פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 8664/20
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
קצין התגמולים – משרד הביטחון – אגף השיקום
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא י' כהן והשופטים א' טובי ור'
איזנברג) בע"ו 1526-07-20 מיום 19.11.2020
בשם המבקש:
עו"ד מוניר עראידה
החלטה
1.
המבקש שירת בשירות סדיר בצה"ל בשנים 1995-1992 ולאחר מכן התנדב לשנה נוספת בתנאי קבע. בשנת 2012 הגיש המבקש "בקשה להכרת זכות (מחלה)" לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1989 (להלן: חוק הנכים ). לצד הבקשה העביר המבקש גם תצהיר שבו תיאר את תנאי שירותו ותסמיניו הנפשיים וחוות דעת של מומחה רפואי מטעמו שלפיה כתוצאה מתנאי שירותו "התפתחה אצלו הפרעת דחק בתר חבלתית קרבית" (להלן: PTSD ). תחילה דחה קצין התגמולים (הוא המשיב בהליך דנן) את הבקשה משלא התייצב המבקש לפני פסיכיאטר, ואולם החלטה זו בוטלה על ידי ועדת הערעור לפי חוק הנכים (להלן: ועדת הערעור או הוועדה ) לאחר שהמשיב הודיע כי חידש את הטיפול בבקשה. המבקש הופנה לפסיכיאטר מטעם המשיב, שקבע בחוות דעתו כי לא מצא קשר בין מצבו הנפשי לבין השירות הצבאי. ביום 27.1.2015 דחה המשיב את בקשת המבקש, משלא נמצאה עדות לכך שהמבקש סובל מ- PTSD
ומשלא הוכח קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין מצבו הנפשי. המבקש ערער על החלטה זו. ועדת הערעור קיימה 8 דיונים, ובמסגרת ניהול ההליך הגיש המבקש חוות דעת נוספת (להלן: חוות דעת גיללך ); המשיב הגיש חוות דעת נוספת משלו שאליה צורף אבחון פסיכו-דיאגנוסטי (להלן: חוות דעת קוטלר ); ולחוות דעת אחרונה זו השיב המבקש בסיכום אבחון פסיכו-דיאגנוסטי מטעמו.
2.
ביום 13.5.2020 דחתה ועדת הערעור את ערעור המבקש. תחילה נקבע כי עלה בידי המבקש להוכיח את תנאי שירותו, אשר כללו חשיפה לפיגועים ולמראות קשים (ראו סעיף 8 לפסק הדין). עוד קבעה הוועדה שכעולה מחוות הדעת שהגישו הצדדים, כמו גם מהעדויות, ניתן לקבוע כי המבקש סובל היום מפגימה נפשית. ואולם, הוועדה עמדה על כך שהאבחונים הפסיכו-דיאגנוסטיים שנערכו למבקש (לרבות זה שהוגש מטעמו) מלמדים על התנהגות שלא מאפיינת PTSD
וקבעה כי לא עלה בידי המבקש להוכיח שהוא סובל היום מ- PTSD . בהקשר זה, דחתה הוועדה את בקשת המבקש למינוי מומחה מטעמה שיכריע בין חוות הדעת השונות שהוגשו בהליך. בכל הנוגע לתיעוד הרפואי שהובא לפני המומחים ולפניה, סירבה הוועדה לעכב את מתן פסק הדין עד שהמבקש יעביר את התיק הטיפולי העדכני שלו. בהקשר זה, עמדה הוועדה על היעדרו של תיעוד רפואי במשך 19 שנה (משנת 1992 ועד שנת 2011), כמו גם על הימנעות המבקש מהעדת בני ביתו וקרוביו שיוכלו לתמוך בטענותיו העובדתיות. נוכח האמור, העדיפה הוועדה את חוות דעת קוטלר שהובאה מטעם המשיב על חוות דעת גיללך שהובאה מטעם המבקש. עוד קבעה הוועדה כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה הנפשית לבין השירות הצבאי.
3.
