רע"א 7694/20מיכל מיסה אור קריאף נ. אוריאל זעירא

1.

המשיב הוא עורך דין שייצג את בתה של המבקשת (להלן: הבת ) וקבוצת חברות שהיו בשליטתה של הבת. בספטמבר 2016 הגיש המשיב בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל בגין שיק שמשכה המבקשת לטובתו (שמועד פירעונו 3.8.2016) ושבוטל על ידה לאחר מכן (להלן: השיק הראשון ) . בגדרי ההליכים שנקט המשיב בתיק ההוצאה לפועל הגיעו הצדדים להסכמה ביום 9.10.2016 שלפיה המבקשת תעביר למשיב שני שיקים: האחד, בסך של 45,000 ש"ח והשני ליום 1.7.2017 בסך של 120,000 ש"ח (להלן: ההסכם ) . עוד לפי ההסכם, אם לא ישולמו הסכומים האמורים, המשיב יחדש את ההליכים שנקט לביצוע השיק הראשון. השיק בסך 45,000 ש"ח נפרע ואילו השיק השני לא כובד. בעקבות האמור חידש המשיב את הליכי ההוצאה לפועל לגבי השיק הראשון נגד המבקשת, וזו הגישה התנגדות לבקשה לביצוע השטר ובקשה להארכת מועד להגשתה. ההליך הועבר לבית משפט השלום, שבגדרו הוסכם ביום 7.11.2017 כי טענותיה של המבקשת אינן מתאימות לדיון במסגרת התנגדות לביצוע שטר, כי אם במסגרת בקשה בטענת "פרעתי", והתיק נסגר (להלן: ההחלטה מיום 7.11.2017 ) .

2.

בהמשך לכך הועבר התיק לרשם ההוצאה לפועל. בדיון מיום 25.1.2018 קבע רשם ההוצאה לפועל (כב' הרשם א' אשר ) כי חלק מטענותיה של המבקשת אינן מתאימות לדיון בטענת פרעתי, וכי סמכותו לדון בטענות המבקשת נתחמת ביום חתימת ההסכם (9.10.2016) – כך שמוקנית לו סמכות לדון בטענות שהתגבשו לאחר מועד זה, להבדיל מטענות שעניינן קודם לכן, אשר לגביהן נקבע כי על המבקשת להעלותן בהליך מתאים. ביום 14.2.2018 דחה רשם ההוצאה לפועל את הבקשה בטענת פרעתי (להלן: ההחלטה בטענת פרעתי או ההחלטה מיום 14.2.2018 ). בהחלטתו דחה הרשם את טענתה של המבקשת שלפיה הסכמתה להעביר את השיק בסך 120,000 ש"ח התבססה על הנחה שגויה כי מדובר בתשלום עבור שירותים עתידיים שיסופקו על ידי המשיב, בעקבות מצג שווא שהציג בעניין זה. נקבע כי גרסת המבקשת אינה קוהרנטית ואינה מתיישבת עם עדות אחרת שהובאה מטעמה, שנמצאה אמינה. לפיכך נמצא כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי לא הבינה את תוכן ההסכם וכי גרסת המשיב לגבי נסיבות החתימה על ההסכם ומהות ההסכמות אמינה.

3.

כשבועיים לאחר קבלת ההחלטה האמורה הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה מיום 7.11.2017 ולחלופין בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בבקשה לביצוע השיק הראשון. בהחלטה מיום 28.3.2019 דחה בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (כב' הרשם ד' יעקובי ) את הבקשה לביטול ההחלטה וקבע כי לא ניתן להגיש התנגדות חדשה כנספח לבקשה לביטול החלטה בתיק שנסגר. בעקבות החלטה זו הגישה המבקשת התנגדות לביצוע השיק הראשון ובקשה להארכת מועד להגשתה וההליך הועבר לדיון לפני בית משפט השלום. בהחלטה מיום 31.1.2019 הורה בית משפט השלום (כב' השופט

