רע"א 8231/20 פלוני נ. מדינת ישראל- קצין התגמולים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.10.2020 (ע"ו 29050-09-19, סגנית הנשיא י' שבח והשופטים י' אטדגי ו- מ' עמית-אניסמן ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטותיה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן בהתאמה: ועדת הערעורים ו- חוק הנכים ) מיום 28.5.2019 (ע"ן 7590-05-13, השופטת (בדימ') ז' אגי וחברי הוועדה צ' בלאושטיין וד"ר ת' גורן ).

2.

המבקשת התגייסה לצה"ל בחודש אפריל 2010. במהלך שירותה טופלה פעמיים בבית חולים – בעקבות נפילה במהלך הטירונות ותאונת דרכים שאירעה בדרכה לבסיס. לקראת סיום שירותה הצבאי, התפרצה אצל המבקשת מחלת הסכיזופרניה. בסופו של דבר, היא שוחררה מן הצבא ביום 15.11.2011 לאחר שנקבעה אי-כשירותה לשירות.

3.

ביום 13.11.2011 הגישה המבקשת שתי תביעות לקצין התגמולים במשרד הביטחון (להלן: קצין התגמולים ), הוא המשיב, להכיר בה כנכת צה"ל. התביעה הראשונה עסקה בטענה לנכות בתחום הנפשי, ואילו השנייה עסקה בטענה לנכות בתחום האורתופדי. בעיקרו של דבר, המבקשת טענה כי אירועים שהתרחשו במהלך שירותה הצבאי, ובהם תאונת הדרכים שעברה וכן עניינים הנוגעים לתפקודה המקצועי ולאפשרות העברתה לבסיס "סגור", הם שגרמו להתפרצות מחלתה הנפשית וכן לפגימה האורתופדית הנטענת.

4.

קצין התגמולים דחה את שתי התביעות. בכל הנוגע לפגיעה בתחום הנפשי קבע קצין התגמולים כי אין קשר סיבתי בין מצבה הנפשי של המבקשת לבין תנאי שירותה. בכל הנוגע לפגיעה בתחום האורתופדי דחה קצין התגמולים את הטענה לקיומה של נכות, וכן שלל קיומו של קשר סיבתי בין ההפרעות שחוותה המבקשת בעמוד השדרה הצווארי, בברכיים ובגב התחתון לבין החבלות שנחבלה במהלך שירותה.

5.

המבקשת הגישה ערעורים על שתי ההחלטות לוועדת הערעורים, אשר דנה בהם במאוחד ודחתה אותם. באשר לתחום הנפשי, ועדת הערעורים הדגישה כי לא היה בתנאי שירותה של המבקשת כל אירוע חריג או גורם לחץ שעשוי לשמש באופן אובייקטיבי כגורם פריצת מחלתה הנפשית, בהתאם להלכה שנקבע בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן , פ"ד נו(5) 732 (2002) (להלן: עניין אביאן ). באשר לתחום האורתופדי, קבעה ועדת הערעורים כי המבקשת לא הרימה את נטל השכנוע להוכיח כי היא סובלת מכאבים או מגבלה כלשהי בצוואר או בגב, וכך אף לגבי קיומו של קשר סיבתי בין הנכות שהיא טוענת לה לבין תנאי השירות או האירועים שעליהם ביססה את תביעתה.

6.

המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, ובו חזרה על טענותיה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור כשהוא סומך את ידו על קביעותיה של ועדת הערעורים. בתחום הנפשי בחן בית המשפט המחוזי האם האירועים שהביאו לטענת המבקשת להתפרצות מחלתה מהווים "אירוע חריג יוצא דופן", כפי שנקבע בעניין אביאן , והשיב על שאלה זו בשלילה. בתחום האורתופדי אישר בית המשפט המחוזי את קביעתה של ועדת הערעורים לפיה, בין היתר, אירוע הנפילה בטירונות היה לכל היותר אפיזודה חולפת של כאבים שלא הותירה נכות, וכן עמד על הריחוק בין מועדה של תאונת הדרכים לבין התלונה הראשונה על כאבי גב מצד המבקשת.

7.

הבקשה דנן מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת טוענת כי עניינה מעורר שאלה עקרונית במובן זה שטרם נקבע כיצד יש ליישם את ההלכה שנקבעה בעניין אביאן במקרה שבו הפגיעה הנטענת יכולה להתאים ליותר מסוג מקרים אחד מתוך השלושה שנדונו בה ("אותם מקרים שבהם המיוחדוּת והייחודיות של השירות בצבא הם שהביאו וגרמו לפגיעה בחייל המשרת"; "אירועים חריגים ויוצאי-דופן שאירעו לחייל במהלך שירותו ובקשר עם שירותו, אירועים אשר בעקבותיהם פרצה בגופו מחלה קונסטיטוציונלית"; "מחלה קונסטיטוציונלית הפורצת בגופו של חייל במהלך השירות הצבאי אך בלא שכרוכה היא לא ביסוד 'צבאי' ולא באירוע חריג ומיוחד" (שם, בפסקאות 26-24)). לשיטת המבקשת, אלה הם פני הדברים בעניינה. לבסוף, היא

טוענת כי היה מקום להתייחס לאירועים שחוותה כמכלול אחד, וכי ניתוק ביניהם למעשה לא נותן ביטוי ל"חוויה הצבאית במובנה הרחב".

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על החלטה של ועדת ערעורים מכוח חוק הנכים היא מצומצמת, וזו תינתן אך במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת (ראו למשל: רע"א 5286/19 פלוני נ' קצין התגמולים , פסקה 5 (15.9.2019)). חרף ההבנה למצבה של המבקשת, הבקשה דנן אינה עומדת באמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור. טענותיה של המבקשת נדונו על-ידי הערכאות הקודמות, שיישמו את פסיקתו של בית משפט זה בסוגיה של קשר סיבתי בין קיומה של מחלה לבין תנאי השירות, ודומה כי הן נטועות היטב בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, שעל אף טענתה של המבקשת אינו מעלה היבטים עקרוניים. כמו כן, אף לא התרשמתי שנגרם למבקשת עיוות דין.

9.

אשר על כן: הבקשה נדחית לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אין צו להוצאות.