רע"א 5432-22 רע"א 5432-22

השופט י' כשר:

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ב' טאובר, נ' ג'השאן ו-י' פרידמן), מיום 17.7.2022, ב-ע"ו 23890-04-22. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט א' סלאמה, וחברי הוועדה א' קורת ו-ד' קירשנר) בשבתו כוועדת ערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: ועדת הערעורים ו-חוק הנכים או החוק, בהתאמה), מיום 8.3.2022, ב-ע"נ 5458-03-19.

מסגרת נורמטיבית

1.עניינה של המחלוקת בבקשה שבפניי בתחולתו של תיקון מס' 29 לחוק הנכים (להלן: תיקון מס' 29 או התיקון) על תביעה שהגישה המבקשת לפי חוק זה.

2.תיקון מס' 29, תיקן, בין היתר, את הגדרת המונחים "מחלת שירות" ו-"חבלת שירות", אשר עוסקים בנכויות של חיילים בשירות קבע. במסגרת זאת, צומצמו המקרים שבהם יוכרו נכויות של אנשי קבע על פי חוק הנכים, למקרים שבהם החבלה או המחלה הן בעלות זיקה ייחודית לשירות הצבאי (ראו הגדרות המונחים בסעיף 1 לחוק הנכים). לצד זאת, בפרט לעניין "מחלת שירות", נקבעה רשימה מצומצמת של מחלות שתוכרנה (וכן הוקנתה לשר הביטחון סמכות להוסיף לרשימה זו סוגי מחלות בצו, בכפוף להסכמת שר האוצר ולאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת).

כתוצאה מהתיקון, מחלות וחבלות מסוימות בהן לוקים חיילים בשירות קבע, אשר בעבר הוכרו כנכות על פי חוק הנכים, לא תוכרנה עוד במסלול זה, ופתוחה בפני משרתי הקבע הדרך לתבוע נכות כנפגעי עבודה מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

3.תחולתו של תיקון מס' 29 הוסדרה במסגרת סעיף 53 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016 (להלן: הוראת המעבר). מפאת חשיבותה של הוראה המעבר לענייננו, ובעיקר חשיבותו של תת-סעיף 53(ג)(1) לחוק הנ"ל, תובא תחילה לשונה (ההדגשה הוספה – י' כ'):

"53. (א) תחילתו של סימן זה ביום א' באייר התשע"ז (27 באפריל 2017) (בסעיף זה – יום התחילה).

(ב) הוראות סימן זה יחולו על תביעה להכרה לפי חוק משפחות חיילים או חוק הנכים, לפי העניין, בשל חבלה שאירעה מיום התחילה ואילך ועל תביעה כאמור בשל מחלה או החמרת מחלה, שהוגשה מיום התחילה ואילך.

(ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), הוראות סימן זה לא יחולו על אלה:

(1) תביעה להכרה בשל מחלה או החמרת מחלה שהתגלו לפני יום כ"ט בטבת התשע"ד (1 בינואר 2014)."

אם כן, הוראת המעבר קובעת כי תיקון מס' 29 יחול על תביעות להכרת זכות שהוגשו החל מיום 27.4.2017 ואילך. עם זאת, נקבע בהוראת המעבר (סעיף 53(ג)(1)) חריג להוראה זו, לפיו, תיקון מס' 29 לא יחול על תביעות להכרת זכות שעניינן מחלה או החמרת מחלה אשר התגלו לפני יום 1.1.2014 (להלן: המועד הקובע), גם אם הוגשו לאחר יום 27.4.2017 (להלן: החריג). קרי – החריג מאפשר הכרה בזכות לפי חוק הנכים מכוח מחלה (או החמרת מחלה) אשר אינה בהכרח נכללת בהגדרת "מחלת שירות" בתיקון, ובלבד שהמחלה (או החמרת המחלה) התגלתה לפני המועד הקובע.

רקע והליכים קודמים

4.המבקשת, ילידת שנת 1975, התגייסה לשירות צבאי בשנת 1994. בשירותה הסדיר שירתה המבקשת בתפקיד מש"קית רישום. בהמשך, במסגרת שירות קבע, שירתה המבקשת בתפקידי מנהלה ולוגיסטיקה שונים, לרבות נגדת ניהול מלאי, נגדת לוגיסטיקה ונגדת אפסנאות, וזאת עד לשחרורה משירות קבע בשנת 2017 (לאחר שוועדה רפואית קבעה לה פרופיל 21).