נ' אשכול ) על מתן רשות להתגונן (סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967). בהחלטה זו נקבע בין היתר כי ההחלטה בטענת פרעתי עסקה בהסכם המתואר, ואין בה כדי להקים מעשה בית דין ביחס לטענות המבקשת בהתנגדותה לביצוע השיק הראשון (אשר בגדרן נטען בין היתר, כי משיכת אותו שיק התבססה על מצג כוזב שלפיו מדובר בתמורה לשירותים עתידיים שהמשיב ייתן לבת, בעוד שלימים התברר למבקשת כי המשיב הפסיק לייצג את בתה למחרת קבלת השיק). בפסק דין מיום 10.5.2020 קבע בית משפט השלום, בהמשך לקביעותיו בהחלטה מיום 31.1.2019, כי אין מקום לקבל את הטענה למעשה בית דין בשל ההחלטה מיום 14.2.2018 בכל הנוגע לטענות המכוונות לאירועים לפני יום 9.10.2016, גם אם בהחלטה זו קיימות קביעות לגביהם. בקשר לקביעות אחרונות אלו צוין כי הן מנוגדות להחלטה המפורשת בעניין סמכות הרשם מיום 25.1.2018 ולמצער מדובר באמרות אגב. בית המשפט מצא כי גם אם לא ניתן לשלול גרסתו של המשיב שלפיה כל הסכום בשיק הראשון הוא תשלום שהגיע לו עבור עבודה שכבר ביצע עבור הבת, אין לתת לכך משקל מכריע בבחינת מישור היחסים בינו לבין המבקשת. בהמשך לכך, בית המשפט מצא את גרסת המבקשת, שטענה כי השיק ניתן על ידה למשיב על בסיס מצג שלפיו חלק הארי של הסכום נועד לתשלום עבור שירותים עתידיים, עדיפה. נוכח האמור, ובשים לב לסכום שהועבר למשיב בהמשך להסכם (בסך 45,000 ש"ח) הורה בית המשפט על ביטול הליכי ההוצאה לפועל לגבי התיק הראשון.

4.

המשיב הגיש ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום ובגדרו השיג גם על ההחלטה מיום 31.1.2019. ביום 11.10.2020 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' כהן ) את הערעור וקבע כי במקרה דנן ההחלטה בטענת פרעתי מקימה השתק פלוגתא. נקבע כי בהסכם שנדון בהחלטה זו צוין במפורש כי התשלום בו הוא עבור חוב עבר והרשם מצא לקבל את טענת המשיב שלפיה המבקשת הייתה מודעת לתוכנו. המחלוקת העובדתית שנדונה אפוא לפני רשם ההוצאה לפועל, כך נקבע, היא זו שהועמדה לפני בית המשפט בדיון בהתנגדות, ומשזו הוכרעה בהחלטה מיום 14.2.2018 לא היה מקום לדון בה שנית ולקבוע מסקנות הפוכות ללא הצדקה פרטנית. עוד נקבע כי גם אם ההחלטה מיום 14.2.2018 אינה מקימה השתק פלוגתא, עדיין יש לדחות את טענות המבקשת, שלא עמדה בנטל להוכחת טענותיה בקשר לנסיבות משיכת השיק לטובת המשיב. לפיכך הורה בית המשפט על קבלת התביעה השטרית.

5.

מכאן הבקשה שלפניי שבה נטען כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי סטה ללא הצדקה מקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום ואף מההחלטה מיום 25.1.2018 שבה הגדיר רשם ההוצאה לפועל עצמו את גבולות סמכותו לדון ולהכריע במחלוקות בין הצדדים. נטען כי נסיבות חתימת השיק הראשון לא נדונו בהחלטה בטענת פרעתי ולא ניתן היה לקבוע כי בעניין זה זכתה המבקשת ליומה בבית המשפט. המבקשת מוסיפה ומשיגה על קביעותיו של בית המשפט המחוזי שלפיהן גרסתה בקשר לרקע למשיכת השיק על ידה לא הוכחה וטוענת כי אלו לא מבוססות כנדרש על התשתית הראייתית בתיק.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית שחשיבותה הציבורית חורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); רע"א 2854/17 עמרני נ' קמינצקי , פסקה 5 (30.4.2017)). המקרה שלפניי אינו בא בקהלי המקרים האמורים. עיקר טענות המבקשת נוגעות ליישום הדין בשאלה אם בנסיבות העניין החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 14.2.2018 הקימה מעשה בית הדין בכל הנוגע לנסיבות חתימתה של המבקשת על השיק הראשון, אם לאו. טענות אלו תחומות לדל"ת אמותיו של המקרה דנן, וכך הן גם ההשגות בבקשה על קבלת טענותיו של המשיב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי לגופם של דברים. אכן, בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי הגיעו לתוצאות שונות, אך כידוע, אין בעניין זה כשלעצמו כדי להצדיק מתן רשות לערער (ראו, מני רבים, רע"א 2918/18 ביטון נ' אבו עמאר , פסקה 4 (29.5.2018)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.