פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
7880/10
בפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1. פלונית
2. פלוני
3. פלוני
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בעמ"ש 924-03-10 שניתן ביום 11.10.10 על-ידי כב' השופטים
מ' נד"ב, י' שיינמן ו-ו' פלאוט
בשם המבקשים:
עו"ד ע' אשרי
החלטה
במוקד הבקשה שלפנינו סכסוך ירושה בנוגע לזכויות החכירה בנכס פלוני בעיר רחובות (להלן: הנכס ). המשיב הינו אחיהם של המבקשים 2-1. אמם של השלושה הלכה לעולמה בחודש אוקטובר 2005 (להלן: המנוחה ).
1.
בחודש אוקטובר 1972, חתמו המנוחה והמשיב על תצהירים שלפיהם זכויותיה בנכס הועברו במתנה למשיב (להלן: הסכם המתנה ). כחודש לאחר מכן, הוגשה למינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל ) בקשה להעברת הזכויות בנכס מהמנוחה למשיב, שלה צורפו תצהירי המנוחה והמשיב בעניין זה. למעלה משלושים שנה לאחר מכן, ביום 20.1.03, חתמה המנוחה על צוואה שבה ציוותה כי הזכויות בנכס תחולקנה בין ילדיה, כך שהמשיב יקבל את הזכויות בבית שבנה בחלקה והחצר הסמוכה לו; דירת חדר שנבנתה בנכס וסביבותיה יימסרו לשימוש המבקש 2 ובנו – המבקש 3, עד לאחרית ימיהם; הזכויות בשאר הנכס, לרבות ביתה של המנוחה, יוענקו למבקשת 1. זכויות המנוחה מעולם לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, וממילא לא נרשמו גם זכויות המשיב.
2.
בחודש נובמבר 2007, לאחר מותה של המנוחה, פנו המבקשים אל המשיב על-מנת לקיים את הוראות הצוואה כפי שפורטו. המשיב מיהר ופנה למינהל מקרקעי ישראל וביקש להשלים את רישום העברת הזכויות מכוח הסכם המתנה. משלא היה בידו ייפוי הכוח מטעם המנוחה, נאלץ המשיב לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, ולתבוע סעד הצהרתי שלפיו הוא רשאי להירשם כבעל הזכויות בנכס מכוח הסכם המתנה, שאמנם לא הושלם ביצועו, אך העברת הזכויות מכוחו גוברת – לשיטתו – על הוראות הצוואה.
3.
בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת ח' קיציס ) קבע כי עסקת המתנה לא הושלמה, ולכן מדובר אך ורק בהתחייבות לתת מתנה. בהמשך, נקבע כי המנוחה חזרה בה בצוואתה מההתחייבות זו, וזאת בהתאם להוראות סעיף 5(ב) לחוק המתנה, התשכ"ח-1968. משכך, נפסק, כי צוואת המנוחה גוברת על ההתחייבות במסגרת עסקת המתנה, וכי הנכס יחולק לפי הוראות הצוואה.
4.
בית המשפט המחוזי (כב' השופטים מ' נד"ב ,
י' שינמן ו- ו' פלאוט ) קיבל את ערעור המשיב וקיבל את תביעתו לסעד הצהרתי כאמור. משלא נרשמה זכותה של המנוחה בנכס אצל רשם המקרקעין, נקבע כי מדובר בזכויות אובליגטוריות, ולא קנייניות. העברתן, לפיכך, הושלמה בשנת 1972 עם חתימת המנוחה על הסכם המתנה והעברת החזקה בנכס לידי המשיב. בעת החתימה על הצוואה, לא היו בידי המנוחה זכויות בנכס, ולכן לא יכלה להורישו למבקשים.
מכאן הבקשה שלפניי.
5.
השגותיהם המרכזיות של המבקשים מתמקדות בשני היבטים של פסק הדין של בית המשפט המחוזי. במישור הדין הכללי, נטען כי על בית משפט זה לבחון מחדש את שאלת אופן השלמת עסקת מתנה בדבר העברת זכויות בנכס כאשר אלה אינן רשומות במרשם המקרקעין. לשיטת המבקשים, ההבחנה בין אופן השלמתה של עסקת מתנה בזכויות רשומות בנכס (זכויות קנייניות) ובין עסקה כאמור בזכויות ש אינן רשומות (זכויות אובליגטוריות), יוצרת עיוותים ודינה להתבטל. במישור הפרטני, נטען כי בית המשפט המחוזי כשל ביישום הדין המצוי על נסיבות המקרה, הואיל ובשום שלב לא נמסרה החזקה בנכס למשיב באופן בלעדי, וכן כי הוא לא נהג בנכס מנהג בעלים מבחינת תשלום מסים וחשבונות.
6.
דין הבקשה להידחות. ההבחנה בין אופן השלמת עסקה של העברת זכות אובליגטורית במקרקעין להבדיל מהעברת זכות קניינית במקרקעין, נידונה פעמים רבות בפסיקתו של בית משפט זה (ראו למשל: ע"א 6439/99 "טפחות" בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' פרח , פ"ד נח(2) 106 (2003); ע"א 3780/94 פלוני נ' לינדנבאום , פ"ד נג(5) 529 (1999); ע"א 1284/92 רתם נ' רתם , פ"ד מט(5) 257 (1996); ע"א 954/93 חג'בי נ' בן-יונה , פ"ד נ(1) 417 (1996); ע"א 307/85 מנהל מס שבח מקרקעין, תל-אביב נ' זמר , פ"ד מא(4) 826 (1988)). הכרעתו של בית המשפט המחוזי הינה, איפוא, יישום הדין וההלכה הפסוקה על נסיבותיו הפרטניות של המקרה, ואין היא מקימה עילה לדיון ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 630/10 עדני נ' שקופ (לא פורסם, 16.2.10); רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסם, 16.1.06) ).
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ז בחשון התשע"א (4.11.10).
ש ו פ ט