רע"א 2364/10 פלוני נ. משרד הבטחון קצין התגמולים

בקשת רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא ג' גינת והשופטים ש' שטמר ו- ב' בר-זיו ) בע"א 4807/07, אשר דחה ערעור שהגישה המבקשת וכן ערעור שכנגד על פסק-דינה של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט -1959 (נוסח משולב) (להלן: החוק ).

1.

המבקשת, ילידת שנת 1983, התגייסה לצה"ל ביום 8.6.2003. בחלוף כחודש, היא אושפזה במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים רמב"ם שבחיפה כשהיא במצב פסיכוטי. לאחר אשפוזה, הגישה המבקשת לקצין התגמולים תביעה, שבגדרה היא עתרה להכיר בה כ"נכה" לפי החוק, זאת בטענה כי מחלת הסכיזופרניה שממנה היא סובלת נגרמה תוך ועקב שירותה הצבאי. תביעה זו נדחתה משלא נמצא קשר סיבתי בין שירותה הצבאי של המבקשת לבין מחלתה. על החלטה זו הוגש ערעור, בהתאם להוראות החוק , לוועדת הערעורים (להלן: הוועדה ). הוועדה החליטה – על יסוד עובדות המקרה ונסיבותיו, לאחר שבחנה את חוות הדעת הרפואיות שהונחו לפניה

ולאחר ששקלה נתונים המתייחסים למצבה הנפשי של המערערת עובר לגיוסה, וכן את המבחן המשולב סובייקטיבי-אובייקטיבי להוכחת קשר סיבתי משפטי –

כי לא הוכח קשר סיבתי מסוג "גרימה". בצד האמור, פסקה הוועדה כי שירותה הצבאי של המבקשת החמיר את מצבה הרפואי בשיעור של 25%. על החלטת הוועדה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי הן על-ידי המבקשת, הן על-ידי המשיב. בערעורה טענה המבקשת כי הוועדה שגתה בקביעתה כי מחלתה החלה טרם גיוסה. המשיב טען מנגד, בין היתר, כי לא הוכח ברמה הנדרשת הקשר הסיבתי שבין האירועים שחוותה המבקשת בזמן שירותה הצבאי לבין מחלתה, וכי בהחלטתה התעלמה הוועדה ממסמכים רפואיים שמהם עולה כי התדרדרותה הנפשית של המבקשת החלה עוד בטרם גיוסה לצה"ל. בית המשפט המחוזי מצא כי קביעותיה של הוועדה מעוגנות היטב בחומר הראיות, ואין עילה להתערב בהן. נוכח האמור, ערעוריהם של המבקשת ושל המשיב נדחו.

2.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוענת המבקשת, בעיקרו של דבר, כי קיימת אי בהירות בפסיקה בשאלות הנוגעות לנטל הראיה המוטל על המבקש להוכיח קשר סיבתי בין פרוץ מחלתו לבין שירותו הצבאי. כתימוכין לטענה זו, מביאה המבקשת בכתב תביעתה שורה של פסקי דין שעסקו בערעורים על החלטות של קצין תגמולים, אשר במסגרתם נדונה בהרחבה שאלת הקשר הסיבתי. המבקשת כי בית המשפט יאמץ מבחן בהיר לצורך הכרעה בסוגיות מעין אלו.

3.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום שבו מעלה הבקשה שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). השאלה נושא הדיון נוגעת לפרשנות המושג "עקב השירות" שבחוק, ומכאן שהיא מתמקדת באמת

המידה לבחינתו של הקשר הסיבתי שבין שירותו של חייל לבין מחלת נפש קונסטיטוציונלית שהוא לוקה בה תוך כדי השירות. סוגיה זו נדונה בפני הרכב מורחב של בית משפט זה בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן

פ"ד נו(5) 732 (2002) (להלן – הלכת אביאן ). בפסק דין זה נקבעה הלכה ברורה וסדורה ביחס לקשר הסיבתי ולנטל הראיה בעניינים מעין אלה, ובהמשך שב בית משפט זה ונזקק לאותה הלכה לא אחת. טענותיה של המבקשת תוקפות את יישומה של ההלכה במקרה שלפנינו, אלא שיישומה של הלכה במקרה קונקרטי, כידוע, אינו יכול להצדיק מתן רשות ערעור (ראו: רע"א 9373/08 ערן שרעבי נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 23.2.2009); רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסם, 16.1.2006)). כך ככלל ובעניין יישומה של הלכת אביאן בפרט:

רע"א 1318/09 מדינת ישראל - קצין התגמולים נ' פלונית (לא פורסם, 15.9.2009)

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.