רע"א 9893/17 פלוני נ. קצין התגמולים

1.

המבקשים הם אלמנתו והוריו של צ', שוטר שנפטר מאוטם שריר

הלב והוא בן 42 בלבד (להלן: המנוח ). לטענת המבקשים, מות המנוח נגרם כתוצאה ממאמץ גופני חריג שביצע במהלך שעות העבודה ובסמוך לשעת מותו – סחיבתם ופריקתם של ארגזי ניירת רבים וכבדי משקל, תוך עלייה וירידה במדרגות צרות (להלן: סחיבת הארגזים ). על רקע האמור פנו המבקשים אל המשיב בבקשה להכיר בזכויותיהם לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן: חוק התגמולים ). כעולה מן החומר שלפניי, בקשתם נדחתה משלא נמצא קשר בין נסיבות מותו של המנוח לבין שירותו במשטרה כמשמעותו של זה בחוק התגמולים. המבקשים ערערו על החלטה זו לפני ועדת הערעורים לפי חוק התגמולים שליד בית משפט השלום בראשון לציון (להלן: הוועדה ) (יוער כי באת כוח המבקשים הבהירה בבקשה כי מפאת טעות נכתב בהחלטת הוועדה כי מדובר בהחלטת ועדת ערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב], הגם שמדובר בהחלטת ועדת הערעורים לפי חוק התגמולים). הוועדה דחתה את הערעור משקבעה כי לא התקיים קשר סיבתי בין סחיבת הארגזים לבין מות המנוח; וכי העברת הארגזים באותו היום לא הייתה בבחינת אירוע חריג שעשוי להסביר את מות המנוח.

2.

המבקשים ערערו על ההחלטה האמורה ובית המשפט המחוזי מרכז-לוד (גב' סגן הנשיא י' שינמן והשופטים א' ש' שילה ו ד' בלטמן-קדראי ) דחה את ערעורם. נקבע כי טענתם המרכזית של המבקשים – שלפיה המנוח עשה מאמץ גופני חריג בסחיבת הארגזים והוא שהביא למותו – היא טענה עובדתית מובהקת, כשעל פי החוק ערעור על החלטת הוועדה אפשרי בשאלה משפטית בלבד. נקבע כי די בטעם זה כדי לדחות את הערעור. עם זאת, בית המשפט הוסיף וציין כי גם לגופם של דברים אין ממש בערעור שכן כעולה מהחלטתה המפורטת של הוועדה, ועל סמך הממצאים העובדתיים שנקבעו בה, לא הוכח כי המנוח ביצע מאמץ גופני חריג. בית המשפט עמד על כך שהממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטת הוועדה תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיעה; וכי לא נגלתה בהחלטתה טעות שבחוק.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. טענתם המרכזית של המבקשים היא כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא ראה לקבוע כי יש בתשתית העובדתית שנפרשה לפני הוועדה – כעולה בין היתר מדוח הבדיקה ומחוות הדעת הרפואיות שהוצגו – כדי לבסס את המסקנה שמותו של המנוח נגרם עקב המאמץ הגופני החריג שבוצע אגב סחיבת הארגזים ובמסגרת תפקידו במשטרה. עוד טענו המבקשים, בין היתר, כי טעה בית המשפט המחוזי שלא נדרש לסוגיית נטל ההוכחה; ובכך שלא הקל על התובעים בכל הנוגע לרף הראיות הנדרש להרמתו, כמקובל בתביעות מעין אלו.

4.

משעיינתי בבקשה מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, סעיף 25(ח)(1) לחוק התגמולים קובע כי ערעור על החלטת הוועדה לפני בית המשפט המחוזי יכול שיהיה "בנקודה משפטית בלבד" והדברים הם בבחינת קל וחומר כשעסקינן בבקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" (רע"א 6122/10 פלונית נ' משרד הבטחון – קצין התגמולים , פסקה ז (21.9.2010)). ואכן, הכלל הוא כי רשות לערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק התגמולים תינתן במשורה, כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם של הצדדים (רע"א 5930/16 פלונית נ' מדינת ישראל קצין התגמולים , פסקה 6 (16.8.2016)). אין אלה פני הדברים בענייננו. חרף ניסיון המבקשים לשוות לבקשתם אצטלה עקרונית, הלכה למעשה מתמקדת הבקשה בניסיון לשכנע כי ישנו קשר סיבתי בין סחיבת הארגזים לבין מותו של המנוח. טענה זו מכוונת אל ממצאי העובדה שקבעה הוועדה ואל יישום הדין על בסיסם, קביעות שכאמור לעיל בית המשפט המחוזי לא ראה להתערב בהן. גם טענותיהם הנוספות של המבקשים נטועות בדל"ת אמות המקרה ואינן מגלות עילה למתן רשות לערער לפנינו.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.