רע"א 698/22שלמה חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני

1.

המשיב, יליד 1975, נפגע בשנת 2012 בתאונת דרכים שבמסגרתה רכב שנסע באור אדום פגע ברכבו של המשיב ולאחר מכן פגע גם ברוכב אופניים והרגו. למשיב נגרמה בעיקר פגיעה נפשית. המבקשת לא כפרה בחבותה ובכיסוי הביטוחי, אך טענה כי המשיב אינו עומד בתנאים שנקבעו בפסיקה שנוגעים לקבלת פיצוי בגין הפגיעה הנפשית (בהתאם להלכת אלסוחה ;

רע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון דהאן , פ"ד מד(3) 397

(1990) ). ביום 24.3.2014 הגיש המשיב תביעה ובמסגרתה מונה מומחה בתחום הפסיכיאטרי. ביום 22.4.2018 הגיש המומחה את חוות דעתו (להלן: חוות דעת המומחה ), שבה העמיד את שיעור נכותו הנפשית הזמנית של המשיב (מיום התאונה ולמשך חצי שנה) על 23% ואת שיעור נכותו הצמיתה על 17%.

2.

ביום 25.1.2021 קיבל בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' מור-אל ) את התביעה בחלקה. יצוין כי על חלקו הראשון של פסק הדין לא נסבה הבקשה שלפניי, ובמסגרתו נקבע כי המשיב הוא ניזוק ישיר בתאונה, וכי מעורבותו בתאונה היא שהביאה לפגיעותיו (גם אם לא היה הגורם הישיר לפגיעה ברוכב האופניים). משכך, נקבע, הנזק הנפשי שנגרם לו מהתאונה הוא נזק בר פיצוי. התאונה הוגדרה גם כתאונת עבודה, ובית משפט השלום עמד על כך שרק בשנת 2018 הגיש המשיב תביעתו למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ). תביעה זו הובילה לתשלום דמי פגיעה בסך כעשרת אלפים ש"ח (להלן: דמי הפגיעה ), אך לא לתשלום תמלוגים, נוכח האיחור בפנייה למל"ל. אשר לנכות הרפואית והפגיעה התפקודית שנגרמו למשיב, בית המשפט סקר את העולה מחוות דעת המומחה, מהעדויות ומהמסמכים שהוגשו, ומצא כי בנסיבות המקרה יש לסטות מחוות הדעת. בית המשפט עמד על הפרמטרים שקבועים בסעיף 34 לתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, ומצא כי יש להעמיד את שיעור נכותו הרפואית והגריעה התפקודית של המשיב על 5%. בית המשפט מצא לפסוק למשיב פיצוי גלובלי לגריעה מהכנסותיו בסך 50,000 ש"ח; פיצוי בגין "עזרה והוצאות מכל סוג" בסך 6,000 ש"ח; ופיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 16,000 ש"ח. עוד התייחס בית משפט השלום לשאלה אם יש לנכות מהפיצוי סכומים בגין דמי הפגיעה או לנכות ניכוי רעיוני של כל תגמול שיכול היה לקבל אם היה ממצה הליכים במל"ל. בית המשפט ציין כי עמדת המבקשת בהקשר זה הייתה כי אין מקום לניכוי רעיוני כל עוד לא תיקבע למשיב נכות של מעל 9%, ומאחר ששיעור נכותו הועמד על 5%, נמנע בית המשפט מלפסוק ניכוי כאמור. זאת, הגם שנמצא שהתנהלות המשיב במיצוי ההליכים מול המל"ל הייתה חסרת תום לב. דמי הפגיעה ששולמו על ידי המל"ל, כך נקבע, משקפים את הגריעה מהכנסותיו לאחר התאונה.

3.

