רע"א 6170-22 רע"א 6170-22

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.6.2022 (כב' השופטים ר' סוקול, מ' רניאל ו-י' קראי גירון) ב-ע"ו 45546-01-22, אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת ועדת הערעורים בבית משפט השלום מיום 19.12.2021 (השופט ש' גולדקורן, ד"ר נ' אפטר וד"ר מ' דויטש) ב-ע"נ 34730-09-17. במסגרת זו נדחה ערעור המבקש על החלטת המשיב, קצין תגמולים, שלא להכיר בנכות עקב הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).

רקע הדברים

2.המבקש, יליד 1978, השתחרר בשנת 2000 משירות סדיר במסגרתו שימש כנהג מפקד ביחידה קרבית. ברבות השנים המשיך המבקש לשרת במילואים כנהג אמבולנס.

3.בשנת 2000 הגיש המבקש בקשה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים או החוק), בגין נזקי שמיעה, ובמסגרת זו הוכר כנכה בשיעור 11% לצמיתות. בשנת 2010 הופחתה נכותו של המבקש ל-2% לצמיתות.

4.ביום 18.1.2016 הגיש המבקש לקצין תגמולים בקשה להכרת זכות לפי חוק הנכים, בגין הפרעת דחק פוסט-טראומטית שנגרמה לו, לטענתו, במהלך שירות מילואים כנהג אמבולנס במבצע "צוק איתן".

לבקשה זו צירף המבקש תצהיר מיום 15.12.2015 ובו פירט את האירועים שלטענתו גרמו לפגימתו הנפשית. התצהיר התמקד בעיקרו באירוע ספציפי שלטענת המבקש הוא היה מעורב בו במהלך מבצע "צוק איתן" – נפילת פצמ"ר סמוך לקיבוץ בארי. המבקש טען כי הפצמ"ר נפל סמוך לאמבולנס בו שהה, ובמסגרת האירוע הוא השתתף בטיפול ובפינוי של פצועים והרוגים. המבקש תיאר את מעורבותו באירוע נפילת הפצמ"ר כאמור, באריכות ובפירוט במסגרת התצהיר. לצד זאת, תיאר המבקש בתצהיר גם את תנאי שירותו הכלליים במבצע "צוק איתן", כמעין תיאור "רקע", ובמסגרת זו טען כי נחשף ל-"נפילות וירי מכל עבר".

5.ביום 25.7.2017 דחה המשיב את בקשת המבקש להכרה בנכות נפשית, תוך שנקבע כי אין עדות להפרעת דחק פוסט-טראומטית אצל המבקש, וכן כי לא הוכח קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של המבקש לבין תנאי שירותו הצבאי.

המבקש הגיש על החלטה זו ערעור לוועדת ערר לפי חוק הנכים בבית משפט השלום בחיפה (ע"נ 34730-09-17).

פסקי הדין של הערכאות קמא

6.ועדת הערר דחתה את ערעור של המבקש בפסק הדין מיום 19.12.2021 (כב' השופט א' גולדקורן, וחברי הוועדה ד"ר נ' אפטר וד"ר מ' דויטש). בפסק הדין נקבע כי המבקש לא הוכיח כי הפגימה הנפשית נגרמה "תוך ועקב השירות", כנדרש על פי סעיף 1 לחוק. זאת, בעיקר על יסוד הקביעה כי אמנם המבקש "היה חשוף לירי באופן כללי בסביבתו" (פסקה 26 לפסק הדין), אך לא עלה בידיו להוכיח שהוא היה מעורב באירוע נפילת הפצמ"ר. כמו כן, ועדת הערר קבעה כי יש להעדיף את חוות הדעת הרפואיות מטעם המשיב על פני אלו שהוגשו מטעם המבקש.

7.על פסק הדין האמור הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"ו 45546-01-22). במסגרת זו העלה המבקש שלל טענות, ובין היתר ביקש כי הדיון יוחזר לוועדת הערר תוך שימונה מומחה מטעם הוועדה לבחינת הפגימה הנפשית הנטענת.

