פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6122/10
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. פלונית
2. פלונית
3. פלוני
נ ג ד
המשיב:
משרד הבטחון - קצין התגמולים
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.6.10 בע"ו 17405-12-08 שניתן על ידי כבוד
השופטים: ש' שטמר, ע' זרנקין וב' טאובר
בשם המבקשים:
עו"ד שלמה צפורי; עו"ד שלמה רכבי
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים שטמר , זרנקין
וטאובר ) בע"ו 17405-1208 מיום 6.6.10, בגדרו נדחה ערעור על פסק דינה של ועדת הערעור לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950 (להלן חוק המשפחות ) (סגן הנשיא וגנר, פרופ' פלדי וד"ר קורת)
בו"ע 510-02 מיום 2.11.08.
רקע והליכים
ב.
העובדות הצריכות לענייננו, כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הן כדלקמן: המנוח התגייס לצה"ל ביולי 1995. בלשכת הגיוס הותאם לו פרופיל 97 עם סעיפי ליקוי בגין הסרת שומה מהעור. בחודש מרץ 2000, בעת היותו בשירות קבע, התלונן המנוח על נחירות בעת השינה וקשיי נשימה דרך האף. צילום חלל הלוע והאף פוענח כתקין. בהמשך נשלח לבדיקת א.א.ג אשר איבחנה סטייה של מחצית האף והגדלה של קונכיות האף, והומלץ על ניתוח אלקטיבי לתיקון המחיצה והסרת הקונכיות. המנוח נשלח לקבלת חוות דעת נוספת ולמרכז לרפואת שינה בבית החולים רמב"ם, שם אובחן כסובל מתסמונת דום נשימה בשינה, והומלץ על טיפול ניסיוני הכולל שימוש במסכה. המנוח לא הגיע לפגישה
שנקבעה לו בה היה אמור להשלים את התאמת המסכה, ולא קבע פגישה אחרת במקומה. ביום 21.5.01 נמצא למרבה הדאבה ללא רוח חיים בביתו; מחוות הדעת הפתולוגית עלה כי מותו נגרם מכישלון חריף של הלב על רקע התעבות הסעיפים המשניים של העורקים הכליליים עם מוקדי לייפת בשריר הלב.
ג.
קצין התגמולים דחה את בקשת רעייתו והוריו של המנוח להכרה בזכויות על פי חוק המשפחות, בנימוק כי אין קשר סיבתי בין נסיבות פטירתו של המנוח לתנאי שירותו. המבקשים עירערו לועדת הערעור. טענתם המרכזית היתה כי תלונותיו הקשות של המנוח בדבר מהלך נשימה לא תקין, השמנת יתר ודום נשימה לא זכו לטיפול נאות.
ד.
ועדת הערעור קבעה, לאחר שמיעת ראיות ועיון בחוות דעת, כי משהמנוח נפטר בעת חופשה אין החזקה שבסעיף 2ב לחוק, לפיה "חייל שמת כתוצאה מחבלה, ממחלה או מהחמרת מחלה, שאירעו בתקופת שירותו, רואים אותו כמי שמת עקב שירותו זולת אם הוכח היפוכו של דבר", חלה ואין מקום להיפוך נטל ההוכחה. עוד נקבע, כי מחומר הראיות עולה כי הגורמים הרפואיים פעלו כהלכה, ולא נפל פגם בפעולותיהם: המנוח אובחן כסובל מתסמונת דום נשימה בשינה, והוצע לו טיפול מתאים בפרק זמן סביר. לבסוף נקבע, כי תסמונת דום הנשימה אינה נובעת משירותו הצבאי; הקשר בין התסמונת לבין מותו לא הוכח, ומותו נבע מבעיה לבבית, ללא קשר לשירותו הצבאי.
