רע"א 1635/18 מדינת ישראל - קצין תגמולים באגף השיקום, משרד הבטחו נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור לפי סעיף 34(ד) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים ) על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 10.1.2018 (ע"א 56695-06-17, השופטת הבכירה מ' נד"ב והשופטים א' פורג ו- ח' קיציס ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על החלטתה של ועדת הערעורים הפועלת לפי חוק הנכים (להלן: ועדת הערעורים או הוועדה ) מיום 21.5.2017.

2.

מקורו של ההליך דנן בבקשה שהגישה המשיבה, שהשתחררה משירותה הצבאי כקצינת קישור וגיוס, להכרה בה כנכה לפי חוק הנכים בגין התקפים אפילפטיים מהם סבלה לראשונה במהלך שירותה. המבקש, קצין התגמולים, דחה בקשה זו בקבעו כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותה הצבאי של המשיבה לבין מחלת האפילפסיה שממנה היא סובלת. המבקש סמך את ידיו על חוות דעת של רופא מומחה מטעמו, שבה נקבע כי קיימות עדויות לכך שמחלתה של המשיבה היא תורשתית. עוד נקבע כי הגם שהמשיבה החלה לסבול מהמחלה במהלך שירותה הצבאי וכי החסך בשינה במסגרת שירותה היה "טריגר" לחלק מההתקפים שמהם סבלה, אלו לא הביאו להתפתחות המחלה או להחמרתה.

3.

המשיבה הגישה ערעור על ההחלטה לוועדת הערעורים, וזו קיבלה את הערעור. בעיקרו של דבר, ועדת הערעורים קבעה כי חוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעם המבקש והנסיבות המיוחדות העולות ממנה – החסך בשינה שממנו סבלה המשיבה לפני ההתקף האפילפטי הראשון והקביעה כי חסך זה היה "טריגר" לחלק מההתקפים – מקימות חזקה לטובת המשיבה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין התפרצות המחלה. קביעתה של הוועדה התבססה על רע"א 8077/96 קריספיל נ' קצין התגמולים , פ"ד נא(2) 817 (1997) (להלן: עניין קריספיל ), מקרה שנסב אף הוא על מחלת אפילפסיה שפרצה במהלך השירות הצבאי, ובו נפסק כי כאשר המחלה פרצה לראשונה במהלך השירות הצבאי וכן קיימות נסיבות מיוחדות המעידות באופן מתקבל על הדעת על קשר סיבתי בין השירות לבין פרוץ המחלה, קמה חזקה כי המחלה נגרמה כולה עקב השירות.

4.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתה של ועדת הערעורים, וזה דחה את הערעור מכוח סמכותו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

5.

הבקשה דנן מכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה נטען כי על

בית משפט זה לתת דעתו להתפתחויות במדע וברפואה בכל הקשור למחלת האפילפסיה במהלך שני העשורים שחלפו מאז שניתן פסק הדין בעניין קריספיל . בתוך כך, מדגיש המבקש כי התפתחויות אלו מצביעות באופן ברור על כך שאפילפסיה היא מחלה מולדת אשר מוצאת את ביטויה מפעם לפעם בהתקפים אפילפטיים, ולא מחלה קונסטיטוציונלית אשר ביטויה הראשון בדמות התקף אפילפטי מעיד על פריצתה. עוד מוסיף המבקש וטוען כי ההתפתחויות הללו אף מלמדות כי התקף אפילפטי – כשלעצמו ומטבעו – אינו מהווה החמרה של המחלה, אינו גורם לנזק או נכות ואינו משפיע על הסיכוי ללקות בהתקף נוסף. בשולי הדברים מוסיף המבקש כי מקרה זה מעורר סוגיה משפטית עקרונית נוספת שהיא "החובה על מי שמבקש לערער על דחיית תביעה להכרה אצל קצין התגמולים בהסתמך על טענות רפואיות, לצרף לערעורו חוות דעת רפואית מטעמו התומכת בעמדתו באופן פוזיטיבי".

6.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. כלל ידוע הוא כי בקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תתקבל רק במקרים שבהם עולה ממנה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר קיים חשש שדחיית הבקשה תגרום לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בעיקרו של דבר, המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתחולתה של החזקה שנקבעה בעניין קריספיל בנסיבות המקרה. אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 9373/08 שרעבי נ' קצין התגמולים (23.2.2009)). המבקש אמנם טוען בבקשה דנן כי נדרשת בעניין זה קביעת הלכה חדשה, אך טענה זו הועלתה על ידו רק לאחר שלא צלחו מאמציו לסתור את החזקה שנקבעה בעניין קריספיל בערכאות הקודמות. על רקע זה, ובהתחשב בכך שהחלטתה של ועדת הערעורים – שאחד מחבריה הוא כידוע מומחה רפואי – היא מפורטת, מנומקת ומבוססת על חוות דעת רפואית, איני רואה מקום להתערב בה או בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לבסוף, יוער כי לא מצאתי ממש בטענה שנסבה על אי-הגשת חוות דעת רפואית מטעם המשיבה, בנסיבות שבהן עלה בידה של המשיבה להוכיח את טענתה בהתבסס על חוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעמו של קצין התגמולים.

7.

אין צריך לומר כי אין באמור כדי למנוע מהמבקש להציג את עמדתו העקרונית בעניין הידע הרפואי החדש, לפי הנטען, במסגרת הליך שבו עניין זה יתברר על בסיס חוות דעת מתאימות כבר מראשית הדרך, ככל שיבחר לעשות כן, ואיני נוקטת כל עמדה בעניין זה.

8.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.