בפסק דין מיום 2.6.2022 נדחה הערעור הנ"ל (כב' השופטים ר' סוקול (ס"נ), מ' רניאל ו-י' קראי-גורן).

בית המשפט המחוזי קבע כי ערעור המבקש מופנה נגד קביעות עובדתיות של ועדת הערר – ובפרט הקביעות לגבי מעורבותו של המבקש באירוע נפילת הפצמ"ר, והשפעת מעורבות זו על הפגימה הנפשית הנטענת. אשר על כן, כך נקבע, מכיוון שסעיף 34 לחוק הנכים מתיר ערעור על ועדת הערר רק בשאלות משפטיות – יש לדחות את הערעור.

בקשת רשות הערעור

8.בבקשה רשות הערעור דנן, המבקש ממקד טענותיו בשאלת מינוי המומחה מטעם ועדת הערר, כפי שטען אף בערעור לבית המשפט המחוזי – ולגישת המבקש יש בכך כדי לעורר שאלת רוחב עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" (כדרישת תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי)). לעניין זה, המבקש טוען כי בקשת רשות הערעור מעוררת את השאלות העקרוניות: "אימתי תורה וועדת הערר על מינוי מומחה מטעם וועדת הערר לפי חוק הנכים?"; וכן: "מהם הקריטריונים למינוי מומחה כאמור מטעם ועדת הערעורים בתיקי נכי צה"ל?" לגישת המבקש, יש לקבוע כי בתיקים בהם צפה מחלוקת רפואית גרידא, יש לקבוע כי "דרך המלך" תהא מינוי מומחה מטעם ועדת הערר.

המבקש טוען כי בעניינו לא קמה למעשה מחלוקת עובדתית. זאת, בהינתן שוועדת הערר קבעה שאכן הוכח כי המבקש היה מעורב באירועים קשים במבצע "צוק איתן", תוך שנקבע כי "היה חשוף לירי באופן כללי בסביבתו" (פסקה 26 לפסק הדין של ועדת הערר). בהתאם, לטענת המבקש, מקום בו נקבעה מעורבותו של המבקש באירוע המבצעי, אזי הוכח הרכיב הנדרש בדבר תנאי השירות, ועל כן יש לבחון את הקשר הסיבתי הרפואי בין הפגימה הנפשית הנטענת לבין תנאי השירות כאמור. לשם כך, טוען המבקש, היה מקום למנות מומחה מטעם ועדת הערר, בהינתן חוות הדעת הקוטביות מטעם שני הצדדים.

9.המשיב, מצדו, סבור כי אין בבקשת רשות הערעור דבר מעבר לעניינו הפרטני של המבקש, ועל כן אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי". לטענת המשיב, שתי הערכאות קמא קבעו שיש לדחות את גרסתו העובדתית של המבקש באשר למעורבותו באירוע נפילת הפצמ"ר בקיבוץ בארי, ומשכך לא הוכח רכיב "תנאי השירות" כנדרש. הכרעה זו רלוונטית גם למחלוקת הרפואית, כך נטען, משום שלא ניתן לקבוע כי המבקש סובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית מקום בו נקבע כי לא היה מעורב באירוע הטראומטי כנטען על ידו. בהינתן האמור, לעמדת המשיב, בקשת רשות הערעור מבקשת להשיג על קביעות עובדתיות מובהקות שקבעה ועדת הערר ואושררו בבית המשפט המחוזי – ועל כן אין מדובר בעניין המצדיק מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי".

לטענת המשיב, אין בקביעה כי המבקש אכן השתתף במבצע "צוק איתן" כנהג אמבולנס, ואף כי "היה חשוף לירי באופן כללי בסביבתו" כדי לשנות מהמסקנה האמורה. לעניין זה, כך נטען: "מושכלות יסוד הן כי החובה להוכיח את הקשר הסיבתי שבין הפגימה לבין השירות מוטלת על התובע תגמולים, ומשעה שהמבקש בחר לטעון כי פגימתו נגרמה עקב אירוע המתואר על ידו בתצהיר, שהוכח שלא היה נוכח בו, אין לו להלין אלא על עצמו, והדברים מדברים בעד עצמם. במקרה דנן, המבקש לא יכול להסתמך, עתה, כטענתו, על תנאי שירות כלליים (שגם לא הוכחו כנדרש)" (פסקאות 30-29 לתגובת המשיב).

