פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4814/20
לפני:
כבוד השופט א' שטיין
המבקשת:
מגדל טופ – נדל"ן בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. שלמה סלומון
2. עופר סולומון
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים י' שפסר, ס"נ, ר' שמולביץ
וי' רוטנברג) שניתן ביום 18.6.2020 בע"א 24872-09-19
בשם המבקשת:
עו"ד מרדכי אינהורן
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים
י' שפסר , ס"נ; ר' שמולביץ ; ו י' רוטנברג ) אשר ניתן ביום 18.6.2020 בע"א 24872-09-19, ובגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום ראשון לציון (השופטת כ' בן אליעזר ) אשר ניתן ביום 19.6.2019 בת"א 4183-08-16.
2.
דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי לקבל תשובה.
3.
המבקשת חפצה להעלות לדיון סוגייה משפטית כדלקמן: האם ניתן להפעיל את סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, כדי לפטור מתווך, באופן מלא או חלקי, מהשבת התשלום שקיבל עבור תיווך מקרקעין כאשר מתברר שהסכם התיווך והמתווך עצמו אינם מקיימים את הדרישות של חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המתווכים ), אשר מוגדרות באותו חוק כדרישות כופות (קוגנטיות) שאינן ניתנות להתנאה חוזית (להלן: סוגיית ההשבה )?
4.
לסוגייה משפטית זו אכן יש חשיבות לא מבוטלת, כטענת המבקשת. הסוגייה הגיעה לפתחו של בית משפט זה והושארה בצריך עיון ובלא הכרעה ברע"א 6519/09 חסקל נ' אוסדיטשר (26.1.2010), פסקאות יג-יד. פסקי הדין של בתי המשפט המחוזיים אשר דנו באותה סוגייה, אף הם לא העמידו פתרון כללי וברור שבכוחו להנחות את כלל בתי המשפט (ראו למשל: ע"א (מחוזי נצרת) 2178/02 אמנון אזערי בע"מ נ' בושרי (3.3.2003); וכן ע"א (מחוזי ח"י) 3455/06 דה כהן בע"מ נ' עמרם (28.8.2007)) .
5.
חרף זאת, סבורני כי המקרה דנן איננו המקרה המתאים לדיון בסוגיית ההשבה כאמור – זאת, נוכח קביעתו של בית משפט השלום כי הסכם התיווך אשר נחתם בין המבקשת למשיב 1 קשור קשר הדוק להסכם הקומבינציה שבו בעלי דין אלה משמשים, בהתאמה, כקבלן בניין, שרכש זכויות במקרקעין מושא ההסכם (המבקשת), וכאחד מבעלי המקרקעין שמכרו לקבלן זכויות אלו (המשיב 1). בשל קיומה של זיקה זו, ובשים לב לעובדה שהתשלום עבור התיווך הובטח למשיב 1 ללא כל תלות במאמציו ובהצלחת התיווך – שמטרתו המוצהרת היתה מכירת הדירות בבניין מושא הסכם הקומבינציה – קיימת אפשרות סבירה, ואולי אף למעלה מסבירה, שהתשלום שקיבל המשיב 1 מהמבקשת באצטלה של דמי תיווך מהווה חלק מהתמורה הכוללת שהלה זכאי לקבל בגין מכירת זכויותיו במקרקעין בכובעו כמוכר. בנסיבות מיוחדות אלה, אין זה מן הנמנע שהמשיב 1 ממילא היה זכאי לקבל את הכספים, שקיבל מהמבקשת, מכוח הדין הכללי וללא כל קשר לעניין התיווך – כפי שעולה מפסק דינו של בית משפט השלום.
6.
במילים אחרות: המקרה שלפניי איננו המקרה ה"נקי" והטיפוסי של חוזה תיווך מקרקעין אשר עומד לבדו כאשר הוא מפר את חוק המתווכים, שבהקשרו ראוי היה לדון בסוגיית ההשבה ב"גלגול שלישי". במקרה שלפניי, נראה כי ניתן היה להכריע בעניין ההשבה בהתבסס על הדין הכללי והחלתו על מערכת ההסכמים הפרטיקולרית שבין בעלי הדין; ודבר זה מבטל את הצורך לדון ולהכריע בסוגיית ההשבה כסוגייה משפטית עקרונית בהקשרו של חוק המתווכים.
7.
באין צורך אמיתי לדון ולהכריע בשאלה משפטית עקרונית ב"גלגול שלישי", הבקשה לקיים דיון כאמור נדונה לכישלון (ראו למשל: רע"א 1826/18 פלוני נ' פרופורציה פי. אם. סי בע"מ (21.11.2018), פסקה 3; וכן רע"א 1633/13 פלונית נ' קצין התגמולים (25.6.2013), פסקה 20 והאסמכתאות הנזכרות שם ). הבקשה דנן נדונה לכישלון גם מטעם אחר: פסק דינו של בית משפט השלום, אשר אושר על ידי הערכאה קמא בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מבוסס על הכרעה פרטיקולרית אשר נטועה בנסיבותיה הספציפיות – ולמותר לומר, גם חריגות – של עסקת הקומבינציה דשם. בתור שכזה, הוא איננו מכיל בתוכו הכרעה רוחבית בסוגיית ההשבה אשר יכולה היתה – בנסיבות מתאימות – לשמש תשתית לדיון בסוגייה, כסוגייה משפטית כללית, ב"גלגול שלישי" (ראו בר"מ 182/14 משרד הפנים נ' פלוני (2.2.2014), פסקה 6). ודוק: בהכרעה רוחבית שרק משתמעת מפסק הדין מושא הבקשה לא סגי. הנשיא מ' שמגר לימדנו כי הלכה אשר לא נפסקה במילים מפורשות וחשיבותה עולה רק בין השיטין איננה ראויה לדיון נוסף (ראו ד"נ 5/87 קיסר נ' מדינת ישראל (6.3.1987) ; וכך הוא, לדעתי, גם כאשר מדובר בהכרעה משפטית שחשיבותה הכללית רק משתמעת מפסק הדין שלגביו מבוקשת רשות לערער לפנינו ב"גלגול שלישי".
8.
נוכח האמור, ולאחר שנחה דעתי כי למבקשת לא נגרם עיוות דין בהליכים דלמטה, הנני דוחה את הבקשה.
9.
משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. הפיקדון יוחזר למפקידו בהתאם לתקנות.
ניתנה
היום, כ"ב באב התש"ף (12.8.2020).
ש ו פ ט