רע"א 4615/20 אליהוד יערי עו"ד נ. רונן אור

1.

בין הצדדים סכסוך משפטי שנמשך למעלה מעשור שעניינו בפירוק השיתוף בבניין מגורים שבבעלותם (להלן: הבניין ). בשנת 2010 הגיש המשיב תביעה לפירוק השיתוף בבניין ובשנת 2015 ניתן פסק דין בבית משפט השלום בהרצליה (כב' השופט י' שקד ) במסגרתו ניתן צו לפירוק השותפות בבניין על דרך רישומו כבית משותף. נקבע כי חלק מהיחידות בבניין יירשמו על שם המשיב וחלק על שם המבקש – בהתאם לזכויותיהם בבניין; ואילו הבעלות בשתי היחידות הנוספות בבניין, אשר תפוסות על ידי דיירים מוגנים (להלן: הדירות המוגנות ), תישאר משותפת לצדדים, לפי חלקם בבניין (להלן: פסק הדין הראשון ). המשיב ערער על פסק הדין וביום 5.12.2016 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין (כב' השופטים י' שבח , ש' שוחט ו י' אטדגי ) ובה נקבע, בין היתר כי: "עומדת [למשיב – ע' פ'] הטענה, שגם אם מפרקים את השיתוף על דרך רישום בית משותף, צריך שהדבר ייעשה, ככל שניתן, בלי כיסים של שיתוף, דהיינו: לפרק גם את השיתוף בשתי הדירות המוגנות וגם את השיתוף בזכויות הבניה, ולצורך כך ורק לצורך כך להחזיר את הדיון לבית משפט קמא שייתן את הדעת לנקודה זו, האם הדבר אפשרי בכלל, וכיצד, תוך היעזרות בחוו"ד מומחה" (להלן: פסק הדין המוסכם ).

2.

בעקבות הוראות פסק הדין המוסכם קיים בית משפט השלום דיון ובמסגרתו הציע לבחון שתי חלופות לפירוק השיתוף בזכויות הבניה: שיוך זכויות הבניה לאחת מהדירות המוגנות או שיוכן לכלל היחידות בבניין באופן יחסי לשטחן. לאחר מכן, צוין, יפורק השיתוף בדירות המוגנות על דרך של מכירה למרבה במחיר. לאחר קבלת חוות דעת מומחה ניתן ביום 31.12.2017 פסק דין משלים בבית משפט השלום ובמסגרתו נקבע כי זכויות הבניה בבניין ישויכו לאחת מן הדירות המוגנות במסגרת הוראה בתקנון הבית המשותף (להלן: פסק הדין המשלים ). המבקש הגיש ערעור על פסק הדין המשלים כמו גם על מספר החלטות ביניים שניתנו בהליך, אך הערעורים נמחקו בהסכמה ביום 11.2.2019.

3.

ביום 27.12.2019 הורה בית משפט השלום על האופן בו יפורק השיתוף בדירות המוגנות, ובהן הדירה אליה שויכו מלוא זכויות הבניה בבניין. בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה דנן, בהן המבקש מתנגד להתמחרות פנימית, יש להורות, בהתאם להוראות סעיף 40 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 על מכירת הדירות המגונות, כפי שנמכרים מעוקלים בהליכי הוצאה לפועל (להלן: החלטת המכירה ). לפיכך, הורה בית המשפט על מינוי כונסי נכסים לצורך מכירת הדירות האמורות.

4.

על החלטה אחרונה זו הגיש המבקש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי. ביום 16.6.2020 דחה בית המשפט (כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי ) את הבקשה. נקבע כי בניגוד לטענות המבקש, בית משפט השלום פעל בהתאם להסכמות הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בפסק הדין המוסכם שניתן בבית המשפט המחוזי. עוד נקבע בהחלטה כי יש לדחות את השגות המבקש על פסק הדין המשלים ועל החלטות שנתן בית משפט השלום בשנים 2017 ו-2018 שכן המועד להגשת בקשת רשות לערער עליהם חלף. אף לגופם של דברים, ציין בית המשפט, אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום. בית משפט השלום, נקבע, התייחס לכלל האפשרויות הקיימות לצורך פירוק השיתוף ולטענות הצדדים בעניין והחלטתו מיישמת את הוראות הדין והפסיקה, תוך שהיא מביאה בחשבון את מערכת היחסים העכורה בין הצדדים ואת התמשכות ההליכים המשפטיים ביניהם.

5.

מכאן הבקשה שלפניי, אשר מתפרסת על למעלה מ-40 עמודים. לצד הבקשה הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ההליכים שמתנהלים בבית משפט השלום, לרבות הליכי מכירת הדירות המוגנות. במסגרת בקשת הרשות לערער מעלה המבקש שורה ארוכה של טענות המופנות כלפי התנהלות בית משפט השלום בהליך דנן. בכלל זאת, מלין על פסק הדין המשלים ועל החלטות ביניים שניתנו לאורך השנים בהן נוהל ההליך (עליהן הוגשו הליכי ערעור שנמחקו). בכל הנוגע להחלטת המכירה, מציין המבקש כי החלטה זו מבטלת למעשה את פסק הדין הראשון וחורגת מגדרי הסכמות הצדדים בפסק הדין המוסכם. כן נטען כי ההחלטה חורגת מהוראות הדין והפסיקה. המבקש מוסיף וטוען כי גם פסק הדין המשלים חורג מהוראות הדין וכי החלטת המכירה פוגעת שלא כדין בזכות הקניין שלו. בסיכומם של דברים, עותר המבקש כי בית משפט זה יורה על ביטול החלטת המכירה; על החזרת פסק הדין הראשון (שניתן, כאמור, בשנת 2015) על כנו; וכי זכויות הבניה בבניין יהיו בבעלות משותפות.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, כאשר מתעוררת שאלה משפטית שחשיבותה הציבורית חורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או כאשר יגרם למבקש עיוות דין חמור (רע"א 1502/20 שאול נ' ברזלי , פסקה 6 (14.4.2020); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). לא שוכנעתי כי הבקשה דנן עומדת באמת מידה זו. בקשת הרשות מופנית כלפי החלטת בית המשפט המחוזי שלא להיעתר לבקשת רשות לערער על החלטת המכירה. במסגרת החלטת המכירה הגיע בית משפט השלום למסקנה כי הדרך המתאימה לפירוק השיתוף בין הצדדים בכל הנוגע לדירות המוגנות היא במכירתן. החלטתו זו נטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של ההליך וניתנה בשים לב להסכמת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין המוסכם. גם בית המשפט המחוזי נדרש לטענותיו של המבקש לגופן וקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת המכירה (גם בשים לב לטענות המבקש שנוגעות להחלטות קודמות בהליך). טענות המבקש בבקשה דנן הן טענות ערעוריות מובהקות ולא מצאתי כי יש בהן כדי להקים עילה לבירור נוסף לפני ערכאה זו.

הבקשה נדחית אפוא ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.