רע"א 2547/17 ת.מ.י.ד חברה לבניה והשקעות בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

1.המשיב (להלן: הבנק ) אוחז ב-7 המחאות על סך 42,652 ש"ח כל אחת (להלן: ההמחאות ) שנושאות מועדי פירעון בין 8.6.2014 לבין 8.8.2014, אשר נמסרו לו מחברת רמי ר. מחסני קרמיקה בע"מ (להלן: החברה ) ומשוכים מחשבונה של המבקשת. הבנק הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע ההמחאות, והמבקשת מצדה הגישה התנגדות לביצוע השטר. בהתאם לסעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 הועבר העניין לבית משפט השלום, ובהסכמת הבנק ניתנה למבקשת רשות להתגונן. המבקשת טענה כי מסרה את ההמחאות המעותדות לחברה החל מינואר ועד אפריל 2014, כשתנאי למסירתן היה כי הן לא יועברו לצדדים שלישיים בטרם תסופק הסחורה בגינה נרשמו ההמחאות. נטען, כי בפועל לא סופקה הסחורה האמורה והמבקשת ביטלה את ההמחאות. לגישת המבקשת קבלת ההמחאות על ידי הבנק, לכל מטרה שהיא, נעשתה בחוסר תום לב נוכח ידיעתו על מצבה הרעוע של החברה באותה העת.

2.בפסק דינו מיום 27.6.2016 קיבל בית המשפט השלום (השופט ע' יריב ) את תביעת הבנק. נקבע, כי לא הייתה אינדיקציה על ההמחאות עצמן שלפיה הן אינן סחירות, ועל כן נדחתה טענת המבקשת לקיומו של תנאי כי ההמחאות לא יועברו בטרם אספקת הסחורה. בית המשפט הוסיף וקבע כי הבנק הוא בגדר "אוחז כשורה" בהמחאות, בין היתר, משום שבמועד בו הועברו לו ההמחאות לא הייתה החברה בקשיים כלכליים יוצאי דופן אשר הצדיקו חריגה מהתנהלות בנקאית רגילה. בהקשר לכך הובהר, כי עסקינן בשאלה של מדיניות משפטית ראויה הנוגעת למרחב שיקול דעתו של בנק באשר לשלב בו יעצור מלהעמיד אשראי ללקוח שהוא עסק. בית משפט השלום קבע כי מקום בו הבנק הפעיל שיקול דעת כאמור ומצא כי יש להמשיך להעמיד אשראי לעסק, מוטל על המבקשת "נטל כבד במיוחד" להראות כי הבנק פעל ברשלנות או משיקולים זרים, ואין די בטענה כי היה עליו להימנע מביצוע העסקה. לבסוף נקבע, בבחינת למעלה מן הצורך, שהבנק אינו חשוף לטענת כישלון תמורה בקשר עם ההמחאות. על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי (כב' השופטת א' כהן ), אשר נדחה ביום 30.1.2017. בית המשפט המחוזי אימץ את קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, והבהיר כי מאחר שלא הוכח חוסר תום לב מצד הבנק או כישלון תמורה מלא בעסקת היסוד, אין מקום להתערבות בפסק הדין.

3.מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה חוזרת המבקשת על טענותיה במסגרת ההליכים בערכאות הקודמות. המבקשת תוקפת את קביעות בית המשפט המחוזי, בין היתר, לעניין תום ליבו של הבנק בקבלת ההמחאות, והמבחנים המשפטיים שהופעלו בסוגיה זו; לעניין כישלון התמורה בעסקת היסוד; ולעניין מצבה הכלכלי הירוד של החברה בעת קבלת ההמחאות לניכיון על ידי הבנק. נטען כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי בהקשרים אלו אינן מתיישבות עם לשון החוק, עם שיקולי מדיניות ראויים, ובעיקר – עם פסיקתו של בית משפט זה.

4.דין הבקשה להידחות. הלכה מושרשת היא כי רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה מקום בו מעוררת הבקשה שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123, 128 (1982)). משהמבקשת לא טענה לכך, פשיטא כי בקשתה אינה באה בקהלם של מקרים אלה. כאמור, טענותיה העיקריות של המבקשת מתמקדות בכך שקביעות פסק הדין מושא הבקשה דנא מנוגדות להלכה הפסוקה בסוגיה. ואולם, אף אם אניח כי נפלה טעות ביישום הדין בנסיבות המקרה הקונקרטי – ואיני קובע שכך הדבר – אין בכך כדי להצדיק מתן רשות לערער ( רע"א 2388/17 קורן נ' עמידר חברה לאומית לשיכון בישראל בע"מ , פסקה 5 (4.5.2017)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.