פרטי ההליך
החלטה בתיק בר"ש 177/23
בבית המשפט העליון
בר"ש 177/23
לפני:
כבוד השופט א' שטיין
המבקשים:
1. דניאל צבר
2. אורלי צבר
נ ג ד
המשיבה:
נציבות שירות המדינה
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט נ' פלקס) שניתן ביום 7.12.2022 בעב"י
59320-07-21, בעב"י 60307-03-22, בעב"י 8861-08-21 ובעב"י
12989-08-22
בשם המבקשים:
בעצמם
החלטה
1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט נ' פלקס) אשר ניתן ביום 7.12.2022 בעב"י 59320-07-21, בעב"י 60307-03-22, בעב"י 8861-08-21 ובעב"י 12989-08-22, במסגרתו התקבל ערעורם של המבקשים על החלטותיו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (עו"ד א' כהן, אב"ד) (להלן: בית הדין), אשר ניתנו בימים 27.6.2021, 4.7.2021, 21.2.2022 ו-4.7.2022 בבד"מ 113/19 ובבד"מ 114/19, ואשר בגדרן הפקיע בית הדין עשירית מהמשכורת החודשית של המבקשים – וזאת, בשל היעדר התייצבותם לדיונים בבית הדין אליהם הם זומנו. חרף קבלת ערעורם, מעלים המבקשים שורה של טענות נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
2.בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המבקשים בקבעו כי החלטות בית הדין, אשר ניתנו בדן יחיד על ידי אב בית הדין, ניתנו בחוסר סמכות. זאת, לנוכח הוראת סעיף 6(א) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן: חוק המשמעת), אשר קובעת כי "בית הדין ידון במותבים של שלושה שימנה אב בית הדין". לאור זאת, ביטל בית המשפט המחוזי את החלטות בית הדין, והחזיר אליו את הדיון על מנת שמותב תלתא ידון בהליך מבראשית.
3.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.
4.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א).
5.פסק הדין קמא נטוע בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינו מעורר שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי".
6.המבקשים מעלים בבקשתם טענה נגד סמכותו של בית המשפט המחוזי להחזיר את הדיון לבית הדין כדי שישוב ויידרש אליו במותב תלתא. סעיף 43(ד) לחוק המשמעת קובע כי "בבואו להכריע בערעור רשאי השופט לעשות אחת מאלה: (1) לקבל את הערעור, כולו או מקצתו, ולשנות את פסק הדין או לבטלו ולתת אחר במקומו, או להחזיר את הדיון עם הוראות לבית הדין [...]". ביחס לסעיף זה טוענים המבקשים כי בית המשפט שבערעור רשאי לעשות אחד מן השניים: לבטל את פסק הדין או, לחלופין, להחזיר את הדיון לבית הדין מבלי לבטל את פסק הדין. טענה זו אינה יכולה לעמוד – ביטול מלא או חלקי של פסק הדין מתחייב מעצם ההחלטה להחזיר את הדיון לבית הדין, שכן דיון מחודש בהליך מחייב מניה וביה מתן פסק דין חדש. בית המשפט המחוזי פעל אפוא במסגרת סמכותו. מלבד טענה זו, המבקשים מעלים בבקשתם עוד שורה של טענות לגופן של ההחלטות אשר ניתנו בבית הדין. מדובר בטענות ערעוריות מובהקות שאינן יכולות להישמע "בגלגול שלישי" (ראו: רע"א 1502/20 שאול נ' שאול ברזלי, פסקה 6 (14.4.2020)). נוכח האמור, סבורני כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.
7.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ו בטבת התשפ"ג (19.1.2023).
ש ו פ ט