ה.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשים וקבע, כי פסק דינה של ועדת הערעור מעוגן היטב בחומר הראייתי ובעדויות שהוצגו ונשמעו בפניה. צוין, כי תסמונת דום הנשימה ממנה סבל המנוח, אובחנה בעת שירותו הצבאי, אך לא נגרמה בשל שירותו הצבאי, ואף לא אחד ממאפייני השירות הצבאי קשור אליה בדרך כלשהיא. עוד צוין, כי לא היתה כל התרשלות בטיפול הרפואי שניתן למנוח. השופטת שטמר, שאליה הצטרפה השופטת טאובר, לא קיבלה את מסקנת הועדה, כי סעיף 2ב לחוק אינו חל כיוון שהמנוח מצא את מותו בביתו בעת חופשה. לשיטתה, המונח "תקופת שירותו" שבסעיף צריך לכלול גם חופשה במסגרת השירות. עם זאת לדידה, נטל ההוכחה שהועבר למשיב הורם על ידיו, ונקבע כי אין קשר סיבתי בין מות המנוח לבין שירותו הצבאי.
הבקשה
ו.
בבקשת רשות הערעור נטען, כי הבקשה מעלה מספר שאלות עקרוניות: האם קביעת ועדת הערעור בדבר קיומה של רשלנות רפואית היא שאלה עובדתית או משפטית; מהי הרשלנות הנדרשת לצורך ביסוס קשר סיבתי בין שירותו של המנוח למותו; מה מעמדו של חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 ביחס לשאלת היקף חובת האזהרה
שחבו גורמי הרפואה כלפי המנוח; מהן השלכותיה של הקביעה המשפטית כי הוראת סעיף 2ב לחוק חלה בנסיבות, ומקימה חזקה לפיה מותו של המנוח נגרם עקב שירותו, והאם לא נכון היה להחזיר את הדיון לועדת הערעור, שבקביעותיה
העובדתיות הניחה
כי הנטל רובץ לפתחם של המבקשים.
הכרעה
ז.
חוששני לאחר העיון כי אין מקום להיעתר לבקשה. על אף ניסיונותיהם, הראויים לציון, של באי כוח המבקשים - אין הבקשה מעוררת לאמיתה שאלה משפטית החורגת ממחלוקת הצדדים, אשר בשכמותה נשקלת רשות ערעור בגלגול נוסף. המבקשים חפצים להביא לבחינה מחודשת קביעות עובדתיות-רפואיות, שנבחנו בועדת הערעור ובבית המשפט קמא. קביעות אלה מצויות כולן במישור העובדה, ואינן מעלות שאלה משפטית, והרי על פי סעיף 25 (ח)(1) לחוק ערעור בפני בית המשפט המחוזי הוא בשאלה משפטית בלבד, לא כל שכן בגלגול נוסף. אציין, כי על פני הדברים, ובלא שאטע מסמרות, נראית לי כשלעצמי דעת השופטת
שטמר , שהמונח "תקופת שירות" אמור לכלול גם חופשות בהן נמצא החייל במסגרת פרק הזמן של שירותו, שהרי אך יד המקרה היתה כי באותה עת שהה המנוח בביתו ולא בצבא, ואיני מדבר בחופשה ללא תשלום. ראו לתפיסה כוללת בהקשר זה ע"א 829/76 טננבוים נ' קצין התגמולים פ"ד לב(1) 598; ע"א 436/72 כדורי נ' קצין התגמולים פ"ד כז(2) 25; ע"א 5555/92 עזבון בסון ז"ל נ' קצין התגמולים (לא פורסם); כן ראו ע"א 8899/07 פלוני נ' קצין התגמולים (לא פורסם); יעבץ, חוק הנכים (1999), 90. ואולם, אין בכך כדי לסייע למבקשים, שכן לא מצאתי דופי בקביעות הועדה ובית המשפט כי לא נתקיים קשר סיבתי בין המחלה לבין שירותו הצבאי של המנוח. עם כל האהדה למבקשים, שאני שותף לכאבם, עיון בהחלטות מצביע על ריחוק בין הסיבות הרפואיות לפטירת המנוח לבין שירותו, ואף אני סבור כי הורם הנטל על ידי המשיב. לא נמצאה התרשלות של המערכת הרפואית, וקשה להרחיב את היריעה לשאלות עקרוניות, שעה שבמהות אין שאלות אלה עומדות לאמיתן במקרה דנן.
ח.
אין בידי אפוא להיעתר למבוקש.
ניתנה
היום, י"ג בתשרי התשע"א (21.9.2010).
ש ו פ ט