רע"א 5286/19 פלוני נ. קצין התגמולים

1.

המבקש שירת בצה"ל מיום 29.7.2002 עד ליום 10.10.2005. ביום 16.11.2011 אובחן לראשונה כחולה בסכיזופרניה וביום 30.7.2013 הגיש תביעה למשיב, קצין התגמולים, להכרה בו כנכה מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים ) בטענה כי מחלתו התפרצה בעקבות אירוע ירי טיל RPG

(להלן: אירוע הירי )

במהלך שירותו הצבאי. ביום 1.7.2015 דחה המשיב את תביעת המבקש בהסתמך על חוות דעת מומחה, שלפיה אין קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של המבקש לבין פרוץ המחלה מספר שנים לאחר שחרורו. המבקש ערער על החלטה זו לוועדת הערעורים לפי חוק הנכים (להלן: ועדת הערעורים או הוועדה ). ביום 4.1.2018 דחתה הוועדה את הערעור וקבעה כי לא הוכח קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של המבקש לבין שירותו הצבאי. בפרט נקבע כי לא הוכח שהמצב הנפשי של המבקש התדרדר בעקבות אירוע הירי, משלא הובא תיעוד על כך ומכיוון שקיים קושי להסתמך על זכרונו של המבקש בהקשר זה. כמו כן, התקבלה העמדה שהוצגה בחוות דעת המומחה מטעם המשיב, ד"ר משה בירגר (להלן: ד"ר בירגר ), שלפיה ייתכן שהתפרצות המחלה נגרמה בשל גורמים שאינם קשורים לשירות הצבאי. עוד נקבע כי המבקש לא הניח תשתית עובדתית מספקת לתמיכה בטענה בדבר נזק ראייתי. המבקש ערער על פסק הדין בטענה (בין היתר) שלא ניתן היה להסתמך על חוות דעתו של ד"ר בירגר מכיוון שחוות דעתו הוחלפה על ידי המשיב בחוות דעת מטעם ד"ר אהוד רוזיצקי (להלן: ד"ר רוזיצקי ) והוא אשר העיד לפני הוועדה. ביום 16.5.2018 קיבל בית המשפט המחוזי בבאר שבע את הערעור, בהסכמת הצדדים, והורה על החזרת הדיון לוועדה משום שהחלטתה התבססה על חוות דעת שאינה חלק מהתיק (להלן: פסק הדין הראשון ) .

2.

ביום 9.1.2019 דחתה ועדת הערעורים בשנית את תביעת המבקש בקבעה כי לאחר עיון נוסף בחוות הדעת שהעמידו הצדדים, בטענותיהם ובמכלול הראיות, יש להעדיף את חוות הדעת מטעם ד"ר רוזיצקי. יוער כי במסגרת ההליך, ביום 24.5.2018 הוועדה דחתה את בקשת המבקש "לנהל מחדש את הערעור בחזית שונה והבאת ראיות נוספות" (להלן: הבקשה להוספת ראיות ) וקבעה כי אין להעלות טענות חדשות שלא הועלו קודם לכן במסגרת ההליך. הוועדה קבעה כי המבקש לא הביא תיעוד מזמן אמת התומך בטענות כי סבל מנזקים נפשיים כתוצאה מאירוע הירי; וכי לא ניתן לשלול את האפשרות כי ההתדרדרות במצבו הנפשי התרחשה כתוצאה מאירועים אחרים בחייו של המבקש, שפורטו בהחלטה. אשר לטענה לגבי נזק ראייתי, נקבע כי לא ניתן לאמת את טענות המבקש ביחס לאירוע הירי; וכי המבקש לא הוכיח כי קיים תיעוד בעל רלוונטיות לעניינו, ובפרט בשים לב לכך שהמבקש בחר שלא להעיד.

3.

המבקש ערער על החלטה זו. ביום 26.6.2019 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט הבכיר א' ואגו , והשופטים ג' גדעון ו ג' לוין ) את הערעור וקבע כי טענותיו של המבקש מופנות לקביעות עובדתיות של הוועדה, שאינן נתונות לערעור לבית המשפט על פי סעיף 34 לחוק הנכים. אשר לטענה בדבר נזק ראייתי, הודגש כי זו נדחתה בשל כך שלא הוכח במישור העובדתי כי המסמכים הנטענים היו יכולים להיות רלוונטיים ולשנות את התוצאה. עוד צוין כי ועדת הערעורים דחתה את בקשת המבקש להוספת ראיות בהתאם להוראות בית המשפט המחוזי בפסק הדין הראשון, שלא כללו הוראה בדבר שמיעת טענות חדשות או בחינת כלל הראיות מחדש. בית המשפט השית על המבקש הוצאות בסך 3,000 ש"ח.

4.

מכאן הבקשה שלפניי שבצדה הוגשה גם בקשה לעיכוב תשלום סכום ההוצאות. המבקש טוען כי יש לקבל את הבקשה בשל החשיבות הציבורית שבקביעה כי דוקטרינת הנזק הראייתי חלה גם על מסמכים צבאיים שלישותיים או פיקודיים. לטענת המבקש, לא ניתן לקבוע כי המסמכים החסרים בעניינו אינם רלוונטיים מבלי להיחשף לתוכנם. עוד נטען כי המשיב לא סיפק ראיות שהיה עליו לשמור ואף לא עשה מאמצים לאתר את כלל הראיות הרלוונטיות, בניגוד לחובתו כוועדת חקירה. לבסוף, המבקש סבור כי בעניינו נגרם עיוות דין בשל התנהלותו הפגומה של המשיב ובשל הטלת הוצאות על המבקש כאשר על המשיב לא הוטלו הוצאות בעקבות פסק הדין הראשון.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית משפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על החלטה של ועדת ערעורים מכוח חוק הנכים היא מצומצמת , וזו תינתן מקום שבו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (רע"א 1797/16 פלוני נ' משרד הבטחון – אגף השיקום – קצין התגמולים , פסקה 5 (3.5.2016); רע"א 2226/15 פלוני נ' משרד הבטחון קצין התגמולים , פסקה 4 (28.4.2015); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה כאמור. עיקר טענות המבקש ערעוריות באופיין ונטועות בדל"ת אמותיו של המקרה. אשר לטענת המבקש לגבי הנזק הראייתי – חרף הניסיון לשוות לה נופך עקרוני – זו מכוונת לקביעות עובדתיות של הוועדה, ובפרט להתרשמותה כי בנסיבות העניין

לא ניתן לאמת את טענות המבקש ביחס לאירוע הירי ולגבי קיומו של תיעוד רלוונטי שנעשה בהקשר זה. גם הטענות בנושא זה נוגעות אפוא ליישום הדין על בסיס התשתית העובדתית הפרטנית שהונחה לפני הערכאות הקודמות ואין בהן עילה למתן רשות לערער (רע"א 1706/19 פלוני נ' קצין התגמולים (2.5.2019)).

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה גם הבקשה לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות בהליך זה.