5.ביום 15.10.2018 הגישה המבקשת תביעה לקצין תגמולים להכרת זכות מכוח חוק הנכים, בגין פגימה בעמוד השדרה המותני שלה. במסגרת תביעתה טענה המבקשת כי במהלך שירותה הצבאי מילאה תפקידים שכללו היבטים פיזיים, ובהם הרמת משאות כבדים והתכופפות, בעקבותיהם החלה לסבול לסירוגין מכאבי גב אשר הלכו והחמירו לאורך זמן, ובפרט החל מחודש מרץ 2017. לדברי המבקשת, על אף התגברות הכאבים היא המשיכה במילוי תפקידה, עד שביום 20.6.2017, בעת שהרימה ציוד משרדי, חשה כאב עז בגבה, בעקבותיו נזקקה לטיפול רפואי ואף פנתה לחדר מיון. לאחר מכן, כפי שטוענת המבקשת, ביום 5.7.2017 חשה ברע ואיבדה שליטה על סוגריה, ובעקבות כך אושפזה המבקשת ועברה ניתוח חירום.

המבקשת טענה בתביעתה כי הפגימה בגבה, אשר גרמה לה לכאבים ולאירועים שתוארו לעיל, נובעת ממחלה או לחלופין מחבלה שנגרמו לה עקב אופיו הפיזי של תפקידה הצבאי, אשר כלל מאמצים פיזיים מסוג הרמת ציוד כבד והתכופפות, ומכאן שיש להכיר בזכותה לפי חוק הנכים.

6.ביום 15.1.2019 דחה המשיב, על הסף, את תביעתה של המבקשת. זאת, בנימוק שלפיו החבלה שנגרמה למבקשת לא נגרמה עקב אופיו, מהותו או נסיבותיו הייחודיות של השירות הצבאי שלה, כנדרש בהתאם לתיקון 29 לחוק הנכים – ולכן אין היא זכאית להכרה על פי חוק זה.

7.המבקשת מיאנה להשלים עם החלטת המשיב והגישה ערעור לוועדת הערעורים, במסגרתו טענה המבקשת טענות בשני מישורים חלופיים: במישור האחד – טענה המבקשת כי הפגימה המותנית שלה היא "מחלת שירות", ולא "חבלת שירות" כפי שהתייחס אליה המשיב בהחלטתו, אשר "אופייני[ת] לשירותה הספציפית של [המבקשת] ולמהות שירותה". לחלופין, נטען כי גם לו תוכר הפגימה כ-"חבלת שירות", הרי שמדובר בחבלה שאירעה תוך כדי פעילות הקשורה באופיו הייחודי של שירותה הצבאי של המבקשת. על יסוד טענות אלו, טענה המבקשת כי עניינה נופל בגדר ההגדרות אשר בתיקון 29 לחוק הנכים. במישור השני – ככל שלא תתקבל הטענה כי פגימת המבקשת נופלת בגדר תיקון 29 לחוק, נטען כי מחלת המבקשת התגלתה טרם המועד הקובע, ומשכך עניינה נופל לגדר החריג.

8.ביום 23.9.2020, דחתה ועדת הערעורים (השופט א' סלאמה, וחברי הוועדה א' קורת ו-ד' לוקוב) את הערעור, על שני מישורי הטענות שהועלו בו. תחילה, קבעה ועדת הערעורים כי עניינה של המבקשת אינו "חבלת שירות" לפי התיקון, משהאירוע מיום 20.6.2017, במסגרתו הזיזה המבקשת רהיט, אינו בעל אופי, מהות או נסיבות ייחודיות לשירות הצבאי. כמו כן, נקבע כי עניינה של המבקשת גם אינו "מחלת שירות" לפי התיקון, משום שמחלתה אינה נמנית על סוגי המחלות שהוגדרו בחוק.

