פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 4278/21
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
קצין התגמולים – משרד הביטחון – אגף
השיקום
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגנית הנשיא ב' טאובר והשופטים ס'
ג'יוסי וד' מאזן) בע''ו 15843-01-21 מיום 11.5.2021
בשם המבקש:
עו"ד אמיר שיבלי
החלטה
1.
המבקש התגייס למשטרה בשנת 1999 וביום 30.6.1999, במסגרת אימון משטרתי, חש בכאב ברגלו הימנית. בדיקת הדמיה (אולטרה-סאונד)
שערך מספר ימים לאחר מכן העלתה שלמבקש קרע חלקי בשריר הירך (להלן: הפציעה באימון ). לאחר הפציעה באימון, המשיך המבקש בשירותו המשטרתי. ביום 24.6.2014 הגיש המבקש למשיב, קצין התגמולים, בקשה להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים או החוק ; החוק חל גם על שוטרים מכוח סעיף 2 לחוק המשטרה (נכים ונספים), התשמ"א-1981) בשל הפציעה באימון. לבקשתו צירף בדיקת הדמיה נוספת שנערכה לו ביום 7.5.2014 ואשר הצביעה על הסתיידות עדינה בשרירי ירך ימין. ביום 26.8.2015 דחה המשיב את הבקשה, משהגיע למסקנה שלא נותרה למבקש נכות בירך ימין לאחר הפציעה באימון ובהסתמך, בין היתר, על חוות דעת רפואית (להלן: חוות דעת המשיב ). כעולה מחוות דעת זו, בדיקה קלינית שנערכה למבקש יצאה תקינה ובמשך שנים רבות אין תיעוד רפואי על תלונות או על הגבלה בתנועת ירך ימין.
2.
המבקש הגיש ערעור על החלטת המשיב לוועדת ערעור לפי חוק הנכים (להלן: ועדת הערעור או הוועדה ) ולערעורו צירף חוות דעת מומחה מטעמו (להלן: חוות דעת המבקש ). ביום 4.12.2016 ונוכח פערים בין חוות דעת המבקש לבין חוות דעת המשיב, מינתה הוועדה מומחה מטעמה על מנת שזה יידרש לשאלת קיומה של פגימה אצל המבקש ולקיומו של קשר סיבתי בין פגימה כאמור לפציעה באימון. חוות הדעת האמורה הוגשה ביום 16.10.2018 (להלן: חוות דעת המומחה מטעם הוועדה ) וביום 2.12.2020 דחתה ועדת הערעור את ערעור המבקש. הוועדה עמדה על קביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט וקבעה כי הגם שקיים קשר סיבתי בין הפציעה באימון לבין ההסתיידות בשריר, המבקש לא סובל מנכות צמיתה ומשכך, אין מקום להתערב בהחלטת המשיב.
3.
על החלטת ועדת הערעור הגיש המבקש ערעור שנדחה ביום 11.5.2021 בבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגנית הנשיא ב' טאובר והשופטים ס' ג'יוסי ו ד' מאזן ). נקבע כי הכרעת הוועדה מבוססת על בחינה מעמיקה של חוות הדעת הרפואיות שהובאו בגדר ההליך, וכי המבקש לא הצביע על נימוקים שיש בהם כדי להצדיק סטייה מחוות דעת המומחה מטעם הוועדה. בית המשפט הבהיר כי בניגוד לטענת המבקש, הוועדה לא דנה בשאלת דרגת נכותו אלא בשאלה אם המבקש סובל מנכות כלשהי ואם התקיימו התנאים לעצם תחולת חוק הנכים על המקרה דנן. בית המשפט עמד על כך שנוכח הממצאים בחוות דעת המומחה מטעם הוועדה, צדקה הוועדה משקבעה שהמבקש אינו סובל מנכות וכי משכך אין להפנותו לבדיקת דרגת נכות על ידי ועדה רפואית. לבסוף, הוסיף בית המשפט כי אם בעתיד תחול החמרה במצבו של המבקש בקשר לפציעה נושא הדיון, עומדת לו האפשרות לשוב ולפנות למשיב.
4.
מכאן הבקשה שלפניי שבגדרה המבקש שב וטוען כי מצבו הרפואי, כפי שמשתקף מחוות הדעת המבקש ומחוות הדעת מטעם הוועדה, עונה על הגדרת "נכות" בסעיף 1 לחוק וכי בנסיבות העניין היה על המשיב להעביר את עניינו לוועדה רפואית שתקבע את אחוזי נכותו (אף אם זו תקבע אפס אחוזי נכות). לדבריו, עמד בנטל ההוכחה שכושרו נפגע בשל הפציעה באימון. עוד טען המבקש כי המקרה דנן מצדיק מתן רשות לערער בעקבות תיקון מס' 29 לחוק הנכים – שלשיטתו עשוי להשפיע לרעה על מצבו (סעיף 40 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו–2018),
התשע"ז-2016; להלן: תיקון מס' 29 ). עוד עותר המבקש כי תשלום סכום ההוצאות שהשית עליו בית המשפט המחוזי יעוכב עד להחלטה בבקשה.
5.
לאחר שבחנתי את הבקשה וצרופותיה, מצאתי כי דינה להידחות. ר שות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על החלטה של ועדת ערעור מכוח חוק הנכים תינתן מקום שבו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים (רע"א 8006/20 פלוני נ' משרד הביטחון – קצין התגמולים , פסקה 6 (27.12.2020); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשה דנן לא מעוררת שאלה כאמור. בעיקרם של דברים חולק המבקש על קביעותיהם של בית המשפט המחוזי והוועדה שלפיהן אין מקום להתערב בהחלטת המשיב שלא להכיר בו כנכה בהתאם להוראות החוק. כאמור, הוועדה (שבית המשפט המחוזי לא מצא להתערב בקביעותיה) אימצה את חוות דעת המומחה מטעמה שלפיה אין המבקש סובל מנכות כהגדרתה בחוק. משכך, טענות המבקש, חרף הניסיון לשוות להן נופך עקרוני, הן טענות ערעוריות והן לא מקימות עילה למתן רשות לערער (רע"א 5286/19 פלוני נ' קצין התגמולים , פסקה 5 (15.9.2019)) . זאת ועוד, לא מצאתי כי טענות המבקש שמופנות לפרשנות תיקון מס' 29 מצדיקות מתן רשות לערער, שכן הן הועלו לראשונה במסגרת הבקשה דנן, ואף לשיטת המבקש הן טענות ספקולטיביות (ראו סעיף 26 לבקשה). לבסוף, אציין שכפי שהעיר בית המשפט המחוזי, ככל שיחול שינוי במצבה של רגלו, יוכל לשוב ולפנות בבקשה מתאימה למשיב (ראו סעיף 44 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי). משאלה הם פני הדברים, איני סבור כי הבקשה מצדיקה בירור נוסף לפני בית משפט זה.
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ח בתמוז התשפ"א (8.7.2021).
ש ו פ ט