המבקש ערער על פסק הדין וביום 19.11.2020 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא י' כהן והשופטים א' טובי ו ר' איזנברג ) את הערעור. בית המשפט הדגיש כי על אף שתביעת המבקש הייתה להכרה שהוא סובל מ- PTSD
או מכל תסמונת נפשית אחרת, הרי שחוות הדעת שהוגשו מטעמו התייחסו רק לתסמונת PTSD . שני המומחים מטעם המשיב קבעו שאין להכיר בכך שהמבקש סובל מ- PTSD , ושניהם קבעו שאין קשר סיבתי עובדתי בין תנאי שירותו למצבו. על אף המחלוקת שבין חוות הדעת של המשיב באשר לשאלה אם אכן סובל היום המשיב מפגיעה נפשית – אין מקום לקבוע כי נפלה טעות משפטית בהעדפת חוות דעת קוטלר על חוות דעת גיללך. בית המשפט ציין כי גם לגופם של דברים לא נמצאה טעות בקביעות הוועדה וכי
סירובה של הוועדה להתיר הגשת מסמכים רפואיים עדכניים באיחור לא פוגם בקביעותיה העובדתיות. נוכח האמור, דחה בית המשפט את הערעור, אך הוסיף כי "אם וככל שהמערער יגיש בעתיד תביעה חדשה לנכות על בסיס טענה לפגימה נפשית ספציפית, מפורטת ומוגדרת הקשורה לשירותו הצבאי, שאינה PTSD , ישקול המשיב ויבחן את תביעתו החדשה " (ההדגשות במקור – ע' פ'; סעיף 12 לפסק הדין).
4.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי עניינו מעורר שאלה עקרונית בדבר הצורך שוועדת הערעור תורה על מינוי מומחה רפואי מטעמה. לטענתו, כאשר "מתקיימות סתירות בין שתי חוות דעת של שני מומחים מטעם המשיב" מתחייב מינוי מומחה מטעם הוועדה. עוד טוען המבקש כי חוות הדעת שניתנו בעניינו "התעלמו" מהתיק הרפואי הטיפולי שלו וכי היה על ועדת הערעור לאפשר לו להגיש את התיק הרפואי העדכני שלו. לבסוף, טוען המבקש כי בהעדר אבחנה מדויקת לפגימתו הנפשית, לא יכלה הוועדה לקבוע אם קיים קשר סיבתי לשירותו הצבאי. בהשתלשלות עניינים זו, טוען המבקש, נגרם לו גם עיוות דין חמור.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על החלטה של ועדת ערעור מכוח חוק הנכים תינתן מקום שבו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים (רע"א 8006/20 פלוני נ' משרד הביטחון – קצין התגמולים , פסקה 6
(27.12.2020) ; ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982) ). הבקשה דנן לא מעוררת שאלה כאמור. טענות המבקש משיגות, בעיקרן, על חוות הדעת שהוגשו מטעם המשיב; על התיעוד הרפואי שעליהן התבססו ואשר עמד לפני ועדת הערעור; ועל סירובה של ועדת הערעור למנות מומחה מטעמה לבחינת טענות המבקש. טענות אלו – חרף הניסיון לשוות להן נופך עקרוני – נטועות בדל"ת אמותיו של המקרה הפרטני והן לא מקימות עילה למתן רשות לערער (רע"א 5286/19 פלוני נ' קצין התגמולים , פסקה 5
(15.9.2019) ). זאת ועוד, בית המשפט המחוזי נדרש לטענות אלו ולא מצא שיש בהן כדי להתערב בקביעותיה של ועדת הערעור. כן קבע בית המשפט המחוזי, בשים לב גם להבדלים שבין חוות הדעת שהוגשו מטעם המשיב, כי פתוחה לפני המבקש הדרך להגיש בקשה חדשה, שבמסגרתה יביא את טענותיו לקיומה של פגיעה נפשית ספציפית שאינה PTSD . בנסיבות אלו, איני סבור שהבקשה מקימה עילה לבירור נוסף לפני בית משפט זה.
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ו בשבט
התשפ"א (28.1.2021).
ש ו פ ט