אשר לתחולת החריג על עניינה של המבקשת, קבעה ועדת הערעורים כי ככלל, החריג מאפשר הכרה בחייל קבע על פי חוק הנכים, על בסיס מועד גילוי המחלה (לפני יום 1.1.2014). זאת, להבדיל ממועד תחילת המחלה. על בסיס האמור, נקבע כי גם לו הייתה המבקשת מוכיחה כי כאבי הגב החלו לפני המועד הקובע, לא היה בכך להועיל לה, משום שמחלתה לא אובחנה לפני מועד זה. לצד זאת, נקבע כי ממילא המבקשת לא הוכיחה שכאבי הגב הופיעו אצלה לפני שנת 2017. על בסיס האמור, נקבע כי החריג אינו חל בעניינה של המבקשת, ועל כן אין מקום לחרוג מההגדרות שבתיקון 29 לחוק.

9.על פסק הדין של ועדת הערעורים הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בו חזרה על עיקר טענותיה בוועדת הערעורים (ע"ו 39737-11-20). ביום 15.3.2021, ניתן פסק הדין בערעור (השופטים י' גריל, ב' טאובר, ו-ס' ג'יוסי).

בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעור המבקשת, במובן זה שהדיון הוחזר לוועדת הערעורים לדיון בשאלת תחולת החריג על עניינה של המבקשת: "השאלה האם חל תיקון מס' 29 של חוק הנכים על הפגימה בעמוד השדרה המותני ממנה סובלת המערערת, בכל הנוגע למחלה, או החמרת מחלה, מחייבת קיום בירור עובדתי-רפואי לעיצומו של עניין" (פסקה כ"ח לפסק הדין).

לצד זאת, בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשת לפיהן הבעיה בגבה נכנסת לגדר הגדרת "מחלת שירות" או הגדרת "חבלת שירות" אשר בתיקון לחוק.

10.על כן, שב עניינה של המבקשת לדיון בפני ועדת הערעורים, והפעם רק בעניין תחולת החריג. ועדת הערעורים קיימה בירור עובדתי ורפואי, לרבות שמיעת עדות המבקשת ומומחים מטעמם של הצדדים. ביום 8.3.2022 קבעה ועדת הערעורים כי דין הערעור להידחות.

במסגרת פסק הדין, נדרשה ועדת הערעורים לשאלת פרשנותו של המונח "התגלו" המופיע בנוסח החריג. הוועדה קבעה כי הן הפרשנות הלשונית של המונח, והן התכלית החקיקתית של תיקון מס' 29 (צמצום היקף המקרים אשר ייחסו תחת חוק הנכים), מלמדות כי יש לפרש מונח זה כך שרק מחלה אשר היה לה "ביטוי חיצוני וגלוי לעין" לפני המועד הקובע, תיכלל בגדר החריג. משכך, כך נקבע, "אין די שיוכח כי המחלה היתה קיימת לפני 1.1.14". מן הכלל אל הפרט, ועדת הערעורים קבעה כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח קיומו של כל ביטוי חיצוני למחלה הנטענת (ובכללם כאב גב), אשר קדם למועד הקובע – לא מבחינה עובדתית ולא מבחינה רפואית. על כן נקבע כי תביעתה של המבקשת אינה נופלת לגדר החריג. ועדת הערעורים אף קבעה כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח שמחלתה כלל הייתה קיימת לפני המועד הקבוע, לא כל שכן שהיה לה ביטוי חיצוני.

11.על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי (ע"ו 23890-04-22). במסגרת הערעור טענה המבקשת, בין היתר, כי יש לפרש את המונח "התגלו" לפי המועד בו החלה המחלה "לקונן" (להתקיים) בגופו של אדם, גם לפני שגילתה סימן חיצוני. זאת, בהסתמך על הלכות שנפסקו, לפני התיקון לחוק, בעניין הכרה במחלות "רדומות".

12.ביום 17.7.2022 (השופטים ב' טאובר (ס"נ), נ' ג'השאן, י' פרידמן), דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של המבקשת, וזאת מן הטעם שהערעור היה מכוון בעיקרו נגד קביעות של מהימנות ונגד ממצאים עובדתיים של ועדת הערעורים. למעלה מן הצורך, קבע בית המשפט המחוזי כי פרשנות ועדת הערעורים למונח "התגלו" היא נכונה, מהטעמים שניתנו לה. בית המשפט המחוזי דחה את פרשנותה של המבקשת למונח דנן, וזאת משום שהיא אינה תואמת את לשון החוק ותכליתו:

"למעלה מן הצורך נעיר כי לא ניתן לקבל את טענות המערערת ביחס לפרשנות המונח 'התגלו' לצורך תיקון 29 לחוק הנכים. במסגרת הערעור והדיון בפנינו, טענה המערערת כי יש לפרש את דרישת המחוקק למועד גילוי המחלה לפי המועד בו החלה המחלה לקונן בגופו של אדם. אף שגם תשתית עובדתית רפואית זו לא הונחה על ידי המערערת בפני הוועדה, כפי קביעתה, יש לדחות טענה זו שאינה תואמת את לשון החוק ואת תכליתו.

