רע"א 1234/12 אילן קנר נ. דוד ארד

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' ענבר , י' שבח

ו- ש' שוחט ), שקיבל את ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' כספי ), והורה על דחיית בקשת המבקש לאשר את תביעתו נגד המשיב כתביעה נגזרת.

1.

המבקש והמשיב הם שני בעלי המניות היחידים של חברת רלקום סוכנויות בע"מ (להלן: החברה ). בהתאם ל"הסכם היפרדות" שנערך בין הצדדים קיבל המשיב מהחברה רכוש בשווי 1.4 מליון שקלים והוסכם בין הצדדים כי כל אחד מהם יפעל באמצעות חברה חדשה בבעלותו: המשיב – דרך חברת רלקום רכיבים בע"מ (להלן: חברת המשיב ), והמבקש – דרך חברת רלקום מערכות בע"מ (להלן: חברת המבקש ). התמורה בעבור הרכוש שקיבל המשיב לא שולמה ומשכך הגיש המבקש נגד המשיב ונגד חברת המשיב תביעה בסדר דין מקוצר, במסגרתה עתר להכיר בה כתביעה נגזרת בשם החברה.

2.

בית משפט השלום (כב' השופט צ' כספי ) הכיר בתביעת המבקש כתביעה נגזרת, ובהמשך דחה את בקשת המשיב למתן רשות להתגונן ומחק את התביעה נגד חברת המשיב. בית המשפט קבע כי התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 198(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות ) לאישורה של תביעה כתביעה נגזרת. לעניין עילת התביעה נקבע כי לחברה עילה תביעה כנגד המשיב בגין חובו. בעניין זה קבע בית המשפט כי הזכות לכספי הפירוק – זכות שלטענת המשיב, הוא המחה לחברה שבבעלותו – לא ניתנת לאומדן כספי משום שטרם הוחלט על פירוקה של החברה. על כן,

גם אם תתקבלנה טענות המשיב כי החוב המדובר הוא של החברה שבבעלותו, לא ניתן לקזז את החוב מהזכות שעוד לא התגבשה. בצד האמור, קבע בית המשפט כי משכשלו הליכי פירוק מרצון של החברה, ונדחתה תביעה לפירוק על-ידי בית המשפט המחוזי, הגיעו הצדדים ל"מבוי סתום" בחלוקת הכספים ביניהם, ואין מנוס אלא לאשר את התביעה כנגזרת, שכן מדובר בהליך שישרת את טובת החברה . אשר לדרישת תום הלב – בית המשפט העיר כי אמנם המבקש מסר תצהיר "בלתי ראוי" ולא מדויק, אך אין בכך כדי להכריע לשבט את גורל בקשתו לאישור תביעה נגזרת.

3.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' ענבר , י' שבח

ו- ש' שוחט ) קיבל את ערעור המשיב על פסק הדין והורה על דחיית הבקשה לאישור התביעה כתביעה נגזרת. נקבע כי נוכח העובדה שהמשיב איננו חולק על החוב, והחברה עודנה סולבנטית, תביעה נגזרת לא תשרת את טובת החברה . והחלופה המועדפת מבחינה זו היא המשך הליכי פירוק מרצון. לפי קביעתו, הואיל והחברה חדלה למעשה מכל פעילות ואין אינדיקציה כי תשוב לפעול בעתיד, אין לחברה כל אינטרס עצמאי בנפרד מן האינטרס של בעלי המניות. לפיכך, אין זה לטובתה לנהל תביעה נגד המשיב. עוד נקבע כי התנגדותו העיקשת של המבקש לפירוק מרצון של החברה, ללא כל הנמקה, כאשר ברור שזהו ההליך היעיל והזול ביותר, אינה מסייעת לו לעמוד בדרישת תום הלב שהיא תנאי לאישור תביעה נגזרת. בצד האמור, הוסיף בית המשפט כי גם אם היה מקום לאשר את התביעה כנגזרת, ראוי היה בנסיבות העניין ליתן למשיב רשות להתגונן שכן הוא הצליח להציג הגנה לכאורה.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. לטענת המבקש מעלה עניינו שאלה משפטית שטרם הוכרעה בפסיקתו של בית משפט זה, אודות אישורה של תביעה נגזרת כאשר החברה עומדת לפני פירוק, וזאת במיוחד בנסיבות בהן החברה עודנה סולבנטית אך חדלה מפעילות. לשיטתו, שגה בית המשפט קמא עת כרך את עניין הפירוק מרצון עם האפשרות לתבוע בתביעה נגזרת, בקובעו כי זה הראשון מוציא את האחרונה. לגישתו של המבקש יש בהחלטה זו משום פגיעה קשה בזכות החברה לגישה לערכאות. לגופו של עניין, סומך המבקש את ידיו על הכרעת בית משפט השלום ומלין על כך שבית המשפט המחוזי התעלם, כך לדידו, מקביעתו העובדתיות של בית משפט השלום בנוגע לניסיונות המשיב להתחמק מתשלום החוב. עוד טוען המבקש כי בהחלטתו התבסס בית המשפט המחוזי על מסד ראייתי רעוע. לטענתו, בית המשפט המחוזי מנסה בהחלטתו להביא את הצדדים להליכי הידברות, מקום שניסיונות כאמור עלו בתוהו כבר מזמן. משכך, ומשלא ניתן לפנות להליך פירוק מרצון בנסיבות העניין, ועדיין קיימות מחלוקות שלא יהיה מנוס אלא מלבררן בהכרעה שיפוטית, טוען המבקש כי הליך התביעה הנגזרת הוא הכרחי.

