פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
9373/08
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקש:
ערן שרעבי
נ ג ד
המשיב:
קצין התגמולים
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 25.9.08
בע"א 5420-08-07 שניתן על ידי כבוד השופט א' ש' שילה והשופטות א' דודקביץ
ומ' נד"ב
בשם המבקש:
עו"ד א' נון, וא'
דביר
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי במחוז המרכז (ע"א 5420-08-07; כב' השופט א' ש' שילה, כב' השופטת א' דודקביץ, כב' השופטת מיכל נד"ב), אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים, הכל ביחד, להלן: ועדת הערעורים ), לדחות את ערעור המבקש על החלטת המשיב, לפיה חסימת המעיים שסבל במהלך שירותו הצבאי, הוחמרה בשיעור של 50% בעקבות השירות.
המבקש סבל מהיצרות מולדת של התריסריון, ובגיל חמישה שבועות נותח לשם יצירת מעקף במעי. מאז ועד לישורת האחרונה של שירותו הצבאי, לא סבל המבקש מן הפגם האמור, ושנותיו עברו עליו ללא כל מגבלה תזונתית או אחרת הקשורות בו. שנתיים וחצי לאחר גיוסו לצה"ל נתגלתה אצל המבקש חסימת מעיים בעקבות גוש של שיירי מזון שלא ניתן לעיכול. חסימת המעיים חייבה התערבות כירורגית ובעקבותיה שוחרר המבקש משירותו הצבאי בטרם זמן.
בחודש דצמבר 1997 הגיש המבקש תביעה לפי חוק הנכים נגד המשיב, בטענה שחסימת המעיים ממנה סבל נגרמה עקב השירות הצבאי ותוך כדי השירות. התביעה נתקבלה בחלקה, תוך קביעה שקיים קשר של החמרה בין השירות הצבאי לבין מצבו הרפואי של המבקש. שיעור ההחמרה הועמד על 50 אחוזים. בחודש דצמבר 2004 פנה המבקש למשיב בבקשה ל"עיון נוסף" בתביעתו, כשבאמתחתו ראיה חדשה, היא חוות דעת רפואית שנערכה עבורו על-ידי פרופ' רטן. בחוות הדעת הובעה הדעה, כי לאור העובדה ששנים רבות קודם לגיוס לא לקה המבקש בחסימת מעיים, חרף כך שתזונתו לא הוגבלה, יש לראות בשירות הצבאי כמה שגרם לליקוי זה ולא רק כמה שהחמירו. בהחלטתו, מחודש מרץ 2005 קבע המשיב כי אין בחוות הדעת החדשה כדי לשנות מקביעתו לפיה קיים קשר של החמרה בשיעור 50 אחוזים בין השירות הצבאי לחסימת המעיים שנגרמה למשיב בעת שירותו הצבאי. על קביעה זו הגיש המבקש ערעור בפני ועדת הערעורים.
ועדת הערעורים (כב' השופט ש' יעקובוביץ' והחברים ד"ר קנובל ועו"ד ארבל) דחתה את הערעור בקובעה כי הקביעות הרפואיות שהובאו בענייננו של המבקש מבססים אך קשר של "החמרה", זאת להבדיל מקשר של "גרימה", שכן אין מדובר במחלקה קונסטיטוציונלית שפרצה לראשונה בשירות הצבאי אלא בפגם מולד. עוד קבעה ועדת הערעורים כי בהיעדר ראיות בדבר הרגלי התזונה של המבקש עובר לגיוסו ולאחריו, הייתה החלטת המשיב להכיר בקשר של החמרה בשיעור של חמישים אחוזים, החלטה ראויה והוגנת. לבסוף דחתה ועדת הערעורים את טענת המבקש כי המערכת הצבאית התרשלה בהחליטה שלא להגביל את
תזונתו של המבקש, לאור העובדה כי לכל אורך חייו לא הוגבל המבקש בתזונתו חרף הניתוח שעבר בינקותו. נגד החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט דחה את ערעור המבקש, באמצו את קביעותיה ומסקנותיה של ועדת הערעורים ותוך הדגשת שיקול הדעת המסור לה בעניינים נשוא הערעור. בהתייחס לטענות המבקש, קבע בית המשפט קמא, כי בעניינו חלה ההלכה שנקבעה בע"א 472/73 הס נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 6.6.74) ולא זו שנקבעה בדנ"א 5343/00 אביאן נ' קצין התגמולים , פ"ד נו(5) 732 (2002) (להלן: עניין אביאן ), שכן בעוד שבעניין אביאן דובר במחלה שלא התפרצה ולא הוכרה לפני השירות הצבאי, עניינו של המבקש עוסק במחלה קיימת שהתפרצה זה מכבר בעבר. לאור מסקנתו זו, פסק בית המשפט, כי לכל היותר ניתן לקבוע מחמת הספק שמצבו הרפואי של המבקש הוחמר בעת השירות הצבאי כפי שאמנם קבע המשיב. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו.
בבקשתו, טוען המבקש, כי בהתאם להלכות שנפסקו בבית משפט זה, התפרצות מחלה קונסטיטוציונלית במהלך השירות הצבאי, שיש קשר בינה לבין השירות, תוכר בשיעור מלא (100%) של "גרימה" ולא בשיעור חלקי של "החמרה" כזה שהוכר בעניינו. לחילופין טוען המבקש, כי הימנעותם של גורמי הצבא מלקבוע מגבלות רפואיות או תזונתיות לשירותו, אף כי היו מודעים היטב לליקוי ממנו סבל, עולה כדי התרשלות רבתי, ומצדיקה הכרה בקשר בין השירות הצבאי לחסימת המעיים כקשר של "גרימה".
דין הבקשה להידחות. בית המשפט קמא עמד על ההלכות הרלוונטיות לדיוננו וקבע על בסיס הבחנה עובדתית כי הדין החל בענייננו הוא זה שנקבע בעניין הס . אף לדברי המבקש, בקשתו נסבה סביב טענתו לטעות ביישום הלכות קודמות שנפסקו בבית משפט זה. כידוע, שאלת יישומה של הלכה במקרה קונקרטי אינה מצדיקה כשלעצמה קיומו של דיון ב"גלגול שלישי" (ראו למשל בע"מ 5/08 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 11.6.08); רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Lnc
(לא פורסם, 28.11.07)
רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסם, 16.1.06). המקרה שלפנינו מעמיד נסיבות עובדתיות מסוימות לפתחן של הלכות משפטיות קיימות והוא אינו מעלה שאלה החורגת מגדרן של נסיבות אלה ומעניינם של הצדדים, אשר טרם זכתה לדיון . משכך, אף מבלי לבחון את נכונות יישומה של ההלכה בבית המשפט קמא, ולאור ההלכה ב ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982), אין בידי להיענות לבקשת רשות הערעור, ודינה להידחות.
משלא נתבקשה תגובה-אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ט בשבט תשס"ט (23.2.09).
ש ו פ ט ת