פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1318/09
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקשת:
מדינת ישראל- קצין התגמולים
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.12.08 בע"א 2413/08 שניתן על ידי כבוד
השופטים צ' זילברטל, ג' כנפי-שטייניץ ור' יעקובי
בשם המבקשת:
עו"ד ח' זנדברג,
עו"ד ח' שפיצר
החלטה
1.
בפניי בקשה ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט צבי זילברטל, כב' השופטת גילה כנפי-שטייניץ, כב' השופט רפאל יעקובי), שהפך את החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום, התשי"ט-1959 (להלן בהתאמה: הוועדה, החוק ). הוועדה דחתה את ערעורה של המשיבה על החלטת קצין התגמולים, שלא להכיר במחלתה הנפשית (סכיזופרניה) כנגרמת או מוחמרת עקב תנאי שירותה, זאת בהתאם לחוק.
2.
כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המשיבה התגייסה לשירות צבאי בפרופיל 97. דרכה בצבא החלה בטירונות שנמשכה שבועיים וכבר במהלכה פנתה לקצינת בריאות הנפש, עקב הקושי שחשה בשל המסגרת הצבאית. המשיבה סיימה את הטירונות ושובצה לאכזבתה כפקידת רכב בחיל המודיעין. משם הופנתה לבקשתה לקורס הכשרת מורות. במהלך הקורס חשה כי סגל הקורס מנצל את חולשתה הנפשית ומתנכל לה. היא חשה מבולבלת וחסרת מנוחה, לא הצליחה להירדם בלילות והייתה עייפה במשך היום, דבר שגרם בסופו של דבר להדחתה מהקורס. היא הופנתה לקצינת בריאות הנפש ובעקבות המלצתה יצאה לחופשה בת חצי שנה, במהלכה פנתה לקבלת טיפול נפשי פרטי שכלל טיפול תרופתי. במהלך תקופה זו, הוסיף מצבה של המשיבה להידרדר. לאחר חודשיים לערך, אבחנה ועדה רפואית שהמשיבה סובלת "מהפרעה הסתגלותית תגובתית, עם ביטויי מצוקה וקשיי תפקוד חמורים". החופשה שניתנה לה הוארכה מעת לעת, עד שבסופו של דבר הורידה ועדה רפואית את הפרופיל הרפואי שלה ל-21, והיא שוחררה מהצבא. לאחר שחרורה אובחנה המשיבה כסובלת מסכיזופרניה.
3.
כאמור, המשיבה הגישה תביעתה לתגמולים בהתאם לחוק ונדחתה. בהחלטה זו נסמך קצין התגמולים על חוות דעת של מומחה, אשר שללה קיומו של קשר סיבתי בין המחלה לשירותה הצבאי. סוגיה זו גם עמדה בלב החלטתה של וועדת הערעורים. הצדדים לא חלקו על עצם קיומה של המחלה אצל המשיבה והתפרצותה במהלך השירות, אולם המבקשת טענה כי אין קשר סיבתי בין המחלה לבין השירות. חוות הדעת שהובאו על ידי הצדדים התמקדו בשאלה האם האירועים שחוותה המשיבה, מהווים "אירוע דחק" שעלול להצית מחלת נפש קונסטיטוציונאלית.
4.
הוועדה ביכרה את חוות דעתו של המומחה מטעם המבקשת, שגרס כי אומנם המחלה פרצה בזמן השירות, אך אין זה סביר ש"טירונות בנות" יוצרת תנאי לחץ שיכולים להביא להתפרצות המחלה. בהתאם לכך, הוועדה קבעה שהמשיבה לא הוכיחה קיומו של "אירוע דחק" שגרם להתפרצות המחלה, ולא הצביעה על מאורע שעונה על הגדרה זו. בנוסף, נקבע שהמשיבה לא הצביעה על אירוע חריג מבחינה אובייקטיבית, ולא סביר שסימני חרדה כה עזים יתגלו אצל המשיבה מיד עם גיוסה.
5.
