פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
1259/13
לפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקשים:
1. פלוני
2. פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. פלונית
2. פלונית
3. פלוני
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בחיפה מיום 16.01.2013 בתיק עמ"ש
4253-08-12
שניתן על ידי כבוד סגנית הנשיאה ש' וסרקרוג,
י' וילנר, ר' למשטרייך-לטר
בשם המבקשים:
עו"ד פ' ג' ח'טיב
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטות ש' וסרקרוג, י' וילנר, ר' למשטרייך-לטר ), בעמ"ש 4253-08-12 שניתן ביום 17.01.13 וכן בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.
1.
המשיבות 1 ו-2 (להלן: המשיבות ), אם ובתה הקטינה, הגישו לבית המשפט לענייני משפחה בקריות תביעה לקבלת פסק דין המצהיר על זכויותיהן בדירת מגורים (להלן: הדירה ) בה התגוררו יחד עם המשיב 3, בעלה המנוח של המשיבה 1 ואביה של המשיבה 2 (להלן: המנוח ). המבקש 1 הוא אחי המנוח, המחזיק בחלק מהדירה כיום, ואילו המבקשת 2 היא אחות אבי המנוח, עליה רשומות הזכויות בדירה. בתביעה טענו המשיבות כי המנוח התחייב, במעמד הנישואין, כלפי המשיבה 1 לספק לה דירה, עובדה המקנה להן, לטענתן, זכויות בדירה הנדונה. עוד נטען כי הדירה נבנתה על-ידי המנוח מכספו האישי וכי רישום הנכס על שם המבקשת 2 היה אך למראית עין. בנוסף, טענו המשיבות כי זכותן בדירה נובעת אף מנשיאה בתשלום ההוצאות החלות על הדירה לאורך השנים על-ידי המנוח והמשיבה 1. בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת המשיבות בקבעו כי אין בתיק די ראיות להוכחת טענותיהן. נקבע כי המשיבה 1 והמנוח נכנסו לדירה כשהיא בנויה ולא השקיעו בה השקעה של ממש. עוד נקבע כי לכל היותר ניתן לומר כי המנוח התחייב כלפי המשיבה 1 לספק לה קורת גג, לפי דיני המדור השרעי, וזאת לתקופת הנישואין בלבד. כמו כן, ציין בית המשפט כי ברבות השנים צברה הדירה חובות ענק כלפי הרשות המקומית, ומשכך גם הטענה לקיום זכויות מכוח נשיאה בהוצאות השוטפות אינה עומדת.
2.
המשיבות הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, וקבע כי על-פי הראיות שהוצגו בפני בית המשפט לענייני משפחה, ניתן להגיע למסקנה כי המבקשת 2 נתנה למנוח הבטחה בלתי הדירה לאפשר לו ולמשפחתו להתגורר בדירה עד שיתייצב מצבם הכלכלי. לפיכך, נקבע כי המשיבות זכאיות לפיצוי בסך של 120,000 ₪ המשקף תחליף לזכות המגורים בדירה למשך 5 שנים העומדת להן.
3.
על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. בבקשה סוקרים המבקשים את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני המשפחה וטוענים כי התערבות בית המשפט המחוזי בקביעות אלה נעשתה באופן לא מוצדק ואף לא מנומק. מעבר להשגות העובדתיות טוענים המבקשים כי בקשתם מעלה שאלה עקרונית הנוגעת להגדרה של בר רשות במקרקעין. עוד נטען כי יש מקום לתת להם רשות ערעור, מכיוון שבית המשפט המחוזי התערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה והפך את החלטתו. יצוין כי לצד בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע התשלום.
4.
עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, כדי לקבל רשות ערעור על המבקש
להראות כי בקשתו אינה תחומה בעובדותיו של מקרה ספציפי, וכי ההכרעה בה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). טענת המבקשים לקיומה של שאלה משפטית עקרונית הנוגעת להגדרה של בר רשות במקרקעין נטענה כטענה בעלמא ולא פורטה. משכך אין בידי לקבלה. באשר להשגותיהם העובדתיות של המבקשים, גם אם הייתי מקבלת את טענותיהם בנוגע לטעויות שנפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואיני קובעת מסמרות בדבר, לא היה בכך כדי להצדיק היעתרות לבקשת רשות ערעור , שכן אין טעות בפסק דין יוצרת שאלה משפטית עקרונית (רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (18.6.2006); רע"א
4123/11
ששון נ' תמר
(1.6.2011)).
5.
בנוסף, יש לדחות את טענת המבקשים, לפיה יש מקום להיעתר לבקשה מאחר שבית המשפט המחוזי הפך את החלטת בית המשפט לענייני משפחה וקבע בתיק ממצאים עובדתיים חדשים. הלכה פסוקה היא כי אפילו אם ערכאת הערעור הראשונה התערבה בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" (רע"א 10130/05 טליאס נ' בנק הפועלים בע"מ (31.10.05)).
הבקשה, איפוא, נדחית. משנדחתה הבקשה מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע ואף היא נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבות, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ז' באדר התשע"ג (17.2.2013).
ש ו פ ט ת