רע"א 1502/20 אריאלה שאול נ. בועז ברזילי

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ש' שוחט והשופטים ע' רביד ו- נ' שילה ), אשר קיבל ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט

ע' יריב ) וקבע, בין היתר, כי המבקשת תפנה דירה עד ליום 19.4.2020. לצד הבקשה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

1.

לפני כ-40 שנים רכש המשיב בניין, ובו דירה שבה התגוררו באותה העת הוריה של המבקשת (להלן: הדירה ) מכוח הסכם דיירות מוגנת. כפי שעולה מפסק הדין של בית משפט השלום, בשנת 1997 הלך אביה של המבקשת לעולמו, ובחודש מרץ 2017 נפטרה גם אמה (להלן: המנוחה ). לאחר פטירת המנוחה פנה המשיב למבקשת בבקשה כי תפנה את הדירה, שכן לא עומדת לה זכות דיירות מוגנת נגזרת מכוח חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר או החוק ).

2.

ביום 10.9.2017 הגיש המשיב תביעה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, ובה ביקש להורות למבקשת לסלק ידה מהדירה, ולשלם דמי שימוש עבור שהותה בה. בנוסף, ביקש המשיב לפצל את סעדיו כדי לתבוע דמי שימוש ראויים עד ליום הפינוי בפועל. המבקשת מצידה הגישה המרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי שלפיו היא דיירת מוגנת בדירה, והדיון בתובענות אוחד. ביום 14.1.2019 דחה בית משפט השלום (כב' השופט ע' יריב ) את תביעת המשיב, משקבע כי המבקשת היא דיירת מוגנת בדירה. צוין כי סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר קובע שני תנאים מצטברים על מנת שזכות הדיירות המוגנת תעבור למבקשת: הראשון, כי המבקשת התגוררה בדירה במשך שישה חודשים לפחות עובר לפטירת המנוחה; והשני כי בעת פטירת המנוחה לא הייתה למבקשת דירה אחרת למגורים. בית המשפט קבע, בין היתר, כי המבקשת אכן התגוררה לפחות שישה חודשים בדירה, וזאת בשים לב לכך שכתובתה הרשומה במשרד הפנים הייתה כתובת הדירה. אשר לקיומה של דירה אחרת למגורים, בית המשפט קבע שלמבקשת זכויות בדירה אחרת בחולון (להלן: הדירה בחולון ), אך הוסיף כי היא חולקת זכויות אלו עם בעלה, אשר נהג באלימות כלפיה בעבר. על כן, הבהיר בית משפט השלום כי לא הייתה למבקשת דירה אחרת למגורים בעת פטירת המנוחה, ומשכך יש להכיר בה כדיירת מוגנת נגזרת מכוח סעיף 20(ב) לחוק.

3.

המשיב ערער על פסק הדין, וביום 6.2.2020 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ש' שוחט והשופטים ע' רביד ו- נ' שילה ) את ערעורו, והורה למבקשת לפנות את הדירה עד ליום 19.4.2020. בפסק הדין נקבע כי למבקשת לא עומדת זכות לדיירות מוגנת נגזרת, וזאת משום שלא הוכח כי במועד פטירת אמה לא הייתה לה דירה אחרת למגורים. בית המשפט ציין, בין היתר, כי למבקשת זכות חוקית בדירה בחולון, וכי במועד פטירת המנוחה ריצה בעלה עונש מאסר, והדירה בחולון הייתה נטושה. לכן, נקבע כי לצד זכותה החוקית לא הייתה מניעה ממשית שהמבקשת תתגורר בדירה בחולון. זאת ועוד, בדירה בחולון מתגוררים החל מחודש אוקטובר 2017 נכדיה של המבקשת – ולא בעלה. בית המשפט הדגיש כי ככל שהמבקשת אינה מעוניינת לגור בדירה בחולון, היא רשאית לממש את זכותה בה כדי לממן מגורים חלופיים. בבחינת למעלה מן הצורך פנה בית המשפט לבחון האם המבקשת התגוררה עם המנוחה 6 חודשים עובר לפטירתה, ומצא כי המבקשת לא הרימה את הנטל בהקשר זה. על כן, קיבל בית המשפט את הערעור והורה למבקשת לפנות את הדירה. נקבע כי המבקשת תשלם למשיב דמי ראויים עבור התקופה שעד להגשת התביעה לבית משפט השלום, וניתן לו, לבקשתו, היתר לפיצול סעדים לתביעת דמי שימוש לתקופה שעד לפינויה בפועל.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי שאלת פרשנותו של התנאי "ולא הייתה להם בזמן פטירתו דירה אחרת למגורים", הקבוע כאמור בסעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר, היא שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות לערער לפני בית משפט זה. לשיטתה, אין די בקיומה של זכות קניינית בדירה אחרת, אלא יש צורך כי תהיה אפשרות מעשית למגורים בה. במקרה דנן, כך נטען, אין למבקשת אפשרות מעשית לגור בדירה בחולון, ולכן יש להכיר בזכותה הנגזרת לדיירות מוגנת בדירה. עוד נטען כי משמעותו של פסק הדין היא השארתה של המבקשת ללא קורת גג, וגם בכך יש כדי להביא לקבלת הבקשה דנן. לצד בקשת הרשות לערער הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בהליך זה.