5.

לאחר עיון בבקשה, מסקנתי היא כי דינה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום בו מגלה הבקשה שאלה משפטית שחשיבותה כללית וחורגת מגדרי המחלוקת הפרטנית שבין בעלי הדין (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס (לא פורסם 14.6.2011)). סעיף 198(א) לחוק החברות קובע כי "תביעה נגזרת טעונה אישור בית המשפט והוא יאשרה אם שוכנע כי לכאורה התביעה וניהולה הן לטובת החברה וכי התובע אינו פועל בחוסר תום לב". אכן, הפירוש שיש ליתן למונח "טובת החברה" והדרישות הראייתיות שיש לעמוד בהן, טרם הוכרעו בבית משפט זה (ראו: ע"א 9491/04 שטרית נ' אריסון השקעות בע"מ , פסקה 7 (לא פורסם, 23.8.2006 ); רע"א 9030/04 אירופה ישראל בע"מ נ' גדיש קרנות גמולים בע"מ ואח' , פסקה 5 (לא פורסם, 26.6.2007 ); יחיאל בהט חברות- החוק החדש והדין לאחר תיקון 16 כרך ב 730 (מהדורה שתים עשרה, 2011); ראו גם: ציפורה כהן בעלי מניות בחברה- זכויות תביעה ותרופות כרך ג 512-516 (מהדורה שנייה, 2010)). עם זאת, סבורני כי אין אנו נדרשים לקבוע מסמרות בשאלה זו שכן היא אינה דרושה לשם הכרעה בבקשה שלפנינו. אפילו נניח – לטובת המבקש – כי יש לפרש את המונח "טובת החברה" באופן שמשרת את טענותיו, עדיין עומדת לו לרועץ קביעת בית המשפט המחוזי בדבר אי-עמידתו בדרישת תום הלב, שהיא תנאי מצטבר לשם אישור תביעה כתביעה נגזרת.

גם בשאר טענותיו של המבקש אין כדי לשנות את התוצאה. כידוע, גם אם הגיע בית המשפט המחוזי להכרעה שונה מזו של בית משפט השלום, ואף אם התערב בממצאי עובדה, עדין אין הדבר מצדיק רשות ערעור (השוו: רע"א 7079/10 ברעלי נ' הוצאת ספרים ע"ש י.ל. מאגנס, האוניברסיטה העברית , פסקה 5

(לא פורסם, 31.10.2010); רע"א 7175/10 עיריית רמת גן נ' י. גיתן מסחר והשקעות (1993) בע"מ , פסקה 4 (לא פורסם, 14.11.2010); רע"א 6276/11 מנורה חברה לביטוח נ' כהן , פסקה 6 (לא פורסם, 23.10.2011); רע"א 630/10 עדני נ' שקופ (לא פורסם, 16.2.2010)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.