רע"א 2715/22בל סוכנות לביטוח בע"מ נ. אינמאנג' בע"מ

1.

בין המבקשת (להלן: סוכנות הביטוח ) לבין המשיבה (להלן: חברת הפיתוח ) התגלע סכסוך עסקי, שנוגע להתקשרות ביניהן לצורך הקמת אתר אינטרנט עבור סוכנות הביטוח (להלן גם: הפרויקט ). במהלך שנת 2014 התקשרה סוכנות הביטוח עם חברת הפיתוח לצורך הקמת אתר אינטרנט. כחלק מההתקשרות בין הצדדים חולק הפרויקט ל-5 שלבים שתומחרו בצורה שונה (בהצעת המחיר הראשונה, מחודש אוגוסט 2014, תומחר השלב הראשון; ובהצעת המחיר השניה, מחודש נובמבר 2014, תומחרו השלבים הנוספים). לאחר סיום השלב הראשון, נקבע בהצעת המחיר השנייה כי הפרויקט יסתיים תוך 90 ימי עבודה מרגע אישור הצעת המחיר והעברת המקדמה (בשווי 30% מהצעת המחיר; להלן: ההסכם השני ). בהמשך לכך, במהלך חודש ינואר 2015 נעצרה העבודה למשך מספר שבועות, בשל בחינת אפשרות לצרף לקוחה נוספת לפרויקט (יצוין כי הלקוחה הנוספת לא הצטרפה לפרויקט); וביום 31.3.2015, בהמשך לבקשת סוכנות הביטוח לשינויים נוספים בפרויקט, הסכימו הצדדים על תשלום נוסף בסך 100,000 ש"ח תמורת השינויים בפרויקט, וכי מועד סיום הפרויקט יידחה כך שיחול תוך 90 ימי עבודה מיום ההסכמות החדשות (להלן: ההסכם השלישי ; מערך היחסים ההסכמיים שבין הצדדים יכונה להלן, לשם הנוחות: החוזה ). בהמשך, חל עיכוב נוסף בקצב התקדמות הפרויקט בשל בקשת סוכנות הביטוח, לאחר פגישה שהתקיימה ביום 22.6.2015 בין הצדדים לבין משרד יחסי ציבור, להוספת דמות וירטואלית בשם "ליסה" לאתר האינטרנט. ביום 20.9.2015 שלחה סוכנות הביטוח דואר אלקטרוני לחברת הפיתוח שבו נכתב כי בשל קצב התקדמות הפרויקט, בשל חוסר התקשורת בין הצדדים ובשל סיבות נוספות, החליטה סוכנות הביטוח להפסיק את ההתקשרות עם חברת הפיתוח ולהחליפה בחברה אחרת, וביקשה כי זו תעביר לידה את החומרים שהופקו עד כה במסגרת הפרויקט, וכן התחשבנות סופית בין הצדדים (להלן: הודעת הביטול ). בהמשך לכך, ולאחר סירובה של סוכנות הביטוח לבקשת חברת הפיתוח להשלים את הפרויקט, נמשכה ההתכתבות בין הצדדים שנגעה בעיקרה למחלוקת בעניין ההתחשבנות הסופית.

לשלמות התמונה יצוין, כי בסמוך להודעת הביטול התקשרה סוכנות הביטוח עם חברה אחרת לצורך קידום הפרויקט; וכי בחודש ינואר 2017 הסתיימה הקמת אתר האינטרנט.

2.

ביום 20.4.2016 הגישה סוכנות הביטוח תביעה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו שבמסגרתה עתרה לסעד כספי בסך 689,500 ש"ח; זאת, בעיקרם של דברים, בשל דרישתה להשבת הסכום ששילמה לחברת הפיתוח במסגרת הפרויקט, ופיצוי בגין אובדן רווחים בשל העיכוב הנטען בסיומו. בהמשך לכך, ביום 1.8.2016 הגישה חברת הפיתוח כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד שבה עתרה לסעד כספי בסך 700,000 ₪, בין היתר בשל סכומים שלטענתה לא שולמו לה בתמורה לעבודתה, ונזקים שנגרמו לה בגין הודעת הביטול.

3.

ביום 26.11.2020 קיבל בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט הבכיר א' שוורץ ) את תביעת סוכנות הביטוח בחלקה ודחה את התביעה שכנגד שהגישה חברת הפיתוח. תחילה, קבע בית המשפט כי לסוכנות הביטוח לא קמה עילה לביטול החוזה, וזאת מאחר שחברת הפיתוח לא הפרה את החוזה, ואף אם הפרה אותו, לא נתנה לה סוכנות הביטוח אורכה לקיומו (כמצוות סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות )). משכך, נקבע שביטול החוזה על ידי סוכנות הביטוח נעשה שלא כדין. בית המשפט אף קבע כי עילת ביטול החוזה המרכזית לעמדת סוכנות הביטוח היא העיכוב בעבודה על הפרויקט והחריגה ממועד הסיום שנקבע בהסכם השלישי, אולם מחומר הראיות עולה כי חברת הפיתוח לא איחרה במועד סיום ביצוע הפרויקט. בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין, ובשל ביטול החוזה, יש לקבוע מהו הסכום שנדרשים הצדדים להשיב זה לזה (כמצוות סעיף 9(א) לחוק התרופות), ולאחר שבחן את הסכומים ששולמו, וכן את אופן ההתקדמות בפרויקט, והעבודה שבוצעה בהתאם להסכם השני ולהסכם השלישי, קבע כי על חברת הפיתוח להשיב לסוכנות הביטוח סכום של 96,903 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה.

4.

