בע"מ 1088/11 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטים מ' נד"ב, א' מקובר ו- ו' פלאוט ) בעמ"ש 48439-05-10 מיום 2.1.2011 בו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת ד"ר ו' בן שחר ) בו נקבע כי בנכסי העיזבון של המנוחים פ' ו-ס' נכללות גם זכויות הפיתוח במגרש בהרחבה של המושב בו היו בעלי משק.

העובדות הצריכות לעניין

1.

הזוג פ' ו-ס', אשר התגוררו במושב במרכז הארץ, הלכו לעולמם (להלן: המנוחים ). למנוחים היו שלושה ילדים: ל' אשר נפטר ביום 4.7.2007, לאחר פטירת אביו וקודם לפטירת אמו, והמשיבים 1 ו-2: ר' ו-מ'. המבקשת היא אלמנתו של ל' והיורשת היחידה של עזבונו.

2.

בשנת 1995, עוד בחייהם, ערכו המנוחים צוואה. על פי הצוואה, ציווה פ' את כל רכושו בחלקים שווים לילדיו וכן ציווה כי ס' תוסיף להתגורר במשק כל ימי חייה. ס' ערכה צוואה דומה לפיה הורישה לשלושת ילדיה את כל רכושה בחלקים שווים.

3.

בין המבקשת ל-ר' ול-מ' התגלעה מחלוקת באשר לזכויות במגרש בהרחבה במושב: האם הן נכללות בעיזבונם של המנוחים או האם היו הן בבעלותו של ל', ועל כן אין הן חלק מעיזבון המנוחים.

4.

כאן המקום לעמוד על הזכויות במגרש בהרחבה: המנוחים, כבעלי משק במושב, היו זכאים להפנות מועמד מטעמם לרכוש זכויות במגרש בהרחבה ממינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל ). המנוחים המליצו על ל' ובהתאם נערך חוזה פיתוח בינו לבין המינהל ביום 14.5.2002. על פי חוזה הפיתוח היה על ל' לסיים לבנות בית במגרש עד ליום 30.4.2005, ואם היה עושה כן היה הופך חוזה הפיתוח לחוזה חכירה. המנוחים הם ששילמו עבור האפשרות לערוך את חוזה הפיתוח עם המינהל. ביום 9.8.2005 פנה ל' למינהל וביקש להאריך את משכו של חוזה הפיתוח לפרק זמן נוסף של שנתיים. בפנייתו זו ציין כי עד עתה התקשה להיערך לבניה והוא מקווה כי יוכל להיערך לה כעת. הגם שהמבקשת טענה לפני בית המשפט לענייני משפחה כי פנתה למינהל בבקשה להאריך את חוזה הפיתוח לא הוצגה ראיה לכך. בין כך ובין כך אין מחלוקת כי נכון למועד מתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, לא נבנה כל בית על המגרש.

ההליך לפני בית המשפט לענייני משפחה ופסק דינו

5.

לפני בית המשפט לענייני משפחה טענו ר' ו-מ' כי הזכויות במגרש הוחזקו בנאמנות על ידי ל' עבורם וזאת מאחר שלא ניתן היה להמליץ על יותר ממועמד יחיד לכריתת חוזה הפיתוח עם המינהל ואם לא היו המנוחים ממליצים על אחד מילדיהם היו הם מאבדים את הזכות לרכוש זכויות במגרש כליל. משכך, נטען כי הזכויות מהוות חלק מעיזבונם ויש לחלקן, בהתאם לצוואתם של המנוחים, בין האחים בחלקים שווים.

6.

המבקשת טענה כי המנוחים לא ביקשו לשמר את הזכויות במגרש עבור שלושת ילדיהם וכי המגרש ניתן ל-ל' במתנה בשל הנכות ממנה הוא סבל. עוד נטען כי המשיבים לא נטלו חלק בעלויות הפיתוח ולא התעניינו כלל בגורלו של המגרש בעוד ש-ל' ביצע פעולות המלמדות כי זה היה שייך לו בלבד. בנוסף, המבקשת טענה כי העובדה שזכויותיו של ל' על פי חוזה הפיתוח נרשמו במינהל מהווה ראייה להיותו בעל הזכויות.

