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (רע"א 5286/19 פלוני נ' קצין התגמולים , פסקה 5 (15.9.2019) ; ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). לא מצאתי כי הבקשה דנן עומדת באמת המידה האמורה. עיקר טענות המבקש מופנות לסוגיית ההכרה בחוות הדעת של פרופ' קנובלר כראיה חדשה; וכן לשאלת הבחירה בין מסלולי קבלת הזכויות. עיון בפסק הדין של בית המשפט המחוזי מגלה כי הוא מצא שבחוות דעת קנובלר אין כדי להוסיף ולחדש על האמור בחוות דעת אבנון ולכן אין לראות בה "ראיה חדשה" (כנדרש בסעיף 35(א) לחוק הנכים). אשר ליכולתו הקוגניטיבית של המבקש להבין את ההבדל בין המסלולים, מצא בית המשפט המחוזי כי בנסיבות המקרה, אין מקום לקבוע כי "בחירת [המבקש – ע' פ'] או מי שפעלו מטעמו להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי [...] אינה בחירה מושכלת" (סעיף 28 לפסק הדין). משכך, וחרף ניסיונו של המבקש לשוות לטענותיו אצטלה עקרונית, הרי שהן "ערעוריות" באופיין ומכוונות להכרעותיו היישומיות של בית המשפט המחוזי בסוגיות האמורות. לפיכך, לא מצאתי שהן מצדיקות מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" ( רע"א 9893/17 פלונית נ' קצין התגמולים , פסקה 4 (16.1.2018) ; רע"א 2226/15

פלוני נ' משרד הביטחון קצין התגמולים , פסקה 4 (28.4.2015) ). לכך יש להוסיף כי אין בעובדה שבית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה שונה מזו שנקבעה בפסק דינה של הוועדה, כשלעצמה, כדי להקים עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ( השוו: רע"א 5685/20 אבו עסלה נ' קקאו סנטר ניהול בתי קפה בע"מ , פסקה 5 (9.11.2020) ; רע"א 2918/18 ביטון נ' אבו עמאר , פסקה 4 (29.5.2018)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.