בית המשפט המחוזי הפך את החלטת הוועדה. הוא קבע כי מכלול הנסיבות בהן מצאה עצמה המשיבה במהלך השבועות הראשונים לשירותה הצבאי, מהווה בהחלט גורם דחק שעלול להביא להתפרצות המחלה. כמו כן, הדבר הוכח ברמה נדרשת של מאזן ההסתברויות. לפיכך, דחה בית המשפט קמא את קביעת הוועדה שאין אחיזה אובייקטיבית לתחושותיה של המשיבה.
6.
המבקשת טוענת שפסיקת בית המשפט המחוזי מרחיבה את ההלכה המרכזית בסוגיה דנן, שנקבעה ב דנ"א 5343/00
קצין התגמולים נ' אביאן ,
פ"ד נו(5) 732 (2002) (להלן: אביאן ). כך שעל מנת לבסס קשר סיבתי משפטי, מספיקה עצם הכניסה לשירות על מאפייניו הכלליים, מבלי להצביע על אירוע ספציפי. זאת, מאחר ולכאורה המשיבה לא הצביעה על אירוע חריג מעבר להיותה במסגרת הטירונות, אשר מצדיק את קביעת קיומו של קשר סיבתי-משפטי. בנוסף, המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי התערב בקביעה העובדתית של הוועדה, בנוגע להיעדר קשר סיבתי-עובדתי בין השירות הצבאי ופרוץ המחלה. לבסוף, המבקשת טוענת כי הלכת אביאן אינה בהירה דיה ואינה מספקת כלים קונקרטיים בידי בתי המשפט בבואם לפסוק בשאלות המתעוררות בהקשר הנדון.
7.
דין הבקשה להידחות. בנוגע לטענתה של המבקשת בדבר היעדרו של קשר סיבתי-משפטי, הרי עניינה ביישום הלכת אביאן על המקרה דנן, והיא אינה מעלה שאלה משפטית המצדיקה בחינת הסוגיה בערכאת ערעור בגלגול שלישי (ראו: רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסמה, 16.1.06) . כמו כן, יודגש שבית המשפט התייחס באופן ספציפי לתנאי שירותה ו"החוויות הצבאיות" שעברה, תוך הדגשת ניגודם לחייה האזרחיים. זאת, להבדיל מטענת המבקשת כי בית המשפט קבע שעצם הכניסה לצבא או היות המשיבה במסגרת צבאית, מקיים את המרכיב האובייקטיבי.
8.
למעלה מהצורך, מצאתי לנכון להתייחס בקצרה למספר נקודות העולות מטענות המדינה בקשר ליישום היסוד האובייקטיבי. בפרשת אביאן יוחד חלק מפסק הדין לסוגיית הקשר הסיבתי-משפטי בעניינה של מחלה קונסטיטוציונאלית, הוא מוקד טענותיה של המבקשת במקרה שבפניי. בהסתמך על פרשת אביאן , הקשר הסיבתי משפטי מורכב ממבחן סובייקטיבי, המשולב עם מבחן אובייקטיבי. כאמור, בענייננו המחלוקת נוגעת ליישום היסוד האובייקטיבי, על פיו נדרש תובע להוכיח את הקשר בין אירוע ממשי במסגרת שירותו הצבאי, הנגזר מאופיו של השירות הצבאי והביא לפרוץ מחלתו. בית המשפט קבע כי אין להכיר באירוע טריוויאלי או בקשר רופף בינו לבין המחלה, כמבסס קשר סיבתי.
9.
כאמור, מטענות המבקשת עולה כי בית המשפט קמא הכיר בקיומו של היסוד האובייקטיבי, למרות שהמשיבה לא הצביעה על אירוע חריג, ולכאורה העניק משקל רב לעצם המעבר למסגרת הצבאית. לשיטת המבקשת, לפי היגיון זה, עצם היות אדם חלק מן המסגרת הצבאית על מאפייניה הכלליים, מספיקה על מנת להקים את היסוד האובייקטיבי.
10.
