בע"מ 5/08 מוחמד אבו לבן נ. מדינת ישראל

1.

בעלה המנוח של המבקשת (להלן: המנוח ) נפטר בשנת 1978. בצוואתו ציווה למבקשת את הזכות להמשיך ולהחזיק ולגור בדירת המגורים המשותפת של בני הזוג למשך כל ימי חייה וזאת בכפוף לתנאים שונים שנקבעו בצוואה. כן נקבע כי תוך 5 שנים מיום פטירתו תהיה המבקשת זכאית לדרוש מבניו של המנוח מנישואיו הראשונים את המרת זכות המגורים שלה בדירה במחצית משוויה של הדירה. בתאריך 1.2.1982 ביקשה המבקשת מבניו של המנוח להמיר את זכות המגורים במחצית שווי הדירה, אך הצדדים לא הגיעו להסכמה בנוגע לסכום שישולם, ולפיכך המבקשת המשיכה להתגורר בדירה עד עצם היום הזה. ביום 18.5.2005 הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה כנגד המשיבים, בנו של המנוח ואלמנת בנו השני, בה עתרה כי יוצהר שהינה זכאית להירשם כבעלים במחצית דירת המגורים של בעלה המנוח, וזאת מכוח חזקת השיתוף.

2.

בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ב' ברגר) דחה את התביעה על הסף מחמת התיישנות. בית המשפט קבע כי טענת המבקשת כי היא זכאית למחצית הדירה מכוח חזקת השיתוף אינה יוצרת חסינות מפני התיישנות. בית המשפט אף דחה את טענת המבקשת לפיה יש למנות את תקופת ההתיישנות החל מחודש אוקטובר 1983, אז למעשה הסתיים המשא ומתן בינה לבין בניו של המנוח בעניין פדיון זכות המגורים שלה. נקבע כי התאריך ממנו יש להחל למנות את תקופת ההתיישנות הוא המועד בו ניתן הצו לקיום הצוואה, ולכל המאוחר בעת שהדירה נרשמה על שם בניו של המנוח.

3.

ערעור שהוגש על ידי המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא (כב' השופטים ש' שטמר, י' כהן, י' עמית). בית המשפט קבע כי עילת התביעה קמה למבקשת עוד בחייו של המנוח, אולם גם אם ילך בית המשפט בדרך הנוחה למבקשת, הרי שהמועד המאוחר ביותר אותו ניתן להביא בחשבון הינו המועד בו נרשמה הדירה על שם בניו של המנוח בלשכת רישום המקרקעין.

4.

בבקשת רשות ערעור זו טוענת המבקשת כי מדובר בעניין זה בפגיעה אנושה בשתי זכויות יסוד: הזכות לקניין וזכות הגישה לערכאות. עוד טוענת המבקשת כי הבקשה מעלה שאלה עקרונית בעניין פרשנותו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות ), שכן המבקשת כלל לא ידעה על רישום הזכויות בטאבו על שם בניו של המנוח. המבקשת טוענת כי בית המשפט נמנע מלבחון סוגיות עובדתיות שהיו דרושות בירור והכרעה לצורך הכרעה בשאלת ההתיישנות, וקבע כי המבקשת יכלה בזהירות סבירה לגלות את הרישום מבלי ששמע ראיות בעניין.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. למרות טענותיה של המבקשת, הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים להכרעה בה ומצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". קביעת מועד תחילת תקופת ההתיישנות נעשה בהתאם לסעיף 6 לחוק ההתיישנות, לפיו מתחילה תקופת ההתיישנות ביום בו נולדה עילת התביעה. על משמעותו של סעיף 6 אמר הנשיא (בדימוס) ברק:

"עילת התביעה" היא מסכת העובדות המהותיות המזכות את הנושה (התובע) בקיום החיוב של החייב (הנתבע) (ראה ע"א 242/66 יעקובסון נ. גז , פ"ד כא(8) 85; זוסמן, סדרי הדין האזרחי 121 (מהדורה חמישית, 1988). "היום שבו נולדה עילת התביעה", הוא, איפוא, היום בו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את הנושה (התובע) בקיום החיוב כלפיו על ידי החייב (הנתבע) (ראה ע"א 331/74 כהן נ. גרודזינסקי , פ"ד כט (1) 689). מיום זה מתחילה תקופת ההתיישנות לרוץ. אילו הגיש התובע אותו יום תביעה לבית משפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות, היה זוכה בפסק דין (ראה ע"א 115/52 ולירו נ. ליפשיץ , פ"ד ז 575 ,567)..." (ד"נ 32/84 עיזבון ולטר נתן וויליאמס ז"ל נ' ISRAEL BRITISH BANK (LONDON) ( IN LIQUIDATION ) , פ"ד מד(2) 265, 271 (1990)).

יישומו של סעיף 6 לחוק ההתיישנות תלוי בדין המהותי ובנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, וכך הדבר גם בעניין זה (ראו ע"א 5964/03 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה , פסקה 29 לפסק דינו של המשנה לנשיא מ' חשין (לא פורסם, 16.2.06)). הערכאות דלמטה יצאו מההנחות הנוחות ביותר למבקשת באשר לתחילת תקופת ההתישנות, ולמרות זאת נקבע כי חלפה תקופת ההתיישנות. איני מוצאת כי יש מקום להתערב ביישום דין ההתיישנות בעניין זה על ידי הערכאות דלמטה, ובקביעתן לפיה מתחילה תקופת ההתיישנות לכל המאוחר במועד רישום הזכויות בדירה במרשם המקרקעין על שם בניו של המנוח מנישואיו הראשונים.

6.

נפקותו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות על העניין דנן אף היא נידונה והוכרעה על ידי בית המשפט המחוזי בהתאם לנסיבותיו של העניין, ואף בכך לא מצאתי כי יש מקום להתערב. סעיף 8 קובע כי תקופת ההתיישנות תחל ביום שנודעו לתובע העובדות המהוות את עילת התובענה, אך רק אם עובדות אלו נעלמו מפניו מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן. בית המשפט המחוזי קבע כי לאחר רישום הזכויות בטאבו יכלה המבקשת לגלות כי הדירה רשומה על שם בניו של המנוח. בכך יישם בית המשפט את הדין על המקרה שבפניו, ויישום זה אינו מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסמה, 16.1.06)). איני סבורה כי בירור עובדתי ושמיעת ראיות היו משנים את התוצאה, שכן לא היה בכך צורך לאור נסיבות העניין. אעיר כי גם לפי הנחותיהם המקלות של הערכאות דלמטה חלפה תקופת ההתיישנות, בת ה-25 שנה, כמעט כשנתיים לפני הגשת התביעה על ידי המבקשת. לפיכך, אף אם נקבל את טענת המבקשת כי היה על בית המשפט להוסיף תקופת זמן נוספת לצורך גילוי הרישום בטאבו, ספק אם התוצאה היתה משתנה.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.