חברת הפיתוח ערערה על פסק הדין וביום 15.2.2022, לאחר ששמע את טענות הצדדים, קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא צ' צפת, והשופטים ע' רביד, ו נ' שילה ) את הערעור בחלקו. נקבע כי החוזה לא בוטל כדין, וכי חברת הפיתוח לא ביקשה את ביטולו במסגרת כתב התביעה שכנגד; משכך קבע בית המשפט כי לא היה מקום להורות על השבה לפי סעיף 9(א) לחוק התרופות. עוד נקבע, כי בנסיבות המקרה אין להורות על סעד של השבה אף מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט, מאחר שסכומי הכסף ששילמה סוכנות הביטוח לחברת הפיתוח שולמו כדין מכוח החוזה שבין הצדדים. בנוסף ציין בית המשפט, כי במכתב ששלחה חברת הפיתוח אל סוכנות הביטוח מיום 24.12.2015 הביעה את רצונה להשלים את הפרויקט בזמן סביר, וכי לא הייתה נכונות מצד סוכנות הביטוח לפעול להשלמת הפרויקט. מכאן, קבע בית המשפט המחוזי כי מלוא האשמה מוטלת על סוכנות הביטוח. לבסוף קבע בית המשפט כי סוכנות הביטוח תשיב לחברת הפיתוח את סכום הכסף ששולם לה בהתאם לפסק הדין של בית משפט השלום בתוספת ריבית והצמדה; כי סוכנות הביטוח תשלם לחברת הפיתוח סכום של 188,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה; וכי סוכנות הביטוח תישא בהוצאות חברת הפיתוח בגין ההליכים המשפטיים בסך 100,000 ש"ח כמפורט בפסק הדין.

5.

מכאן הבקשה שלפניי במסגרתה טוענת סוכנות הביטוח כי המקרה דנן מעורר שתי שאלות עקרוניות שחורגות מעניינם של הצדדים; האחת, האם צד שנפגע מהפרת החוזה יכול לבחור שלא להודיע על ביטולו וכך להימנע מסעד של השבה לפי סעיף 9(א) לחוק התרופות, חרף העובדה כי אף הוא זנח את ביצוע החוזה; השנייה, האם העובדה כי צד לחוזה שנפגע מהפרתו ביקש מהצד המפר להשלים את ביצוע החוזה, מקנה לצד הנפגע זכות לקבלת מלוא התמורה החוזית, על אף שהחוזה לא הושלם בפועל ועל אף שלא הגיש תביעה לאכיפת החוזה. בנוסף נטען, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי עת שקבע כי החוזה לא בוטל חרף אי-קיומו בפועל (על ידי חברת הפיתוח, אשר כנטען זנחה אף היא את המשך ביצוע החוזה), ומשכך אין להורות על סעד של השבה. עוד טוענת סוכנות הביטוח כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי גורם לה עיוות דין גדול, נוכח אי-השלמת הפרויקט.

6.

לאחר שבחנתי את הבקשה וצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לבית משפט זה תינתן בצמצום, מקום שבו מתעוררת שאלה עקרונית כללית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום למבקש עיוות דין חמור ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); רע"א 1210/22 שעתל נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ , פסקה 5 (10.4.2022) ). כאמור, סוכנות הביטוח טוענת כי המקרה דנן מעורר שאלות עקרוניות בדבר חובת ההשבה בנסיבות שבהן הנפגע מההפרה זנח את המשך ביצוע החוזה. אף אם אניח לטובת סוכנות הביטוח כי מדובר בשאלות עקרוניות, בנסיבות העניין ההכרעה בהן אינה נדרשת. למעשה, טענת סוכנות הביטוח היא כי בניגוד לקביעות בית המשפט המחוזי, חברת הפיתוח אף היא "זנחה את המשך ביצוע החוזה" (ראו, למשל, סעיפים 4 ו-21.1 לבקשת הרשות לערער) ולכן, שגה בית המשפט המחוזי משהורה לסוכנות הביטוח לשלם את התמורה החוזית. ואולם, בית המשפט המחוזי קבע כי חברת הפיתוח השקיעה משאבים רבים בפרויקט, הגיעה קרוב מאוד לסיומו, והביעה מפורשות את נכונותה להשלים את הפרויקט ולהעביר לידה של סוכנות הביטוח אתר אינטרנט לשביעות רצונה (סעיף 40 לפסק הדין). הכרעת בית המשפט המחוזי נטועה אפוא בדל"ת אמותיו של המקרה הפרטני ולא מצדיקה מתן רשות לערער (רע"א 6469/21 קורצבנד נ' לוין , פסקה 6 (6.4.2022); רע"א 8447/21 מיארה נ' נ.ר.ש.א. לבניין והשקעות בע"מ , פסקה 5 (21.2.2022)). יתר טענות סוכנות הביטוח הן טענות ערעוריות במהותן, שלא מקימות עילה למתן רשות לערער (רע"א 2006/22 פלוני נ' קצין תגמולים – משרד הביטחון – אגף השיקום , פסקה 4 (26.5.2022); רע"א 946/22 פרר נ' מירג' פיתוח לישראל בע"מ , פסקה 5 (8.3.2022)). לכך אוסיף כי אין בעובדה שבית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה שונה מזו שנקבעה בפסק דינו של בית משפט השלום, כשלעצמה, כדי להקים עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א 8828/21 גני שפרעם בע"מ נ' בחוס , פסקה 5 (7.4.2022)). משאלה הם פני הדברים, אף איני סבור כי נגרם לסוכנות הביטוח עיוות דין המצדיק בירור נוסף בערכאתנו.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.