רע"א 8055/19 דלתון עבודות אלומיניום בע"מ נ. ר.ה. נכסים ואלקטרוניקה (2000)

1.

המבקשת היא חברה המבצעת עבודות באלומיניום, זכוכית, וקירות מסך. המבקשת התקשרה ביום 25.8.2003 בהסכם עם המשיבה לביצוע עבודות בבניין משרדים שלה, תמורת סך של 1,589,902 ש"ח (להלן: ההסכם או ההסכם המקורי ). הוסכם כי למעט שינויים או עבודות נוספות שיתבקשו, העבודות יסתיימו ביום 31.12.2003. בשנת 2006, התבקשה המבקשת לבצע עבודות נוספות (להלן: העבודות הנוספות ) תמורת 132,859 ש"ח. למבקשת שולמו מקדמה בסך של 214,569 ש"ח; סכום נוסף של 1,081,260 ש"ח; ותשלום בסך של 132,859 ש"ח עבור ביצוע העבודות הנוספות. בהמשך לכך, ומשהמשיבה לא שילמה את יתר התמורה, תבעה המבקשת את המשיבה בגין אי תשלום יתר התמורה, ואילו המשיבה הגישה תביעה שכנגד לפיצויים בגין הפרת חוזה נוכח איחור בביצוע העבודות.

2.

ביום 20.12.2018 קיבל בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת הבכירה ש' נאשף-אבו אחמד ) באופן חלקי את התביעה ודחה את התביעה שכנגד. בית המשפט ניתח את שלל העדויות והראיות שהובאו לפניו בדבר התנהלות הצדדים בשלבים השונים של ביצוע העבודות וקבע כי העיכוב בסיום ביצוע העבודות לא נגרם באשמת המבקשת, אלא בשל גורמים שאינם תלויים בה. נקבע כי לוח הזמנים לסיום העבודות שונה מעת לעת, כאשר העבודות הסתיימו לא לפני יום 4.10.2006. נקבע כי הסטיות ממה שנקבע בהסכם לרבות תוספות ושינויים במשך ביצוע העבודות הוסכמו על ידי הצדדים ועל כן יש לדחות את טענות המשיבה בנוגע לעיכוב בביצוע העבודות. אשר לטענת המשיבה בנוגע להתיישנות התביעה, נקבע כי העבודות שביצעה המבקשת הסתיימו רק בחודש דצמבר 2006, וכי רק לאחר מכן, עלה סירוב המשיבה לשלם את חלק מהתשלומים שביקשה המבקשת. מכאן, נקבע כי התביעה שהוגשה ביולי 2013 לא התיישנה. טענת המשיבה כי העבודות במסגרת ההסכם הסתיימו בחודש מרץ 2005, וכי העבודות שבוצעו לאחר מכן הן חלק מהסכם אחר, נדחתה. נקבע כי יש לחשב את היתרה לפי חשבון שנערך בשנת 2007 ולא על בסיס חשבון שנערך בשנת 2016, חרף טענות המבקשת בעניין זה. לבסוף, נקבע כי על המשיבה לשלם את יתרת התשלום עבור העבודות שבוצעו בסך של 998,948 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, וכן הוצאות משפט ושכר טרחה.

3.

המשיבה ערערה על פסק הדין והמבקשת הגישה ערעור שכנגד. ביום 4.11.2019 בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים ע' טאהא , ג' צפריר ו ת' נסים שי ) קיבל את הערעור ודחה את הערעור שכנגד. ראשית, נקבע כי העבודות הנוספות אינן באות בגדרו של ההסכם המקורי. זאת, בית היתר, מכיוון שמדובר בעבודות שהיו באחריות חברה שאינה צד להליך, שפנתה למבקשת על מנת שתבצע את עבודות אלו עבור המשיבה; בשל כך שחברה אחרת הזמינה ושילמה עבור העבודות הנוספות; ועל בסיס מכתב מיום 23.12.2004 בו כתב מנהל טכני ומנהל פרויקט של המבקשת כי הושלמו העבודות לפי ההסכם (להלן: המכתב ). שנית, נקבע כי העבודות בגדר ההסכם בוצעו עד ליום 6.3.2005 וכי זהו היום ממנו החלה תקופת ההתיישנות. קביעה זו התבססה, בין היתר, על המכתב בו צוינו התיקונים שיש להשלים, ובחינת מועד ביצוע תיקונים אלו. נוכח כל האמור, נקבע כי התביעה התיישנה, משעברו יותר מ-7 שנים ממועד סיום ביצוע העבודות ועד ליום הגשת התביעה ביום 28.7.2006.

4.

מכאן הבקשה שלפניי שבגדרה המבקשת סומכת את ידיה על ממצאי העובדה והקביעות המשפטיות של בית המשפט השלום. בבקשה, המבקשת סוקרת את פרטי ההסכם וטוענת כי בית המשפט המחוזי נתן לו פרשנות שאינה תואמת את תוכנו. המבקשת סבורה כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו כי ההסכם המקורי אינו חולש גם על פני העבודות הנוספות. המבקשת טוענת בנוסף כי בית המשפט המחוזי לא היה רשאי לסטות מהפרשנות שניתנה לעובדות המקרה בבית משפט השלום, וכן לקבוע עובדות שונות מאלה שנקבעו על ידי בית משפט השלום. בנוסף, המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי חרג מהכלל לפיו יש לפרש את הוראות ההתיישנות בצמצום. המבקשת סבורה אפוא כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן בניגוד לדין, וכי יש לקבל את הערעור על מנת לתקן טעות זו.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן מקום שעולה שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (רע"א 2695/17 עיריית ירושלים נ' פמיני , פסקה 5 ( 9.5.2017 ); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). לא כך בענייננו. טענות המבקשת נוגעות לפרשנות הסכם ספציפי ולקביעת מועד תחילת ההתיישנות בנסיבות העניין, כך שמדובר ביישום הלכות משפטיות במקרה קונקרטי שאינו מעלה שאלה משפטית כאמור ( רע"א 7814/17 סורני נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ , פסקה 4 ( 11.12.2017 ); רע"א 2754/11 עיריית נהריה נ' בניה במושבים בע"מ , פסקה 6 ( 28.7.2011 )). גם הטענות בדבר התערבות בית המשפט המחוזי בקביעות בית משפט השלום אינן מגלות עילה למתן רשות לערער ( רע"א 2918/18 ביטון נ' אבו עמאר , פסקה 4 ( 29.5.2018 ); רע"א 5919/17

נאדי נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (8.5.2018)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.