סבורים אנו לנוכח לשון תיקון מס' 29 והוראת סעיף 53 לחוק ההתייעלות הכלכלית, ולנוכח תכליתם של דברי חקיקה אלה כי אין די שיוכח כי המחלה הייתה קיימת לפני 01/01/14 ככל שלא היה לה כל ביטוי חיצוני וגלוי לעין לפני 01/01/14, אחרת לא הייתה כל משמעות למונח 'שהתגלו' הקבוע בהוראת החריג. משכך סבורים אנו כי המחוקק כלל לא התכוון לכלול בגדר החריג מי שמחלה החלה להתפתח בגופו טרם 01/01/14, וטרם מועד זה לא התגלתה, אלא כי המקרים החוסים באמצעות החריג תחת חוק הנכים, הינם אלה בהם ניתן ביטוי חיצוני כלשהו למחלה, בין אם אובחנה ובין אם לאו, ושקיומה היה גלוי."

מכאן הבקשה דנן.

בקשת רשות הערעור

13.ניתן לחלק את טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור לשני מישורים עיקריים. המישור הראשון הוא המישור הפרשני, ובמסגרת זו מעלה המבקשת טענות שונות נגד הפרשנות שאומצה על ידי בית המשפט המחוזי למונח "התגלו". בין היתר נטען כי הפרשנות אינה עולה בקנה אחד עם אופיו הסוציאלי של חוק הנכים, וכי אופן יישומה אינו מובן (שכן לא ברור מהם אותם "סימנים חיצוניים למחלה" אשר נדרשים לשם החלת החריג). מעיון בבקשה עולה כי, למעשה, המבקשת טוענת כי לפי הפרשנות הנכונה, לגישתה, למונח "התגלו", די בכך שהמחלה קיננה בגופה טרם המועד הקובע, כדי להיכלל בגדר החריג. זאת, גם אם המחלה לא כללה באותה העת "סימן חיצוני".

המישור השני של טענות המבקשת הוא המישור העובדתי. במסגרת זו טוענת המבקשת כי גם על פי הפרשנות שאימץ בית המשפט המחוזי למונח "התגלו", הוכח על בסיס מסמך רפואי מיום 4.11.2014 כי מחלתה אכן התגלתה לפני המועד הקובע, עת הצהירה בביקור אצל רופא כי היא סובלת מכאבי גב מזה "זמן רב". ממסמך זה, לטענת המבקשת, ניתן להסיק מכך כי היא סבלה מכאבי גב, שהם סימפטום של המחלה, גם לפני המועד הקובע (1.1.2014), ולכן עניינה נופל בגדר החריג.

על בסיס כל אלה, נטען כי הבקשה חורגת מעניינה הפרטני של המבקשת, ומצריכה הכרעה במסגרת ערעור ב-"גלגול שלישי".

14.מאידך, בתגובת המשיב מיום 26.10.2022, נטען כי הבקשה כלל אינה מעוררת את השאלה הפרשנית לה טוענת המבקשת. זאת משום שבנסיבות המקרה, המבקשת לא הצליחה להוכיח, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה רפואית, את עצם קיומה של המחלה לפני המועד הקובע. משכך, לגישת המשיב, גם לו הייתה מתקבלת פרשנות המבקשת למונח "התגלו", לא הוכח כי המחלה קיננה בגופה של המבקשת טרם המועד הקובע, ולכן ממילא החריג אינו חל על עניינה.

על בסיס האמור, נטען כי "עסקינן בנסיבותיה הפרטניות של המבקשת הספציפית בעניין הכרת זכאות שנדחתה על ידי קצין התגמולים, ובמקרה דנן כלל לא מתעוררת השאלה הפרשנית של המנוח 'התגלו'". משכך, נטען כי הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי".