באשר לסוגיית מינוי המומחה מטעם ועדת הערר, המשיב טוען כי במקרה דנן שאלה זו כלל אינה מתעוררת. זאת, מכיוון שלא היה כל טעם לבחון את האפשרות למנות מומחה מטעם ועדת הערר, לאור הקביעה העובדתית כי המבקש לא נכח באירוע המתואר על ידו, ועל כן לא יכול להתקיים קשר סיבתי בין העובדות הנטענות לבין הפגימה הנפשית הנטענת. כמו כן, נטען כי ממילא הלכה היא כי מוקנה לוועדת הערר שיקול דעת רחב לקבוע אימתי ואם יש מקום למנות מומחה מטעמה, כחלק משיקול הדעת המוקנה לה באשר לאופן ניהול ההליך; ונקבע בבית משפט זה כי ההתערבות בהחלטות מעין אלה תהא במקרים חריגים בלבד.

דיון והכרעה

10.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, על צרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי.

הלכה היא כי רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, בשבתו כערכאת ערעור על החלטות של ועדת הערעור מכוח חוק הנכים, תינתן במשורה בלבד. זאת, במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או במקרים בהם מתן רשות ערעור דרוש על מנת למנוע עיוות דין (רע"א 5432/22 פלונית נ' קצין תגמולים, פסקה 16 (29.12.2022)). מקרה זה אינו נמנה על מקרים חריגים מעין אלו.

שאלת הרוחב אותה מציג המבקש ככזו המצדיקה מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" עוסקת במינוי מומחה מטעם ועדת הערר. עם זאת, נקבע זה מכבר בהליכים קודמים כי טענה בדבר סירובה של ועדת הערעור למנות מומחה מטעמה מקום בו קיימות חוות דעת קוטביות – לא מקימה עילה למתן רשות לערער (רע"א 8664/20 פלוני נ' קצין התגמולים, פסקה 5 (28.1.2021)). אין מקום להתערב בקביעות מעין אלו במסגרת בקשת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי", לא כל שכן מקום בו סעיף 34 לחוק הנכים מורה שערעור על פסק דין של ועדת הערר יהא בנקודה משפטית בלבד (רע"א 2226/15 פלוני נ' משרד הביטחון קצין תגמולים, פסקה 4 (28.4.2015)).

11.שאלה אחרת היא אם תנאי שירותו הכלליים של המבקש במבצע "צוק איתן" יכולים להוות כיום, כשלעצמם, בסיס להוכחת רכיב "תנאי השירות". לעניין זה, ראיתי לנכון לציין את השינוי התפיסתי שהנהיג המשיב בשנים האחרונות:

באוקטובר 2021 פרסם אגף השיקום במשרד הביטחון מסמך שכותרתו "תפיסת הפעלה – מסלול ירוק מבצעי חבלה נפשית", ושם מפורטים תנאי ההכרה בנפגעי פוסט-טראומה לפי מסלול מקוצר, המכונה "המסלול הירוק" (להלן: תפיסת ההפעלה). זאת, עשה המשיב ביוזמתו, כחלק ממהלך המכונה "רפורמת נפש אחת", שנועד ליישם שינוי תפיסתי בכל הנוגע לטיפול ושיקום של נפגעי פוסט-טראומה (ראו: החלטה 981 של הממשלה ה-35 "רפורמה בתחום הטיפול בנכי צה"ל ומערכת הביטחון ('נפש אחת'), תוספת תקציבית למערכת הביטחון ופעולות אחרות ותיקון החלטות ממשלה" (9.5.2021)).

