רע"א 5549-23 רע"א 5549-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופט הבכיר א' טובי, והשופטות י' קראי-גירון ור' איזנברג) אשר ניתן ביום 23.6.2023 בגדרו של ע"ו 26111-11-22, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינה של ועדת הערעורים לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן, בהתאמה: חוק משפחות חיילים והוועדה) (השופט א' צ'יזיק וחברי המותב א' קורת וו' מרקביץ) אשר ניתן ביום 17.7.2022 בעמ"ח 47279-06-21, ואשר בגדרו התקבל ערעור המבקשת על החלטת המשיבה שדחתה את תביעת המבקשת להכיר בזכויותיה על פי חוק משפחות חיילים. פסקי דין אלה ניתנו על רקע פטירתו של בן זוגה של המבקשת ממחלת הקורונה בעקבות הידבקותו בנגיף במסגרת שירותו במשמר הגבול.

2.לאחר עיון בכתובים שבעלי הדין הניחו לפניי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

3.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול רביעי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א). תקנה זו מורה לנו כי בכפוף למקרים חריגים שבחריגים, אשר מעוררים שאלות משפטיות עקרוניות שטרם באו על פתרונן, שערינו יהיו נעולים בפני בקשות כאמור (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); וראו גם: רע"א 4814/20 מגדל טופ נדל"ן בע"מ נ' סלומון, פסקאות 7-4 (12.8.2020); רע"א 1826/18 פלוני נ' פרופורציה פי. אם. סי בע"מ, פסקה 3 (21.11.2018); וכן רע"א 1633/13 פלונית נ' קצין התגמולים, פסקה 20 והאסמכתאות שם (25.6.2013)). יתרה מכך: עסקינן בהליכי ערעור המוגבלים מעיקרם לשאלות משפטיות, כאמור בסעיף 25(ח)(1) לחוק משפחות חיילים, אשר מורה כי "התובע וקצין התגמולים רשאים לערער על החלטת ועדת ערעורים לפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד" (ההדגשה הוספה – א.ש.). הבקשה דנן נטועה בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינה מעוררת שום שאלה משפטית עקרונית. על כן, בקשה זו אינה עומדת בדרישות כאמור ודינה להידחות מטעם זה בלבד.

4.כמו כן, נחה דעתי כי מתן רשות לערער על פסק הדין קמא איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין. במסגרת הבקשה שלפניי המבקשת טענה כי לא קיבלה את יומה בבית המשפט בכל הקשור לטענתה בדבר קיומה של "חבלת שירות" – זאת, מאחר שטענה זו לא זכתה לליבון ולהתייחסות בערכאות קמא. סבורני כי טענה זו תלויה על בלימה. הוועדה לא דנה בטענת המבקשת בדבר "חבלת שירות", הואיל וקיבלה את טענתה החלופית בדבר קיומה של "מחלת שירות". עם הגשת הערעור על פסק דינה של הוועדה על ידי המשיבה היה על המבקשת להעלות טענה חלופית זו – בדבר קיומה של "חבלת שירות" – בפני בית המשפט המחוזי. דא עקא, המבקשת לא העלתה את הטענה האמורה בכתב התשובה לערעור, וכן לא העלתה אותה בדיון בפני בית המשפט המחוזי ביום 13.6.2023, כפי שמלמדנו פרוטוקול הדיון. ככל שהמבקשת הייתה מעלה טענה כאמור, בין אם בכתובים ובין אם בעל-פה, בית המשפט המחוזי היה בוודאי נדרש אליה.

5.למעלה מן הצורך, ולגופם של דברים, אעיר כי מחלת הקורונה אינה בגדר "חבלת שירות" כהגדרתה בחוק משפחות חיילים. "חבלה" מוגדרת כנזק אנטומי לגוף אשר נגרם על ידי גורם פיזי-חיצוני (ראו: סעיף 1 לחוק משפחות חיילים). פרשנות אשר מחשיבה את מחלת הקורונה כ"חבלה" אינה עולה בקנה אחד עם לשונו של חוק משפחות חיילים ועם השכל הישר (ראו והשוו: רע"א 5578/23 פלוני נ' קצין התגמולים, פסקאות 5-4 (24.7.2023)). מסקנה זו מתחייבת גם מדברי ההסבר לתיקון מס' 37 לחוק משפחות חיילים, אשר בגדרו נוספו לחוק הגדרות למונחים "חבלה" ו"חבלת שירות":

"חבלה תוגדר: 'נזק אנטומי לגוף שנגרם במישרין מגורם פיזי חיצוני באירוע מסוים'. מוצע לייחד את ההגדרה 'חבלה' לאירוע חבלתי, פציעה, מכה וכדומה, שניתן להגדירו בזמן ובמקום, ושבמסגרתו גורם פיזי חיצוני גרם לפגיעה פיזית ולנזק אנטומי לגוף" (ראו: שם, בעמ' 460; ההדגשה הוספה – א.ש.).

6.טענת המבקשת כי עסקינן ב"מחלת שירות", אף היא תלויה על בלימה. ההגדרה למונח "מחלת שירות" קבועה בסעיף 1 לחוק משפחות חיילים, בזו הלשון:

"'מחלת שירות' – כל אחת מאלה, ובלבד שנגרמה עקב אירוע שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי, או עקב תנאי שירות שאופיים ומהותם ייחודיים לשירות הצבאי:

(1) מחלה כתוצאה מחשיפה לחומר מסוכן שקבע שר הביטחון בצו, לקרינה מייננת או לקרינה אינפרא-אדומה;

(2) הידבקות במחלה כתוצאה מחשיפה למוצרי דם ונוזלי גוף במסגרת טיפול רפואי בתנאי שדה;

(3) מחלה אחרת שקבע שר הביטחון, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, בצו, בתנאים ובנסיבות שקבע כאמור".

במילים אחרות, "מחלת שירות" כוללת שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הוא שיהיה מדובר באחת מהמחלות המנויות בסעיפים קטנים (1)-(3); והתנאי השני הוא שהמחלה נגרמה בעקבות אירוע אשר ייחודי לשירות הצבאי. מחלת הקורונה אינה עומדת בתנאי הראשון, מאחר שהיא אינה תואמת את סוג המחלות המתוארות בסעיפים קטנים (1)-(2); וכן היא אינה מופיעה בצו שקבע שר הביטחון, כאמור בסעיפים קטנים (1) ו-(3). כמו כן, צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי רשימת המחלות אשר תוכרנה כ"מחלת שירות" הינה רשימה סגורה ומצומצמת (ראו: רע"א 5432/22 פלונית נ' קצין התגמולים, פסקה 2 (29.12.2022)). די באי-העמידה בתנאי הראשון כדי לקבוע כי מחלת הקורונה אינה בגדר "מחלת שירות".

7.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה מכוח סמכותי לפי תקנה 148א, לצד הבעת תנחומים למבקשת. צר לי מאוד על אובדנה, אך בנסיבות העניין אין בידי לסייע. אין צו להוצאות.