לגופן של טענותיה העובדתיות של המבקשת, טוען המשיב כי מהמסמכים הרפואיים עולה בבירור כי היא סובלת מכאבי גב כרוניים רק החל משנת 2017. בפרט ולעניין התלונה מחודש נובמבר 2014, אליה מפנה המבקשת, נטען כי במועד זה המבקשת הצהירה שהיא סובלת מכאבים מזה שלושה שבועות בלבד – לאחר חלוף המועד הקובע.

דיון והכרעה

15.לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, אני סבור כי דין הבקשה להידחות, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

16.כידוע, רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, בשבתו כערכאת ערעור על החלטות של ועדת הערעורים מכוח חוק הנכים, תינתן במשורה, במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של ההליך, או במקרים בהם מתן רשות ערעור דרוש כדי למנוע עיוות דין (ראו: רע"א 4880/22 פלוני נ' אגף שיקום נכים – משרד הביטחון, פסקה 12 (28.9.2022)).

17.השאלה המשפטית שהמבקשת טוענת כי מתעוררת בעניינה עוסקת בפרשנות המונח "התגלו" המופיע בחריג. ודוק, השאלה הינה האם יש לפרש את החריג כך שיש להוכיח קיומם של "סימנים חיצוניים" למחלה שהופיעו לפני המועד הקובע, או שמא יש לפרשו כך שמספיק שהוכח שהמחלה הייתה קיימת לפני מועד זה, גם אם עדיין לא היו לה "סימנים חיצוניים".

שאלת פרשנות המונח "התגלו" בתיקון אכן טרם נדונה והוכרעה על ידי בית משפט זה. עם זאת, ככלל, אין די בהעלאת שאלה שכזו על מנת לקבל רשות לערער ב-"גלגול שלישי". כדי לקבל רשות כאמור, על ההכרעה בשאלה להיות נחוצה במקרה הקונקרטי שבו עסקינן (רע"א 7148/22 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' סילברמן, פסקה 4 (13.11.2022)). ובענייננו, גם לו תתקבל פרשנות המבקשת למונח "התגלו", לא יהיה בכך כדי להועיל לה. זאת, משהערכאה הדיונית קבעה, כממצא עובדתי, כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי מחלתה הייתה קיימת בגופה לפני המועד הקובע.

כפי שצוין בפסק הדין של ועדת הערעורים מיום 8.3.2022:

"סיכומו של עניין, חוות דעת המומחה מטעם המערערת, ועדותו בפנינו, לא רק שאינם מוכיחים כי למחלה מושא תביעת הזכות היה ביטוי חיצוני לפני יום 1.1.14, אלא שספק אם מחלה זו הייתה קיימת כלל לפני מועד זה" (פסקה 46 לפסק הדין).

וכמו גם:

"המערערת לא הוכיחה כי היא סבלה מתסמיני מחלת הגב מושא התביעה, לרבות כאבי גב, לפני 1.1.14. המערערת אף לא הוכיחה קיום ביטוי חיצוני למחלה זו לפני 1.1.14 (בהנחה שהמחלה הייתה קיימת לפני 1.1.14, דבר אשר כשלעצמו לא הוכח)" (פסקה 49 לפסק הדין).

ערכאת הערעור לא מצאה מקום להתערב בקביעותיה של ועדת הערעורים (וכפי שצוין שם: "תשתית עובדתית רפואית זו לא הונחה על ידי המערערת בפני הוועדה"), ועל כן הן עומדות בעינן.

משאלה הם פני הדברים, ברי כי הכרעה בשאלה האם, ככלל, פרשנות המונח "התגלו" כוללת מצבים בהם המחלה הייתה קיימת בגוף, מבלי שהיה לה סימן חיצוני, אינה מתעוררת בנסיבות העניין ואינה בעלת השפעה על עניינה של המבקשת. משכך, העלאת השאלה דנן במסגרת בקשת רשות ערעור אינה מצדיקה את קבלתה.