5.

התבקשה תגובת המשיב לבקשת הרשות לערער ולבקשה לעיכוב ביצוע. לשיטתו, בקשת הרשות לערער נוגעת לעניינם של הצדדים בלבד, ואינה מצדיקה אפוא בירור נוסף בפני ערכאה זו. לגופם של דברים, סומך המשיב ידיו על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אשר מצא כי למבקשת זכות חוקית להתגורר בדירה בחולון. עוד טען המשיב, בין היתר, כי בעלה של המבקשת לא התגורר בדירה בחולון במועד פטירת המנוחה, והוא אף אינו מתגורר בה כיום, שכן בימים אלה נכדיה של המבקשת עושים בה שימוש. כן סבור המשיב כי המבקשת לא התגוררה בדירה משך שישה חודשים עובר לפטירת המנוחה. באשר לבקשה לעיכוב ביצוע, טוען המשיב כי דינה להידחות.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר נגרם למי מהצדדים עיוות דין חמור (רע"א 9909/16 פלוני נ' פלוני , פסקה ח (22.12.2016); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). לא מצאתי כי המקרה דנן בא בקהל המקרים האמורים. בעיקרם של דברים טוענת המבקשת כי לא הייתה לה אפשרות מעשית להתגורר בדירה בחולון, ולכן יש להכיר בזכותה הנגזרת לפי סעיף 20(ב) לחוק. ואולם, בית המשפט המחוזי בחן טענות אלו, וקבע כי לצד זכותה הקניינית בדירה בחולון לא הייתה כל מניעה שהמבקשת תתגורר בדירה זו בעת פטירת המנוחה. זאת, בין היתר, בשים לב לכך שבעלה לא שהה אותה העת בדירה בחולון, שהייתה נטושה. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי קבע כי גם עתה אין מניעה שכזו, וכי המבקשת אף לא חייבת לשוב לדירה, והיא רשאית לעשות שימוש בזכויותיה לצורך מציאת מקום מגורים חלופי. טענות המבקשת הן אפוא טענות ערעוריות המופנות כלפי קביעותיו של בית המשפט, שלפיהן לא הוכיחה המבקשת זכאותה לפי סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר. קביעות אלה נטועות בדל"ת אמותיו של המקרה, וככאלה אינן מקימות עילה למתן רשות לערער (ראו, למשל: רע"א 3560/10 זרגרי נ' המועצה המקומית זכרון יעקב , פסקה 5 (11.8.2010)). כמו כן, בנסיבות שתוארו, איני סבור כי נגרם למבקשת – חרף העובדה שתאלץ לפנות כאמור את הדירה – עיוות דין המצדיק מתן רשות לערער.

7.

בשים לב לזמן הקצר שנותר עד למועד הפינוי שקבע בית המשפט המחוזי, ונוכח הקשיים הקיימים בתקופה הנוכחית הנובעים מהתפרצות נגיף הקורונה, מצאתי לאפשר למבקשת זמן התארגנות נוסף, ולהורות משכך על עיכוב פינוי הדירה עד ליום 1.6.2020. יודגש כי אין בדברים אלה כדי לעכב את ביצועם של יתר חלקי פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע (בכפוף לאמור בפסקה 7). בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.