פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5415/17
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1.
ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ
2. אברהם אביטל
3. רונן אזולאי
נ ג ד
המשיב:
זהר כץ
בקשת רשות לערער על פסק
הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט הבכיר י' גריל והשופטים ב' טאובר
וס' ג'יוסי) בע"א 45688-12-16 מיום 25.5.2017
בשם המבקשים: עו"ד מאירה צדוק
החלטה
1.
המבקשת 1 היא חברה רשומה בישראל (להלן: החברה ) אשר עד לשלהי שנת 2008 הייתה בבעלותו של המשיב, וכיום היא בבעלות המבקשים 3-2 (להלן: המבקשים ). ביום 3.11.2008 כרתו המשיב והמבקשים הסכם להעברת מניות המשיב בחברה אל המבקשים, תוך פירוט אופן ההעברה והתנאים לכך (להלן: ההסכם ). בהמשך, חתמו הצדדים ביום 13.3.2009 על נספח לתיקון ההסכם וביום 9.2.2011 התקשרו בהסכם נוסף שבעקבותיו רכשו המבקשים את כלל מניות המשיב בחברה והפכו לבעליה הבלעדיים. בספטמבר 2014 הגיש המשיב תובענה למתן צו עשה אשר יורה למבקשים לעמוד בהתחייבויותיהם החוזיות כך שהמשיב ישוחרר מכל הערבויות והביטחונות שהעמיד לצורך מתן אשראי לחברה לאחר חתימת ההסכם ועובר להעברת מלֹא מניותיו אל המבקשים. בפסק הדין מיום 6.11.2016 עמד בית משפט השלום (כב' השופטת ע' וינברגר ) על סעיפי ההסכמים השונים שנכרתו בין הצדדים וקבע כי המבקשים התחייבו להעמיד בטחונות חלופיים לבנק דיסקונט ישראל בע"מ (להלן: הבנק ) עד למועד השלמת רכישת כל מניות החברה על מנת לאפשר שחרור המשיב מהבטוחות שנתן להבטחת מתן אשראי לחברה. זאת, גם באשר לביטחונות שהועמדו על ידי המשיב לאחר חתימת ההסכם. עוד נקבע, כי אף אם הצדדים לא היו מתייחסים בהסכמתם לביטחונות שניתנו לאחר ההסכם, ממילא היה מקום להחיל את המנגנון שהוסכם על ידי הצדדים גם על ביטחונות אלו באמצעות פרשנות והשלמת לשון ההסכם. בהקשר לכך צוין כי בעת הנוכחית המשיב, שאינו בעל מניות בחברה ומזה שלוש שנים אף אינו מועסק בה, ערב לחובותיה ללא הגבלה בסכום. נוכח האמור, קיבל בית משפט השלום את תביעת המשיב והורה למבקשים להעמיד לטובת הבנק את הבטוחות הנדרשות על מנת שזה האחרון יפטור את המשיב מהערבויות והשעבודים השונים שנועדו להבטיח את חובות החברה.
2.
ערעור המבקשים על פסק הדין האמור נדחה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 25.5.2017 (כב' השופט הבכיר י' גריל והשופטים ב' טאובר ו ס' ג'יוסי ) . בית המשפט דחה את טענות המבקשים לגופן ואף הוסיף וקבע, בבחינת למעלה מן הדרוש, כי ניתן היה לאשר את פסק דינו של בית משפט השלום גם לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ).
3.
המבקשים מיאנו להשלים עם פסק הדין והגישו את הבקשה דנא (הנפרשת על פני 27(!) עמודים), בגדרה הם שוטחים טענות שונות המופנות בעיקרן כלפי קביעותיהם העובדתיות של הערכאות הקודמות. המבקשים מצביעים על טעמים המצדיקים מתן רשות ערעור בעניינם, בין היתר, הצורך ב"יצירת דין ברור וקוהרנטי"; העובדה שאי מתן רשות ערעור יביא לכך שפסק הדין של בית המשפט המחוזי יהפוך לחלוט; ההשלכות המשמעותיות על זכויות הצדדים בהליך ועל זכויות בעלי מניות באשר הם; וטענתם שלפיה לא ייגרם נזק למשיב אם תתקבל הבקשה והערעור ייבחן לגופו.
4.
דין הבקשה להידחות. בית משפט זה חזר ושנה כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן מקום בו מתעוררת סוגיה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה)
בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שלפניי אינה עומדת, ולו בדוחק, באמות מידה ברורות אלה בהיותה תחומה, רובה ככולה, לנסיבות המקרה הקונקרטי – הסכמות הצדדים ופרשנותן. לא למותר לשוב ולהזכיר כי אף אם אניח שנפלה טעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי כטענת המבקשים, תוך שאיני קובע כי כך הדבר, אין בכך די כדי להקים עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ( רע"א 2547/17 ת.מ.י.ד חברה לבניה והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה 4 (12.7.2017)).
הבקשה נדחית אפוא. לפנים משורת הדין לא יפסקו הוצאות לטובת אוצר המדינה, וזאת על אף שהבקשה דנא אינה עומדת בדרישת תקנה 403(א) לתקנות שלפיה פירוט הנימוקים עליהם נסמכת בקשת רשות ערעור יובאו " בצורה תמציתית " (ראו גם רע"א 1671/15
אלמליח נ' עריית לוד , פסקה 8
(17.5.2015) והאסמכתאות הנזכרות שם).
ניתנה
היום, ח' באב התשע"ז (31.7.2017).
ש
ו פ ט