רע"א 498/22 רעם שיווק מזון וחקלאות בע"מ נ. פריניר הדס (1987) בע"מ

1.

המשיבה היא חברה לייצור, עיבוד ושיווק רכזים ושימורים של פירות וירקות, ביניהם גם שימורי זיתים. ביום 1.9.2016 נכרת בין המשיבה לבין המבקשת 1, יבואנית זיתים מירדן, הסכם לאספקת זיתים (להלן: ההסכם ). בהסכם התחייבה המבקשת 1 לספק למשיבה כמות של בין 400 לבין 500 טון זיתים מזן נבלי (להלן: כמות הזיתים המוסכמת ), כאשר הוסכם בין הצדדים כי המשיבה רשאית שלא לקלוט זיתים שלא עמדו בתנאים שפורטו בהסכם (להלן: הדרישות ). עוד נקבע כי ככל שהמבקשת 1 לא תספק למשיבה שיעור שעולה על 10% מכמות הזיתים המוסכמת, יהיה עליה לשלם למשיבה פיצוי שיחושב לפי מכפלת המחיר המוסכם לקילוגרם זיתים במשקל הזיתים שלא סופקו (להלן: תניית הפיצוי המוסכם או התניה ). המבקש 2, אשר משמש כמנהל במבקשת 1, חתם על כתב ערבות לביצוע ולפירעון מלא של התחייבויותיה של המבקשת 1 (להלן: כתב ההתחייבות ). בסופו של דבר, סיפקה המבקשת 1 למשיבה 116 טון זיתים שעמדו בדרישות. בעקבות זאת, הגישה המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשים לתשלום 1,440,464 ש"ח בהתאם למנגנון הפיצוי שנקבע בתניה.

2.

ביום 27.8.2020 קיבל חלקית בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' הינדה ) את תביעת המשיבה. בית המשפט קבע כי המבקשת 1 הפרה את ההסכם מאחר שלא סיפקה את כמות הזיתים המוסכמת. ואולם, בית המשפט קבע כי תניית הפיצוי המוסכם נקבעה ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לצפותו מראש בעת כריתת הסכם . בית המשפט ציין כי אמנם המבקשים לא טענו לעניין זה במפורש, ואולם טענה זו משתמעת מכתבי הטענות שהגישו. בית המשפט עמד על כך שחוסר הסבירות של התניה בנסיבות העניין ניכר וגלוי לעין, וכי מהדיונים שקיים בית המשפט עולה כי הצדדים כלל לא נתנו דעתם להיקף הנזק הצפוי כתוצאה מהפרת ההסכם. נוכח האמור, הפחית בית המשפט את סכום הפיצויים המוסכמים כך שיעמדו על 200,000 ש"ח.

3.

ביום 8.12.2021 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא י' שבח וכב' השופטים י' אטדגי ו ש' יעקובוביץ) את הערעור. בית המשפט עמד על ההלכה שלפיה טענה להפחתת פיצוי מוסכם מהטעם שאינו עומד ביחס סביר לנזק צריכה להיטען במפורש על ידי הצדדים, וכי נטל הראיה מוטל על הטוען טענה זו. בית המשפט קבע כי במקרה דנן, המבקשים לא העלו את הטענה במפורש בכתבי טענותיהם ולא הובאו ראיות שיתמכו בטענה זו. בית המשפט הוסיף ועמד על כך שתניית הפיצוי המוסכם אינה תניה גורפת, אשר אינה מבחינה בין הפרה יסודית לבין הפרה שאינה יסודית, ולפיכך המקרה אף אינו בא בגדר המקרים החריגים שבהם ניתן להפחית את גובה הפיצוי המוסכם מבלי שהובאו ראיות תומכות. נוכח האמור, העמיד בית המשפט את פיצוי המבקשים למשיבה על סכום של 1,363,200 ש"ח.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, אשר מופנית להתערבותו של בית המשפט המחוזי בפסק הדין של בית משפט השלום. המבקשת מעלה בבקשה שורה ארוכה של טענות שלשיטתה מלמדות כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו שלפיה לא היה מקום להתערב בגובה הפיצויים המוסכמים במקרה דנן. בין היתר, טוענת המבקשת כי מסקנתו של בית משפט השלום שלפיה חוסר סבירות תניית הפיצויים המוסכמים הוא ברור ונגלה לעין התבססה על התרשמותו הישירה מחומר הראיות, ולפיכך לא היה מקום להתערב בפסק הדין של בית משפט השלום.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה וצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (רע"א 109/18 סבן נ' כל בו לחקלאי ולגינה (2000) בע"מ , פסקה 4 (11.2.2018); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ''ד לו(3) 123, 128 (1982)).

המקרה דנן לא בא בקהל המקרים האמורים.

הבקשה שלפניי לא מעלה שאלה משפטית עקרונית, ואף המבקשים לא טענו אחרת.

כאמור, כלל טענות המבקשת מופנות להתערבותה של ערכאת הערעור בקביעתו של בית משפט השלום שלפיה יש להפחית את שיעור הפיצויים המוסכמים. ואולם, בית משפט זה עמד לא אחת כי טענות מעין אלו, כמו גם טענות שמכוונות לכך ששתי הערכאות הגיעו לתוצאות שונות, אינן מקימות, כשלעצמן, עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי "

(רע"א 698/22 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 5 (2.2.2022); רע"א 7847/21 בדלוב נ' בנק אוצר החייל בע"מ , פסקה 5 (2.1.2022)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.