רע"א 4474-23 רע"א 4474-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (הנשיא ר' שפירא, והשופטים ב' טאובר, ס"נ, ות' נאות פרי) אשר ניתן ביום 28.5.2023 בע"ו 13504-12-22, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן, בהתאמה: חוק הנכים והוועדה) (השופטת כ' ג'דעון וחברי המותב א' קורת ונ' אפטר), אשר ניתן ביום 2.11.2022 בע"נ 17836-07-19, ואשר בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת המשיב שקבעה כי המבקש אינו זכאי לקבלת תגמול נצרך על פי סעיף 7(א) לחוק הנכים.

2.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול רביעי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. תקנה זו מורה לנו כי בכפוף למקרים חריגים שבחריגים, שערינו יהיו נעולים בפני בקשות כאמור (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); וראו גם: רע"א 4814/20 מגדל טופ נדל"ן בע"מ נ' סלומון, פסקאות 7-4 (12.8.2020); רע"א 1826/18 פלוני נ' פרופורציה פי. אם. סי בע"מ, פסקה 3 (21.11.2018); וכן רע"א 1633/13 פלונית נ' קצין התגמולים, פסקה 20 והאסמכתאות שם (25.6.2013)).

3.זאת ועוד: עסקינן בהליכי ערעור המוגבלים מעיקרם לשאלות משפטיות, כאמור בסעיף 34(א) לחוק הנכים, אשר מורנו כי "התובע או קצין התגמולים רשאים לערער על החלטת ועדת ערעור לפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד" [ההדגשה הוספה – א.ש.]. כפי שיבואר להלן, הבקשה שבה קא-עסקינן אינה עומדת בדרישה כאמור.

4.השאלה המשפטית שהובאה לפנינו במסגרת הבקשה היא האם ניתן לפרש את סעיף 40 לחוק הנכים – אשר קובע כי "נכה המרצה עונש מאסר – לא ישולם לו תגמול בעד תקופת מאסר" – כסעיף שחולש גם על נכה שנמצא בתנאי אשפוז כפוי.

5.שאלה משפטית זו אינה זניחה והיא טרם הוכרעה בבית המשפט העליון. אף על פי כן, המקרה שלפניי אינו מצריך הכרעה בשאלה כאמור – זאת, לנוכח העובדה כי הוועדה דחתה את בקשת המבקש לגופה, בקבעה כי המבקש אינו עומד בקריטריונים המקימים זכאות לתגמול נצרך על פי סעיף 7(א) לחוק הנכים. זכאות לתגמול כאמור מותנית בקיומם של ארבעה תנאים מצטברים: (1) נכות שעומדת על לפחות 50%; (2) העדר יכולת להשתכר למחייה; (3) העדר הכנסה מספקת למחייה; (4) והעדר סיכוי להשתקם בעתיד (ראו: רע"א 5563/07 דמיר נ' קצין התגמולים, פסקה 2 (11.7.2011)). הוועדה קבעה כקביעה עובדתית מובהקת כי המבקש אינו עומד בתנאי של העדר הכנסה מספקת. בשים לב לכך כי עסקינן בתנאים מצטברים, אי-עמידה בתנאי זה מספיקה כדי לדחות את בקשת המבקש. משכך הוא, אפילו אם נניח כי הבקשה מעלה שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש – הכרעה בשאלה זו אינה נדרשת במקרה דכאן. בידוע הוא כי אין די בשאלה משפטית, חשובה ככל שתהא, כדי להצדיק מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" – לא כל שכן "בגלגול רביעי". מן ההכרח הוא שההכרעה בשאלה המשפטית העקרונית תועיל להכרעה במקרה הקונקרטי שבו עסקינן (ראו למשל: רע"א 4814/20 מגדל טופ נדל"ן בע"מ נ' סלומון, פסקאות 7-4 (12.8.2020); רע"א 1826/18 פלוני נ' פרופורציה פי. אם. סי בע"מ, פסקה 3 (21.11.2018); וכן רע"א 1633/13 פלונית נ' קצין התגמולים, פסקה 20 והאסמכתאות שם (25.6.2013)).

6.אשר על כן, אני דוחה את הבקשה שלפניי. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.