תפיסת ההפעלה נועדה להתוות כללים אחידים לטיפול בפניות של נפגעי פוסט-טראומה, על מנת להקל ולקצר משמעותית את הליך ההכרה בהם. כאמור בתפיסת ההפעלה: "בקשות להכרת זכות נכה העומדות בתנאים שיפורטו להלן, יטופלו במסגרת 'מסלול ירוק מבצעי', וככלל, בכפוף לחומר רפואי ועובדתי מספק, יופנו ישירות לוועדה רפואית, ללא איסוף תיק רפואי מלא וללא קבלת חוות דעת מומחה בשאלת הקש"ס, וזאת על מנת לקצר משמעותית את הליך ההכרה." כלומר, בהתאם לתפיסת ההפעלה, ככל שתובע הכרה בגין הפרעת דחק פוסט-טראומטית עומד בארבעת התנאים המנויים במסמך זה, קמה חזקה כי התובע לוקה בהפרעה הנפשית "תוך ועקב" שירותו הצבאי, ועל כן ניתן להפנות את הטיפול בבקשתו ישירות לקביעת גובה הנכות. יודגש כי בעניין ההפניה ל-"מסלול הירוק" נתון שיקול דעת לקצין תגמולים, ואין מדובר בהפניה "אוטומטית".

כך, למשל, התנאי הראשון הנמנה בתפיסת ההפעלה עוסק ב-"סוג האירוע". על פי תנאי זה, נדרש כי בקשה להכרה בפגימה הנפשית תהא כתוצאה מאירוע קרבי או מבצעי (כדוגמת מבצע "צוק איתן"), המוכר ומאושר על ידי הגוף הביטחוני הרלוונטי, בו השתתף מבקש ההכרה. תנאי זה בתפיסת ההפעלה יכול להיתפס כמהווה, למעשה, הכרה מסוימת של המשיב בכך שעצם ההשתתפות במבצע צבאי יכולה, בהתקיים תנאים מסוימים, להוות הוכחה של רכיב "תנאי השירות" כנדרש בדין. מתבקשת אפוא השאלה כיצד מתיישב האמור לעיל עם טענתו של המשיב, בפניי, כי "אין בעצם השירות במהלך מבצע כזה או אחר או עצם נוכחות במקום סמוך לנפילת פצמ"רים, כדי לקבוע שאין מחלוקת שהמבקש היה חשוף לאירועים שגרמו לפגימתו הנטענת."

לעניין זה יש לזכור כי, כאמור, מסמך תפיסת ההפעלה פורסם רק בחודש אוקטובר 2021; וממילא נתון לקצין התגמולים, לעניין מסלול ההכרה, שיקול דעת לעניין עצם ההפניה של תביעות ל-"מסלול הירוק". אך עם זאת, יכול וניתן לראות בתפיסת ההפעלה, ובפרט התנאי הראשון המנוי בה שעניינו "סוג האירוע", כמשקפת את עמדתו העדכנית של המשיב באשר להוכחת רכיב "תנאי השירות".

12.אף על פי כן, לא ראיתי באמור כדי לשנות מהתוצאה בבקשת רשות הערעור שבפניי. בנסיבות דנן מיקד המבקש את התביעה להכרה בפני המשיב, כמו גם את ערעורו בפני ועדת הערר, באירוע נפילת הפצמ"ר בקיבוץ בארי. במסגרת הערעור לבית המשפט המחוזי, נעשה ניסיון מטעם המבקש להחליף את לב הטיעון ולהתמקד בתנאי השירות הכלליים כנהג אמבולנס – הן במבצע "צוק איתן" והן ככלל (ואף בשירות הסדיר). ניסיון זה של המבקש נדחה בבית המשפט המחוזי מן הטעם שמדובר בהרחבת חזית. לא מצאתי מקום להתערב בקביעה זו במסגרת בקשת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי", משהיא נטועה בנסיבות המקרה הקונקרטי ואינה מקימה שאלת רוחב.

בפני המבקש פתוחה הדרך לבחון את האפשרות לנקוט בצעדים המשפטיים המתאימים לשם העלאת טענותיו לעניין קיומה של פגימה נפשית כזו או אחרת, בהתבסס על תנאי שירותו כנהג אמבולנס.

13.סוף דבר: מהטעמים המפורטים לעיל – הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.