רע"א 2918/18 הדר ביטון נ. אמיר אבו עמאר

1.

ביום 28.7.2010 נכרת הסכם בין המבקשת 2, אשתו של המבקש 1 (להלן: המבקשת וביחד: המבקשים ), לבין המשיב שלפיו המבקשת רכשה את זכויות המשיב בדירתו עבור סך של 850,000 ש"ח (להלן: הדירה ו חוזה המכר ). ביום 24.8.2011, חתמו המבקשת והמשיב על נספח לחוזה המכר, ובו קבעו תמורה עדכנית עבור הדירה, כך שחלקה יועבר לנושים של המשיב, שהטילו עיקולים על זכויותיו בדירה, חלקם לאחר החתימה על חוזה המכר (להלן: הנספח ) . כמה שנים לאחר מכן, הגישו המבקשים תביעה כספית נגד המשיב ובה עתרו לקבל את הפיצויים המוסכמים שנקבעו בחוזה המכר ובהסתמך על התמורה שעוגנה בנספח, בטענה כי המשיב הפר אותו הפרה יסודית (בצד הפיצויים תבעו המבקשים גם תשלום דמי תיווך למבקש 1 אולם חזרו בהם מרכיב זה). ביום 15.6.2017 קיבל בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט מ' הולצמן ) את התביעה וקבע כי המשיב לא גילה למבקשת, לפני חתימת חוזה המכר, כי על זכויותיו בדירה נרשם משכון, ובכך (לצד אי גילויים נוספים, שפורטו בפסק הדין) הפר את החוזה הפרה יסודית. בית המשפט הוסיף וקבע כי המבקשת לא הפקידה ערבות בנקאית במס הכנסה כפי שהוסכם בנספח, ובכך יש משום הפרה יסודית של חוזה המכר גם מצדה. יחד עם זאת, נמצא כי המשיב לא טען בכתבי טענותיו כי הוא זכאי לפיצויים מוסכמים לפי חוזה המכר, או כי יש מקום לקזז את הפיצויים המגיעים לו עם תשלומים שייפסקו לטובת המבקשת. משכך, בית משפט השלום הורה כי המשיב ישלם למבקשת את הפיצויים המוסכמים שנקבעו בחוזה המכר.

2.

ביום 4.3.2018 קיבל בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ואגו ) את ערעור המשיב על פסק הדין, וקבע כי הנספח מגלם מחילה על הפרות חוזה המכר בעבר; וכי אין בנמצא הסדר מפורש אחר במסגרת הנספח, המכשיר הגשת תביעה עתידית בגין הפרה שקרתה בטרם החתימה עליו. מטעמים אלה הורה בית המשפט המחוזי כי פסק דינו של בית משפט השלום יבוטל.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. בתמצית, המבקשים טוענים כי עניינם מעורר שאלה עקרונית בדבר המשמעויות שניתן לייחס לנספח מאוחר לחוזה מכר לצורך תביעה מכוח אותו חוזה, ובפרט לעובדה שלא נכלל בנספח סעיף "שמירת זכויות". לשיטת המבקשים, במקרה שלפנינו החתימה על הנספח לא הביאה לכך שההפרה המקורית של חוזה המכר תוקנה בסופו של יום, ולכן לא היה מקום לדחות את תביעתם בגינה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי התנהלותו של המשיב הן עובר לחתימה על חוזה המכר, הן לאחריה (ואף לאחר החתימה על הנספח) נגועה בחוסר תום לב קיצוני; וכי פסק הדין של בית המשפט המחוזי הפך את הכרעתו של בית משפט השלום, ובכך טעם נוסף המצדיק מתן רשות לערער במקרה דנא.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה באתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שבו הבקשה למתן רשות ערעור מעוררת שאלה משפטית רחבה החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הטענות בבקשת הרשות לערער – שעיקרן בפרשנות שניתנה למערכת החוזית הפרטנית שגובשה בין הצדדים – נטועות בדל"ת אמותיו של המקרה, ואינן באות בגדרה של אמת המידה האמורה (ראו למשל רע"א 5415/17 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ' כץ , פסקה 4 (31.7.2017)). לכך יש להוסיף כי העובדה שבית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה שונה מזו שנקבעה בפסק דינו של בית משפט השלום אינה מקימה, כשלעצמה, עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" ( רע"א 1993/17 חברת הגיחון בע"מ נ' ש.כ תמר שירותי מזון 2000 בע"מ , פסקה 5 (18.5.2017)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.