פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 8828/21
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1. גני שפרעם בע"מ
2. סועאד בחוס
3. בחוס בחוס
4. לנא בחוס
5. מנאל בחוס
6. וסים בחוס
נ ג ד
המשיבים:
1. ראוף בחוס
2. ג'ודי בחוס
3. חביב בחוס
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא ר' סוקול והשופטים מ' רניאל
וי' קראי-גירון) בע"א 65719-12-19 מיום 23.10.2021
בשם המבקשים:
עו"ד וסים בחוס
החלטה
1.
המבקשים 6-2 והמשיבים הם יורשיהם החוקיים של שניים מבין שלושה שותפים בפרויקט משותף (להלן: מקימי הפרויקט ), ביניהם נכרת הסכם ליסוד שותפות בשנת 1982 (להלן: חוזה השותפות ). בתמצית יצוין, כי במסגרת הסכם נוסף, אשר נחתם בשנת 1983 והוכתר כ"נספח להסכם שותפות מיום 5/9/82" (להלן: ההסכם ), הוסכם כי חביב בחוס (להלן: המוריש ) יעמיד לטובת הפרויקט שטח מקרקעין שבבעלותו, וכי שני מקימי הפרויקט הנוספים יממנו את עלות הקמת הפרויקט (להלן: המקרקעין ). במסגרת ההסכם אף נקבע, כי לאחר סיום העבודות להקמת הפרויקט ותחילת הפעלתו, תועבר הבעלות בשטח המקרקעין למקימי הפרויקט, בהתאם לחלוקה שנקבעה בחוזה השותפות. בשנת 1989, כחלק מקידום הפרויקט, ייסדו מקימי הפרויקט את המבקשת 1 לצורך ניהולו ופיתוחו; והוסכם כי המוריש ישכיר ליתר השותפים בפרויקט שטח אשר ישמש לצרכי חנייה, תמורת תשלום חודשי בסך 600 דולר. במרוצת השנים התגלעו מחלוקות ונוהלו הליכים משפטיים שונים בין מקימי הפרויקט, הליכים אשר נגעו, בין היתר, לזכויות חזקה ושימוש במקרקעין. בשנת 2013 הוגשה התביעה נושא ההליך דנן ובגדרה עתרו המשיבים לסילוק ידם של המבקשים משטחים שונים במקרקעין, בטענה שהמבקשים השתלטו עליהם שלא כדין. התביעה התייחסה ל-4 מתחמים, אך הבקשה שלפניי נוגעת לשני מתחמים בלבד: דרך הגישה למתחם הפרויקט, שנמצאת מצפון למתחם (להלן: דרך הגישה הצפונית ); ומגרש החנייה, שנמצא מדרום למתחם הפרויקט ואשר הושכר על ידי המוריש למשיבה 1 (להלן: המתחם הדרומי ).
2.
ביום 11.11.2019 קיבל בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ס' מצא ) באופן חלקי את תביעת המשיבים. בית המשפט קבע, בין היתר, כי חרף העובדה שדרך הגישה הצפונית לא נכללת במתחם הפרויקט ואינה כלולה בתכנית המתאר הרלוונטית, במסגרת חוזה השותפות אפשר המוריש למבקשים לעשות בה שימוש. בית המשפט קבע שלא ניתן לראות בהגשת התביעה כהודעת ביטול להסכמה זו ולכן אין למנוע מהמבקשים להמשיך לעשות שימוש בדרך. עוד נקבע שהמתחם הדרומי הושכר למבקשים על ידי המוריש לצורך שימוש בו כחניית רכבים, ומכאן שרשאים המבקשים להמשיך ולהחזיק בשטח זה לצרכי חניה.
3.
המשיבים ערערו על פסק הדין וביום 23.10.2021 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא ר' סוקול וכב' השופטים מ' רניאל ו י' קראי-גירון ) את ערעורם באופן חלקי, וקבע, בין היתר, כי על המבקשים לסלק ידם מדרך הגישה הצפונית ומהמתחם הדרומי. זאת לאחר שמצא, כי ביחס לדרך הגישה הצפונית, יש לראות בהגשת התביעה הודעת ביטול של רשות השימוש בדרך. אשר למתחם הדרומי, נפסק כי דמי השכירות בגין השימוש בחניה לא שולמו מעולם וכי גם בהקשר זה יש לראות בהגשת התביעה הודעת ביטול להסכם השכירות. בשל כך נקבע כי אין לאפשר את המשך השימוש בחלקה על ידי המבקשים. לצד זאת, דחה בית המשפט טענות נוספות של המשיבים שהופנו לפסק דינו של בית משפט השלום.
4.
מכאן הבקשה שלפניי, שמופנית בעיקרה להתערבותו של בית המשפט המחוזי בפסק דינו של בית משפט השלום. לטענת המבקשים, פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן בהיעדר הנמקה מספקת ובניגוד לקביעות עובדתיות שנקבעו בפסק דינו של בית משפט השלום. עוד נטען, כי פסק הדין עומד בניגוד לקביעות בפסקי דין קודמים שניתנו בהליכים שהתנהלו בין הצדדים. בשל כך, לטענתם, נגרם להם עיוות דין.
5.
לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הקביעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין. לכך אוסיף כי אין בעובדה שבית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה שונה מזו שנקבעה בפסק דינו של בית משפט השלום כשלעצמה כדי להקים עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א 946/22 פרר נ' מירג' פיתוח לישראל בע"מ , פסקה 5 (8.3.2022); רע"א 7847/21 בדלוב נ' בנק אוצר לחייל בע"מ , פסקה 5 (2.1.2022)).
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ו' בניסן התשפ"ב
(7.4.2022).
ש ו פ ט