בע"מ 8633/20פלוני נ. פלוני

1.

המבקש והמשיבים הם אחים, שהוריהם היו בני רשות במשק חקלאי (להלן: המשק ) ובעלי נכסים נוספים. אביהם של הצדדים, שנפטר במרץ 2015, הותיר צוואה בכתב יד מיום 1.1.2006 שבה ציווה את המשק ומקרקעין נוספים למבקש (להלן בהתאמה: המנוח ו צוואת האב ). האם נפטרה בדצמבר 2014, והותירה צוואה לפני עורך דין נוטריון מיום 1.1.2010, שבה הורישה את כל רכושה למבקש (להלן בהתאמה: המנוחה ו צוואת האם ; וביחד: צוואות המנוחים ). ביום 15.4.2016 נפגשו האחים וחתמו על מסמך שכותרתו "עקרונות הסכם" ובו הסדירו את חלוקת נכסי הוריהם המנוחים (להלן: ההסכם ). כשנה לאחר מכן, הגיש המבקש בקשות לקיום צוואות המנוחים, והמשיבים הגישו התנגדויות. בנוסף, הגישו המשיבים תביעה לאכיפת ההסכם ולסעדים נוספים בעניינו (להלן: התביעה לאכיפת ההסכם ). בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופט מ' שדאפנה ) דן בהליכים האמורים במאוחד. בתוך כך, קיבל בית המשפט את הבקשה למתן צו קיום צוואה לגבי צוואת המנוחה וקבע כי לא נפל בה פגם צורני או פגם בהליך עריכתה המצדיקים ביטולה, וכי המנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה במועד עריכתה. אשר לצוואת המנוח נקבע כי במועד עריכת הצוואה המנוח לא היה כשיר לערכה ולכן יש לקבל את התנגדותם של המשיבים לבקשה למתן צו קיום צוואה. בצד קביעות אלו, נדחתה התביעה לאכיפת ההסכם בקביעה כי תוכן המסמך מלמד כי עסקינן לכל היותר במסמך הצהרת כוונות שלא התגבש להסכם ברור, מפורט ומחייב.

2.

הן המבקש הן המשיבים ערערו על פסק הדין. בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט הבכיר ש' אטרש והשופטים ע' טאהא ו ת' נסים שי ) דחה את ערעורי הצדדים בכל הנוגע לצוואות המנוחים. אשר לתביעה לאכיפת ההסכם קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבים וקבע כי בין הצדדים השתכלל הסכם מחייב ובר אכיפה, הגובר על האמור בצוואות המנוחים ועל כל הסכמה אחרת. נמצא כי ההסכמות בגדרי ההסכם עמדו בדרישת המסוימות, בהתבסס על לשון המסמך, כותרתו ותוכנו, וכן על התנהגות הצדדים. נקבע כי העניינים שנותרו פתוחים אינם נוגעים להיקף הנכסים ואופן חלוקתם, אלא רק לאופן יישום ומימוש ההסכם; כי ההסכם לא הותנה בחתימת הסכם סופי ופורמלי בהמשך ואין בו הוראה המאפשרת חזרת מי מהצדדים מההסכמות; וכי אופיין של ההוראות, שלא נוסחו כהסכם שנערך על ידי בעלי מקצוע, עולה בקנה אחד עם נסיבות החתימה על ההסכם, כחוזה משפחתי בין אחים שקיוו "להישאר אחים חברים ולא לריב" (כפי שציינו בתחילתו). אשר לגמירות דעתו של המבקש בחתימה על ההסכם צוין כי טענותיו בנושא זה לא התקבלו על ידי בית המשפט לענייני משפחה באופן מפורש, ונקבע כי חתימת המבקש מעידה על הסכמתו לאמור בו, לאחר שקרא והבין את תוכנו. נוכח האמור הורה בית המשפט המחוזי על המשך הדיון בסעדים הנוספים שהתבקשו בתביעה לאכיפת ההסכם בבית המשפט לענייני משפחה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, שבה משיג המבקש, בעיקרם של דברים, על קבלת ערעור המשיבים לגבי תוקפו של ההסכם כהסכם מחייב (ראו סעיפים 16-15 לבקשה). המבקש טוען כי לא הונחה הצדקה להתערב בממצאי העובדה שקבע בית המשפט לענייני משפחה בנושא זה, בניגוד לכללים הנוהגים, וכי פסק הדין של בית המשפט המחוזי אינו מתחשב בראיות ובעדויות שעמדו לפני הערכאה הדיונית. עוד טוען המבקש כי אין בהסכם אלא הסכמה בלתי מחייבת לגבי עקרונות כלליים לדיון בהסכם עתידי; וכי לא התקיימה גמירות דעת מצדו בחתימה על ההסכם. בצד האמור וחרף הצהרותיו בתחילת הבקשה כמפורט לעיל, המבקש משיג גם על דחיית ערעורו בדבר תוקף צוואת המנוח וטוען כי הערכאות הקודמות לא נימקו כנדרש את קביעותיהן.

להשלמת התמונה יוער כי לאחר הגשת בקשת הרשות לערער, בהחלטה מיום 28.12.2020 דחה בית המשפט המחוזי בקשות שהגישו המבקש והמשיבים לתיקון פסק הדין.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הקביעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין. ל כך אוסיף כי אין בעובדה שבית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה שונה מזו שנקבעה בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה כשלעצמה כדי להקים עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שליש י" (ראו מני רבים רע"א 2918/18 ביטון נ' אבו עמאר , פסקה 4 (29.5.2018)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.