רע"א 7847/21אברהם אבי בדלוב נ. בנק אוצר החייל בע"מ

1.

המשיבה 3 היא חברה אשר הפעילה בית קפה בבאר שבע (להלן: החברה ), ולשם כך התקשרה ביום 9.5.2013 בהסכם הלוואה עם בנק אוצר החייל – הוא המשיב 1, במסגרתו הועמדה לה הלוואה בסך 400,000 ש"ח (להלן: ההלוואה הראשונה ו- הבנק בהתאמה). חודש לאחר מכן, ביום 3.6.2013, התקשרה החברה בהסכם הלוואה נוסף עם הבנק במסגרתו הועמדה לה הלוואה בסך 250,000 ש"ח (להלן: ההלוואה השנייה ). המשיבים 6-4, אשר היו בעלי המניות והמנהלים של החברה (להלן: בעלי המניות ), ערבו לכל חובותיה כלפי הבנק. נוסף לכך, הן המבקש, הן המשיבה 2 שימשו ערבים להלוואה השנייה (יכונו להלן ביחד: יתר הערבים ). ביום 29.9.2014 נחתם הסדר חוב בין החברה לבין הבנק, בו נקבע, בין היתר, כי ככל שהחברה לא תעמוד באחד מתשלומי ההסדר רשאי יהיה הבנק להעמיד את יתרת החוב לפירעון מידי (להלן:

הסדר החוב ). בעלי המניות חתמו כערבים על הסדר החוב, ואולם יתר הערבים לא היו צד להסדר ואף לא ידעו על קיומו. לאחר שהחברה לא עמדה בתנאי הסדר החוב, הגיש הבנק ביום 1.5.2016 תביעה לסילוק חוב לבית משפט השלום בה עתר לחייב את בעלי המניות לשלם את יתרת החוב הכולל, וכן לחייב את יתר הערבים לשלם את יתרת החוב בגין ההלוואה השנייה. ואולם, מכיוון שבעלי המניות היו מצויים בהליכי חדלות פירעון, ההליך עסק רק בשאלת חבותם של יתר הערבים בגין יתרת ההלוואה השנייה. לשלמות התמונה יוער כי תחילה פסקי הדין בעניינם של יתר הערבים ניתן בהעדר הגנה, ובימים 29.1.2017 ו-4.4.2017 בוטלו פסקי הדין בעניינם.

2.

ביום 28.12.2020 דחה בית משפט השלום בבאר שבע (כב' סגן הנשיא י' ברוזה ) את תביעת הבנק וקבע כי יש לפטור את יתר הערבים מהערבות במלואה. בית המשפט קבע כי הסדר החוב מהווה שינוי יסודי של ההלוואה השנייה, שכן הוא מאפשר פירעון מידי של הלוואה השנייה ככל שהחברה לא תעמוד בהתחייבויותיה ובכך מגביר את הסיכון המוטל על יתר הערבים. לפיכך, נקבע כי במקרה דנן חל סעיף 5(ג)(2) לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק הערבות ) אשר מקנה להם את האפשרות למלא ערבותם או לבטלה. בית המשפט הוסיף וקבע שאף אם במקרה דנן לא חל סעיף 5(ג)(2) לחוק הערבות, ישנם מספר נימוקים נוספים שבגינם יש לקבוע כי יתר הערבים פטורים מהערבות במלואה. ראשית, נקבע שההלוואה השנייה ניתנה במעורבותה של קרן נס לפיתוח עסקים בנגב (להלן: קרן נס ), ואולם האישור שנתנה למתן ההלוואה היה לבעלי המניות באופן אישי, ולמרות זאת הבנק העמיד את ההלוואה לחשבון הבנק של החברה. כמו כן קבע בית המשפט שהבנק הפר את חובת היידוע לערבים מכיוון שלא הודיע להם תוך 90 יום על כך שהחברה הפסיקה לשלם את תשלומי ההלוואה בפברואר 2015. נוסף על כך, נפסק כי גם מכוח חובת תום הלב היה על הבנק לגלות ליתר הערבים את מצבה הכלכלי של החברה עובר לחתימה על הערבות וכן על הסדר החוב, וגם משום כך דין הערבות בטלות.

3.