7.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את הטענה כי הנכס הוחזק בנאמנות על ידי ל'. יחד עם זאת נקבע כי המבקשת לא הוכיחה כי הזכויות במגרש הוענקו ל-ל' במתנה, וכי בכל המקרה לכל היותר המדובר בהתחייבות לתת מתנה מאחר שזו לא הסתיימה ברישום הזכויות. בית המשפט הוסיף וקבע כי אף אם היה מדובר במתנה, הרי שמדובר במתנה על תנאי, קרי מתנה שהותנתה במימוש זכות המגורים במגרש, ומאחר שבית כאמור לא נבנה עד עצם היום הזה, המתנה בטלה. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וקבע כי כוונת ההורים, כעולה מצוואתם וכן מעדותו של עורך הדין שייעץ להם בעניין הורשת נכסיהם, הייתה למצוא דרך לאזן את חלוקת הרכוש שלהם כך שתיווצר חלוקה שוויונית בין האחים. על יסוד האמור, נקבע כי המגרש מהווה חלק מעיזבון המנוחים.

הערעור לבית המשפט המחוזי ופסק דינו

8.

על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי המנוחים לא העניקו מתנה ל-ל' וכי אין המדובר אף בהתחייבות לתת מתנה. בנוסף, נקבע כי רישום זכויות ל' על פי חוזה הפיתוח במינהל אינו מהווה ראיה לכך שזכויות החכירה במינהל עברו ל-ל'. בית המשפט המחוזי אימץ את קביעתו של בית משפט השלום כי לא הייתה כוונה מצד המנוחים לתת ל-ל' את הזכויות במגרש במתנה וכי מצוואות המנוחים, כמו גם מעדות עורך הדין שייעץ להם, עולה כוונה ברורה לחלוקת רכושם באופן שווה בין שלושת ילדיהם. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי המגרש הוחזק בנאמנות על ידי ל' בעבור יתר האחים. על יסוד האמור, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקשת

9.

המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי טעה כשהתערב בקביעתו של בית המשפט לענייני משפחה לפיה לא הוכחה לפניו החזקה בנאמנות של הזכויות במגרש על ידי ל' שכן לא הוגש כל ערעור שכנגד על ידי ר' ו-מ' על קביעה זו. בנוסף, טוענת המבקשת כי פסק הדין עומד בסתירה להלכה שנקבעה על ידי בית משפט זה לעניין נטלי ההוכחה מקום בו בוצעה העברה ללא תמורה בין הורים לילדים ומפנה לע"א 34/88 רייס נ' עזבון המנוחה חוה אברמן ז"ל , פ"ד מד(1) 278 (1990). עוד נטען כי בית המשפט המחוזי ערך צוואה חדשה במקום המנוחים וכי לא היה מקום לעשות כן. כמו כן, שבה המבקשת וטוענת כי רישום חוזה הפיתוח במינהל מהווה ראיה חותכת לאמינות תוכנו.

דיון והכרעה

10.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא קבלת תגובת המשיבים. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק באותם המקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מגדר עניינם הפרטני של בעלי הדין [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)]. איני סבור כי בקשה זו מעוררת שאלה כאמור, ואף המבקשת לא טענה כי בקשתה נמנית על אותם המקרים בהם תינתן רשות ערעור. המדובר בסכסוך ירושה בין בני משפחה. טענות המבקשת, בעיקרן, משיגות על המסקנות השונות שהסיקו שתי הערכאות מן הנסיבות הקונקרטיות של המקרה. לעניין נטל ההוכחה בהעברה ללא תמורה בין הורים לילדים, אסתפק בכך שאציין כי מעיון בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואף אם הדבר לא נאמר במפורש, עולה באופן מובהק כי ר' ו-ל' עמדו בנטל שהמבקשת טוענת כי מוטל עליהם להפריך את החזקה כי הזכויות במגרש הועברו ל-ל' במתנה. אציין כי אף אם נפלה טעות ביישום ההלכה או הדין על ידי בית המשפט, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בהעדר שאלה משפטית הראויה לדיון ב"גלגול שלישי" [ראו למשל: רע"א 10321/09 סייג נ' דוהארי (לא פורסם, 22.4.2010); רע"א 630/10 עדני נ' שקופ (לא פורסם, 16.2.2010)].

11.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.