פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 2232/21
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשים:
1. פלוני
2. פלונית
3. פלונית
נ ג ד
המשיב:
משרד הביטחון – קצין התגמולים
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14. 2.2021 בע"ו
73263-06-20 שניתן על-ידי כבוד השופטים ר'
יעקובי, מ' בר-עם ו-ח' מ' לומפ
בשם המבקשים:
עו"ד שלמה רכבי
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.2.2021 (ע"ו 73263-06-20, השופטים ר' יעקובי , מ' בר-עם ו- ח' מ' לומפ ). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של המבקשים על החלטתה של ועדת הערעורים שליד בית משפט השלום בירושלים (להלן: ועדת הערעורים או הוועדה ) מיום 17.4.2020 (עמ"ח 29729-06-15, יו"ר הוועדה השופטת (בדימוס) נ' מימון וחברי הוועדה ד"ר ר' תלם ו- ע' גרוס ).
2.
מקורה של הבקשה בהליך שניהלו המבקשים להכרה בהם כזכאים לתגמולים כבני משפחה של איש צבא קבע שנפטר (להלן: המנוח ) לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן: חוק משפחות חיילים ).
3.
המנוח, יליד 1974, החל בשנת 1992 מסלול שירות של עתודה אקדמית. בהמשך לכך, לאחר שהשלים את לימודיו האקדמיים, הוא שירת בצה"ל החל משנת 1995 ועד למועד פטירתו ביום 23.8.2013. המבקשים הם אלמנתו והוריו. המנוח נפטר בפתאומיות בביתו, בעקבות כשל לבבי שהוא תולדה של טרשת קשה בעורקי הלב.
4.
המבקשים פנו לקצין התגמולים בבקשה להכיר בהם כזכאים לתגמולים על-פי חוק משפחות חיילים. בקשתם התבססה על הטענה כי גורמי הרפואה בצבא התרשלו בטיפול במנוח, בשים לב לכך שהוא התלונן על תסמינים כגון קשיי נשימה וכאבים בחזה. לטענת המבקשים, חרף זאת לא הופנה המנוח לבירור קרדיאלי כמתחייב ממכלול הנתונים בעניינו, ואף לא התבצע מעקב ראוי אחר ממצאי הבדיקות שבוצעו לו.
5.
ביום 26.4.2015 דחה קצין התגמולים את הבקשה בקבעו כי לא התקיים קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של המנוח לבין פטירתו. המבקשים הגישו ערעור על החלטה זו לוועדת הערעורים, שדחתה כאמור את הערעור. ועדת הערעורים קבעה בהחלטתה כי עוד בשנת 2006 גורמי הרפואה בצבא המליצו למנוח על טיפול תרופתי שממנו הוא בחר להימנע, ואף הפנו אותו לבדיקות מתאימות, שאותן הוא לא ביצע באופן רציף. ועדת הערעורים הוסיפה וקבעה כי בנסיבות העניין לא ניתן היה לצפות כי המנוח נמצא במצב של סכנת חיים. בסיכומו של דבר, מצאה ועדת הערעורים כי לא היה ליקוי בטיפול ובמעקב של גורמי הרפואה בצבא.
6.
המבקשים הגישו ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. בין היתר נטען בערעור כי קביעותיה העובדתיות של ועדת הערעורים שגויות וכי אמנם הומלץ למנוח על טיפול רפואי עוד בשנת 2006, אך ניתן לו מרשם לטיפול האמור רק בשנת 2013.
7.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של המבקשים וקבע כי בהתאם לדין ניתן לערער על החלטתה של ועדת הערעורים ב"נקודה משפטית בלבד". בית המשפט המחוזי הצביע על כך שטענותיהם השונות של המבקשים נוגעות לנתונים העובדתיים הספציפיים של המקרה דנן, ועל כן דינן להידחות.
8.
בקשת רשות הערעור דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשים סבורים כי יש להעניק להם רשות ערעור מאחר שעניינם מעורר שאלות עקרוניות, בין השאר, בדבר החובות המוטלות על גורמי הבריאות בצבא, ובכלל זה במצבים שבהם קיים "אשם תורם" של המנוח.
9.
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת תשובה. רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על החלטתה של ועדת הערעורים תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית או ציבורית אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 8664/20 פלוני נ' קצין התגמולים משרד הביטחון אגף השיקום , פסקה 5 (28.1.2021)). חרף ההבנה לכאבם של המבקשים, לא השתכנעתי כי המקרה שבפני מעלה שאלה עקרונית, להבדיל מהשאלה העובדתית הנוגעת להוראות הקונקרטיות שנתנו גורמי הרפואה הצבאיים למנוח במקרה דנן, ואופן יישומן של ההוראות על-ידי המנוח. מטעם זה אף נדחה ערעורם של המבקשים לבית המשפט המחוזי, שכידוע אמור להיות ממוקד בשאלה משפטית בלבד (ראו: רע"א 8695/20
פלונית נ' מדינת ישראל – קצין תגמולים , פסקה 3 (11.1.2021)).
10 .
אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ש ו פ ט ת
_________________________
21022320_A01.docx
יי
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,
https://supreme.court.gov.il