הבנק ערער על פסק הדין, וביום 20.8.2021 קיבל בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת העמיתה ש' דברת ) את הערעור. בית המשפט קבע כי בניגוד לקביעתו של בית משפט השלום, אין בהוראות הסדר החוב כדי לשנות את הערבות שנערכה ליתר הערבים שכן הן בכתב הערבות עליו חתמו, הן בבקשה להלוואה והן בתנאים הכלליים לניהול חשבון של הבנק (להלן: התנאים הכלליים ) ישנן הוראות שמאפשרות פירעון מידי של ההלוואה השנייה. לפיכך מצא בית המשפט שסעיף 5(ג)(2) לחוק הערבות לא חל במקרה דנן. בנוסף, בית המשפט עמד על כך שקביעת בית משפט השלום שלפיה אישור ההלוואה ניתן לבעלי המניות ולא לחברה מעוררת קושי מכיוון שהועלתה ביוזמתו של בית המשפט ולצדדים לא ניתנה אפשרות לטעון בעניין זה טרם הכרעה בתיק. בית המשפט הוסיף שיש לדחות את הקביעה גם לגופה, שכן גם אם ההלוואה הועמדה לבעלי המניות והם בחרו להזרימה לחברה, אין לכך השפעה על נפקות ערבותם של יתר הערבים. בית המשפט הוסיף וקבע כי עיון בדפי חשבון הבנק של החברה מעלה כי לא חלה הרעה ניכרת במצבה של החברה אשר הקימה חובת גילוי. לכך הוסיף בית המשפט כי אף אם היה קובע שהבנק הפר את חובת הגילוי לא היה בכך כדי לפטור את יתר הערבים מערבותם, שכן היה עליהם להוכיח כי נגרם להם נזק בשל חוסר הידיעה. נוכח האמור, חייב בית המשפט את יתר הערבים יחד ולחוד ביתרת ההלוואה השנייה.

4.

מכאן הבקשה שלפניי שבגדרה, בעיקרם של דברים, טוען המבקש כי התשתית הראייתית שהובאה מבססת את מסקנתו של בית משפט השלום, וכן כי שגה בית המחוזי כשהתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. בין היתר, טוען המבקש כי קביעתו של בית משפט השלום שלפיה חלה הרעה במצב החברה אשר הקימה חובת גילוי של הבנק כלפי יתר הערבים, נסמכה על התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים שהובאו בפניו. עוד טוען המבקש כי קביעת בית משפט השלום שלפיה קרן נס אישרה את ההלוואה לבעלי המניות ולא לחברה היא קביעה משפטית מובהקת הנסמכת על עובדות שאינן שנויות במחלוקת ומשכך שגה בית המשפט המחוזי כשהתערב בה מהטעם שהועלתה ביוזמת בית המשפט. המבקש מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי גם בקביעתו כי אין לראות בהסדר החוב כשינוי מהותי של ההלוואה, שכן ההוראות אליהן הפנה בית המשפט המחוזי בכתב הערבות ובתנאים הכלליים מהוות תניות מקפחות על פי חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה וצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (רע"א 109/18 סבן נ' כל בו לחקלאי ולגינה (2000) בע"מ , פסקה 4 (11.2.2018); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ''ד לו(3) 123, 128 (1982)).

המקרה דנן לא בא בקהל המקרים האמורים.

הבקשה שלפניי לא מעלה שאלה משפטית עקרונית, ואף המבקש לא טען אחרת. טענותיו של המבקש מתמקדות בכך שלשיטתו נסיבות המקרה דנן מצדיקות מתן הפטר מערבותו. מדובר בטענות ערעוריות באופיין אשר אינן מקימות עילה למתן רשות לערער – גם אם בעניין זה מסקנתו של בית המשפט המחוזי הייתה שונה מזו של בית משפט השלום (רע"א 1139/21 פרג' נ' עמותת יד יפה, פסקה 5 (14.3.2021); רע"א 1502/20 שאול נ' ברזלי , פסקה 6 (14.4.2020)) . עוד אציין כי אין בעצם התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי עובדה כדי להצדיק למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" ( רע"א 7075/21 יצחק נ' בלו ליס בע"מ , פסקה 5 (21.12.2021); רע "א 7846/18 מי-אגם בניין והשקעות בע"מ , פסקה 3 (8.11.2018)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.