אין יסוד לטענה זו. העובדה שמדובר במקרה דנן בטירונות אותה עוברות מספר רב של מגויסות מידי שנה, אינה שוללת בהכרח, אפריורית, את קיומו של היסוד האובייקטיבי בהקשר זה. שכיחותו של מצב מסוים אינה הופכת אותו בהכרח לטריוויאלי. יתר על כן, לכאורה ומבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, דווקא הטירונות הצבאית בשל ייחודה, עולה בקנה אחד עם המאפיינים של היסוד האובייקטיבי, כפי שהותוו בפרשת אביאן , בעמ' 764:
"לסיכום הדברים נאמר כך: ההלכה מביאה במניין שיקוליה – לטובתו של החייל הנפגע – את חולשותיו האינדיווידואליות של החייל, ואולם בה - בעת מקפידה היא לבחון אם אכן השירות בצבא – אם תרצו: ייחודיות השירות בצבא ומיוּחדותו – הוא שהביא בפועל לפריצתה של המחלה. בייחוד כך (כבענייננו) שעה שהמחלה לא פרצה בעקבות מקרה טראומטי או בשל "צבאיות" השירות בצבא. כך, למשל, יימצא קשר סיבתי - משפטי שעה שהחייל נמצא בלחץ אך בשל שירותו בצבא (ראו, למשל, פרשת אהרן , לעיל). לשון אחר, המבחן לקיומו של קשר סיבתי - משפטי בין מחלה שפרצה בעת השירות לבין השירות תולה עצמה במבחן משולב סובייקטיבי - אובייקטיבי."
11.
בנוסף, חשוב לעמוד על כך שבית המשפט בפרשת אביאן , התייחס לבעיה שבהתוויית הלכה שהינה כללית מטבעה, בנושא כה סבוך ורגיש. הוא מדגיש כי יש לערוך ניתוח זהיר לכל מקרה, ולבית המשפט שמור שיקול דעת נרחב בנושא זה:
"השאלה אימתי ניתן לסווג אירוע פלוני כאירוע טריוויאלי או כאירוע שולי, קרא כאירוע שאין קשר סיבתי-משפטי בינו לבין המחלה שפרצה, שאלה היא שהתשובה עליה לא תזמן עצמה לנו בנקל. נדרשים אנו לכלי-ניתוח עדינים ולעתים נתקשה בהכרעה לכאן או לכאן, ואולם אמת-מידה אחת תוכל לשמש לנו, והיא חייו האזרחיים המשוערים של החייל לולא שירת בצבא. אמת-מידה זו שומה עלינו לעשות בה שימוש זהיר-זהיר בתתנו דעתנו על היסוד השני, על אותו יסוד המורנו כי קשר סיבתי ייקבע באורח קונקרטי ולא באורח נורמטיבי.
...
ואולם לא כל אירוע חיצוני "אובייקטיבי" די יהא בו. צורך מוּבנֶה הוא במאטריה שאותו אירוע תהא בו ממשות, שלא יהא זה אירוע טריוויאלי, שלא יהא אך קשר רופף בינו לבין פרוץ המחלה. השאלה אימתי נסווג אירוע כטריוויאלי ואימתי נסווג אירוע כיוצר קשר סיבתי, שאלה היא הנתונה להכרעה בכל מקרה ומקרה על - פי נסיבותיו. שיקול - הדעת המוקנה לבית - משפט שיקול - דעת רחב הוא." (שם, 764-765)
12.
אל לנו לקבוע באופן גורף כי אירוע מסוים אינו מקיים את היסוד האובייקטיבי. מקל וחומר אל לנו לקבוע זאת באופן גורף ביחס למאפיינים כאלה ואחרים של המסגרת הצבאית ככזאת, חרף היותם שיגרתים ככל שיהיו. על התובע לפי החוק, להוכיח את הקשר הסיבתי ביחס למקרה הקונקרטי. מאידך, ברי כי טענה כללית בדבר עצם המעבר מהחיים האזרחיים למסגרת הצבאית, ומבלי לקשור את התובע לאירועים שונים במסגרת שירותו, לא תצלח.
13.
בנוגע לטענת התערבותו של בית המשפט המחוזי בקביעות עובדתיות של הוועדה, הרי וגם אם נכון הדבר, הלכה פסוקה היא כי התערבות שכזאת אינה מצדיקה רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו: רע"א 10130/05 טליאס נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסמה, 31.10.05)).
14.
לסיכום, לאור האמור לעיל לא עלה בידה של המבקשת להצביע על שאלה משפטית שתצדיק בחינה על ידי ערכאת ערעור נוספת (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).
15.
הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו הוצאות.
ניתנה היום, כ"ו באלול תשס"ט
(15.9.09).
ש ו פ ט ת