18.יתר טענותיה של המבקשת לעניין מועד גילוי המחלה, ובהן הטענות ביחס למסמך הרפואי מחודש נובמבר 2014, מופנות נגד הקביעות העובדתיות וקביעות המהימנות של ועדת הערעורים. שתי ערכאות דנו בעניינה של המבקשת, ונקבע כממצא עובדתי כי המבקשת לא הוכיחה שסבלה מתסמיני מחלת גב, לרבות כאבי גב, לפני המועד הקובע. טענות המבקשת לעניין קביעות אלו אינן מצדיקות את קבלת הבקשה, וככלל ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בקביעות מסוג זה, לא כל שכן ב-"גלגול שלישי".

19.עם זאת, ובבחינת "למעלה מן הצורך", מצאתי לנכון להתייחס לגופם של דברים, לטענות ביחס לפרשנות המונח "התגלו", וזאת מפאת חשיבות הדברים.

מבחינה לשונית פשוטה המונח "התגלה" מצריך כי הדבר ש-"התגלה" הפסיק להיות חבוי. במילון אבן שושן ההגדרה למונח "התגלה" (כהטיה של המונח "התגלות") הוא: "הֵרָאוּת דבר שהיה נעלם, הופעה" ("הִתְגַּלּוּת" אברהם אבן-שושן מלון אבן-שושן המֻרכז: מחֻדש ומעודכן לשנות האלפיים (משה אזר עורך ראשי 2004)).

על יסוד ההגדרה הלשונית האמורה, נראה כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי המקרים החוסים תחת החריג הם מקרים בהם "ניתן ביטוי חיצוני כלשהו למחלה, בין אם אובחנה ובין אם לאו"; ולפרשנות זו מצטרפת גם המשיבה (פסקה 44 לתשובת לבקשת רשות הערעור). לא ניתן ליישב את משמעותה הלשונית של המילה "התגלו" עם הפרשנות לה טוענת המבקשת בבקשת רשות הערעור דנן, שלפיה גם מחלות חבויות, שאין להן כל סימן חיצוני (אך קיננו בגוף התובע), יכללו בחריג. אם יינתן הפירוש אותו מייחסת המבקשת לתיקון, ברי כי המילה "התגלו" מתייתרת, ודי היה לכתוב כי כל תובע אשר "חלה" במחלה לפני המועד הקובע ייכנס בגדרי החריג.

פרשנות זו מתיישבת גם עם תכלית התיקון, אשר נועד להביא לייעול של מערכת השיקום במשרד הביטחון, על ידי צמצום גדרי המקרים בהם חבלות ומחלות של משרתי קבע תוכרנה במסגרת חוק הנכים.

כמו כן, מסקנה זו מתיישבת גם עם פסיקה קודמת בעניינים דומים. כך למשל, בעניין מחלות רדומות, ההלכה היא כי "מקום שמחלתו של התובע פרצה לראשונה בעת שירותו והוכח קשר סיבתי לשירות, הרי שלמרות קיומה – עוד בטרם השירות – של נטייה קונסטיטוציונאלית אצל התובע ללקות במחלה האמורה, רואים את המחלה כאילו נגרמה כולה עקב השירות, ולא רק הוחמרה על-ידיו" (ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה(5) 203, 210 (1991)). משמע, הפסיקה הכירה בכך כי מקום בו פרצה אצל תובע מחלה רדומה לראשונה בעת שירותו הצבאי, והוכח קיומו של קשר סיבתי לשירות, קמה חזקה שלפיה המחלה נגרמה במלואה עקב השירות, ולא רק הוחמרה על ידו. אזי – הדין מתייחס למחלה (שהייתה רדומה בגופו של התובע) כמחלה קיימת רק לאחר הופעת ביטוי קליני בזמן השירות הצבאי. בניגוד לכך, פרשנותה של המבקשת למונח "התגלו" מביאה למעשה לתוצאה שלפיה מחלה שאין לה כל ביטוי חיצוני (וזאת נקבע כממצא עובדתי בערכאה הדיונית), תיחשב כמחלה קיימת לצורך המועד הקובע.

20.לפני סיום יוער, בהמשך להערת ועדת הערעורים בפסק הדין מיום 8.3.2022, כי בהתאם לדין, בפני המבקשת פתוחה האפשרות לנסות לתבוע זכאות בגין מחלתה מהמוסד לביטוח לאומי, בהתאם לחוק.

21.נוכח האמור, ולאחר שנחה דעתי כי הענות לבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא איננה דרושה כדי למנוע עיוות דין, בקשת רשות הערעור נדחית.

מתוך הבנה למצבה של המבקשת, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.