המשיב ערער על פסק הדין וביום 10.1.2022 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ע' רביד , נ' שילה ו ס' רסלר-זכאי ) את הערעור. בכל הנוגע לשיעור הנכות, בית המשפט מצא שיש להתערב בקביעות העובדתיות של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי עמד אף הוא על התמונה הרפואית ביחס למשיב, כעולה מהחומר שהובא לפני בית משפט השלום, ומצא להעמיד את שיעור נכותו התפקודית של המשיב על 12%. בכל הנוגע לניכוי דמי הפגיעה למול הגריעה מההכנסות, לא מצא בית המשפט לשנות מפסק הדין. אשר להפסד הכנסות לעתיד, מצא בית המשפט להעמידו על סך של 244,720 ש"ח ואת רכיב העזרה וההוצאות להעמיד על 20,000 ש"ח (חלף 6,000 ש"ח שנקבעו בפסק הדין של בית משפט השלום). בגין נזק לא ממוני הגדיל בית המשפט המחוזי את הפיצוי ל-21,250 ש"ח. מכאן פנה בית המשפט המחוזי לשאלת הניכוי הרעיוני של תגמולי המל"ל. בית המשפט לא מצא להתערב בקביעה כי המשיב פעל בחוסר תום לב, אך ציין כי אין זה ראוי לנכות את הגמלאות מהפיצוי למשיב, על אף שלא יקבל גמלאות בפועל. בית המשפט הוסיף כי במקרה דנן כלל אין צורך להידרש לשאלה אם זכאית המבקשת-המבטחת לניכוי רעיוני של תמלוגים שיכול היה המשיב (כמעביד ששילם דמי ביטוח) לקבל. זאת, מאחר שהמבקשת לא הוכיחה

מה הסכום שאותו יש לנכות, משלא הגישה חוות דעת או תעודת עובד ציבור בעניין בבית משפט השלום.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שלצדה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עיקר הבקשה (וראו, בין היתר, את האמור בסעיף 3 שם) מופנית להתערבותו של בית המשפט המחוזי בפסק הדין של בית משפט השלום. כך, כנטען, קבע בית המשפט המחוזי קביעות עובדתיות והסיק מסקנות, לרבות רפואיות, שגויות וללא ביסוס בחומר הראיות. המבקשת מעלה בבקשה שורה ארוכה של טענות עובדתיות שלשיטתה מלמדות כי שגה בית המשפט המחוזי במסקנותיו. עוד טוענת המבקשת כי היה על בית המשפט המחוזי להורות על ניכוי רעיוני של תקבולי המוסד לביטוח לאומי. כנטען, המשיב לא התייחס לסוגיה זו בערעורו ומשכך לא היה מקום לדון בה, כפי שדן בה בית המשפט המחוזי. זאת ועוד, לטענתה, לפני בית המשפט היו נתונים עובדתיים לחישוב מענק הנכות; "אופן חישובו של מענק נכות הינו מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה – מדובר בשאלה משפטית אשר הפתרון לה מצוי בחוק" (סעיף 55); והיה על בית המשפט לערוך ניכוי רעיוני בהתאם לנוסחה שפורטה בבקשה (סעיף 70). אף מטעם זה, כנטען, יש ליתן רשות לערער.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שבו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שחשיבותה חורגת מעניינם של הצדדים או כאשר יגרם למבקש עיוות דין חמור ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982) ; רע"א 1103/21 ליאור נ' מדינת ישראל , פסקה 4

(14.4.2021)). איני סבור כי המקרה דנן עומד באמת המידה האמורה. כאמור, מרבית טענות המבקשת מופנות להתערבותה של ערכאת הערעור בממצאי העובדה של הערכאה הדיונית לעניין שיעור נכותו של המשיב. כבר נפסק לא אחת כי טענות מעין אלו, כמו גם טענות שמכוונות לכך ששתי הערכאות הגיעו לתוצאות שונות, אינן מקימות, כשלעצמן, עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (רע"א 7847/21 בדלוב נ' בנק אוצר החייל בע"מ , פסקה 5

(2.1.2022); רע"א 7846/18 מי-אגם בניין והשקעות בע"מ , פסקה 3 (8.11.2018)). טענתה הנוספת של המבקשת, שלפיה שגה בית המשפט משלא הורה על ניכוי רעיוני של תקבולי המוסד לביטוח לאומי – אף היא נטועה בדל"ת אמות המקרה. כאמור, בית המשפט המחוזי לא מצא להכריע בשאלה אם בנסיבות המקרה דנן יש להורות על ניכוי כאמור – וזאת שעה שהמבקשת לא הציגה בבית משפט השלום את התשתית העובדתית המתאימה. קביעה זו, מבלי שאדרש לה לגופה, אף היא אינה חורגת מדל"ת אמות המקרה דנן, ואינה מקימה עילה למתן רשות לערער.

הבקשה נדחית אפוא ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.